שו"ת זרע אברהם מו

הוא במגיס. בכלי שרת. והא דמקטירן כולן כאחת הוא במזבח והפנ"מ מפרש בהיפוך דבנתונה למגיס מותר לערב אבל בהקטרה ע"ג מזבח לא יערב חלבים בחלבים [ועי' תוס' פסחים (סה.) בד"ה אטו במגס גופי' מקטיר ליה ובתוס' יומא (ס"ז:) בד"ה אטו יעוש"ה]

והנה איך שיהי' עכ"פ זה מבואר מדברי ירושלמי (לפי פירושם) דהא דאמרי' והקטירם כולם כאחת אין הכוונה שיהי' חיוב להקטיר קרבן אחד כולו בבת אחת רק הכוונה להיפוך שמותר להקטיר אברים מקרבנות שונים כאחת וזה סותר דברי הראב"ד ז"ל (וכן ד' רש"י ז"ל פסחים (ס"ד:)] דמפרש דבעינן כאחת בקרבן אחד. ואמנם גוף הירושלמי יתכן לפרש לפי דברי ראב"ד ז"ל דכוונת הקושיא הכא את מר והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים ומבואר דהאיסור מצד שמעורב חלבי זבחים שונים והלא הכא את מר והקטירו כולו כאחת ומבואר דבעינן שלא יפסיק בדבר אחר בין הקטרה של קרבן אחד וא"כ ממילא כשמעורב חלבים שונים מפסיק הוא בהקטרה אחרת של חלב אחר בין הקטרה דקרבן זה א"כ ל"ל למעט שלא יערב חלבים בחלבים תיפוק לי' דבעי' והקטירם כאחד שלא יפסוק. וע"כ משמע דלא איכפת לן בהפסקה אם אינם מעורבין ורק העירוב של חלבים שונים הוא דאסור וע"ז מתרץ הירושלמי כאן במגיס כאן במזבח דזה האיסור להפסיק בהקטרה הוא במזבח ולערב אסור אפילו במגיס וזה נכון

ואמנם דע דמפשטות לשון ראב"ד ז"ל הי' נראה דהכוונה שלא יפסיק בהקטרת קרבן אחד היינו בהפסק הקטרה אחרת בנתים דחיוב התורה הוא להקטיר חלב קרבן אחד בלי הפסק דבר אחר בנתים. אמנם שפיר י"ל דאינו צריך כלל מעשה ההקטרה בבת אחת ואם אינו מפסיק בהקטרה אחרת בנתים שפיר רשאי להקטיר קרבן אחד באיזהו הקטרות בזה אחר זה וכלשון ראב"ד ז"ל "שלא יפסוק בהקטרתם" והירושלמי דפסחים כוונתו שלא יקטיר בהפסק חלב אחר בנתים אבל זה אינו מבואר שיהי' חיוב בעשי' אחת דוקא. ולפי זה צ"ע בדברי המג"א (ובס' זית רענן שהבאתי) דהעתיק והקטירם כאחת היינו שלא יהי' מקריב החלבים בשני פעמים רק בפעם אחת יעו"ש וזה צ"ע דאינו מבואר כלל מדברי ראב"ד דיהי' הכוונה כאחת בעשי' אחת רק הכוונה שלא יהי' הפסק בעשי' אחרת אבל שפיר מצטרפין שתי הקטרות להיות נחשבין כאחת כיון דאינו מפסיק בהקטרה אחרת בנתים ואכמ"ל [ועי' זבחים (נ"ט:) א"ל ר"י והלא כבר נאמר אלף עולות יעלה שלמה וכו' ואלו בבית העולמים ויזבח זבח השלמים כ"ב אלף וברד"ק (מלכים א' ח' ס"ג) תמה דשאני שלמים מעולות שכולן כליל ולראב"ד ז"ל ניחא כי השלמים ביחד והעולות בזא"ז ועי' טהרת הקדש]

יד) והנה ברמב"ם ז"ל לא ראיתי שיביא חילוק הירושלמי בין מגיס למזבח וצ"ע הטעם בזה דהשמיט הירושלמי [ועי' בכסף משנה (פ"ז ממעשה הקרבנות ה"א) דכתב דשיטת הרמב"ם דאין חובה כלל ליתן אברים במגיס יעו"ש אך הלח"מ שם תמה בזה ואכ"מ] גם לא ראיתי שיביא הדין דוהקטירם כולן כאחת. לבד בקרבן פסח דכתב (בפ"א מק"פ ה"ו) ומקטירין אותן חלבים כל זבח וזבח לבדו יעו"ש ומבואר לכאורה דמפרש דחיוב הקטרה כאחת הוא במזבח שלא יערב חלבים בחלבים בעת הקטרה וכפי' הנ"ל בירושלמי. וגם זה צריך מובן דמדוע זה נקיט דוקא בפסח דין זה. הא כללא הוא בכל, הקטרות החלבים שיהי' כאחת ושלא יערב חלבים בחלבים

ועלה בדעתי לפרש דאין כוונת רמב"ם ז"ל בהא דמקטירים חלבי כל זבח פסח להו משום האיסור שלא יערב חלבים בחלבים רק הוא ענין אחר וזה עפ"י מה דאיתא בספרי (פ' קרח פיסקא קט"ז) ר' יאשי' אומר מנין אתה אומר שאם הקטיר את החלב כראוי ואינו יודע לשם מי הקטירו שהכהנים נושאים עון על כך ת"ל ואתה ובניך אתך תשאו וגו' יעו"ש ומבואר מזה דיש איסור להקטיר באופן שאינו יודע לשם מי מקטירו. וזו יתכן כוונת רמב"ם ז"ל ומקטירין אותן חלבי כל זבח וזבח לבדו דהיינו שידע המקריב לשם מי מקטירו וזהו רק בפסח דא"א לאחד להביא רק פסח אחד א"כ כל זבח וזבח לבדו יש לו בעלים אחרים בהכרח דאין אדם ממנה על שני פסחים. והוי מילתא דפסיקא שמקטירין על חלב זבח לבדו אבל בשאר הקרבנות שפיר אפשר להקטיר כאחת חלבי כמה זבחים אם יהי' כולם של בעלים א' דאז הרי יודע לשם מי מקטירן. ואמנם מצד דין זה דשלא יערב חלבים בחלבים הוא דין בקרבן לא מצד העובד שידע לשם מי ובזה שפיר אף בקרבן של בעלים א' ג"כ אסור לערב חלבים בחלבים דבעינן הקטרת כל קרבן בפ"ע ודין זה הרי השמיטו רמב"ם ז"ל

[ועיין בתוס' זבחים (דף ב.) בד"ה כל הזבחים וכו' ולקמן דמייתי קרא לשם זבח דהיינו שינוי קודש לא מייתי נמי קרא לשם זובח דהיינו שינוי בעלים משום דשינוי בעלים לא שייך לפרש בשעת הקטרה דבשעת הקטרה לא משכחת לשם זובח וכו' יעו"ש ומבואר מדברי התוס' ז"ל דבהקטרת אימורים לא בעינן כלל לשם בעלים אף למצוה [ועי' מ"ל (בפ"ד ממעה"ק הי"א) ובק"א ריש זבחים יעו"ש] וכבר תמהתי במ"א מהך דספרי הנ"ל דמפורש דיש איסור שינוי בעלים גם בהקטרה והארכתי בזה ועי' רע"ב (רפ"א דזבחים) גבי שוחט שלא לשמן דכתב "ויקטיר אימוריהן לשמן" יעו"ש ואכ"מ] וכעת מצאתי בס' טהרת הקודש זבחים שם שהניח בצ"ע. וליישב דברי תוס' יתכן דהנה בענין חיוב הקטרת אימורים י"ל ב' גדרים הא' דהוא חיוב פרטי של הקרבן ר"ל דכמו דתורת הקרבן לישחוט וליזרק שלמים או עולה וכה"ג כן מדיני הקרבן גם הקטרת האימורים רק דחלוקין בדין העיכוב דכל העבודות מעכבים הריצוי והקטרת אימורים לא מעכבי היכי דליתניהו עי' פסחים (נט:) הב' י"ל דחיוב פרטי של הקרבן דהיינו שמו הפרטי שלמים או עולה אינו על הקטרה כיון שאינה מעכבת הריצוי וחיוב הקטרה הוא חיוב כללי דכל אימורי קרבנות יהי' שלמים או חטאת או תודה יש חיוב להקטיר אבל אין שם הקרבן כלל על ההקטרה וכבר ביארתי ב"ה במ"א עט] זה מכמה דוכתי בש"ס וזו נראה סברת התוס' דס"ל דחיוב הקטרה אינו חיוב פרטי של הקרבן דנימא שתורת שלמים וכה"ג מחייב הקטרתו רק הוא ענין חיוב כללי דאימורי כל קרבן שנזרק דמו במזבח יש חיוב הקטרה עליהם ולכן ס"ל דא"צ לשמה ולשם הבעלים דכבר נסתלק ענין ושם הקרבן הפרטי שזהו המחייב מחשבת הלשמה ומחשבת הבעלים ואמנם הלא מבואר בפסחים (דף ס"ג:) אמר ר"פ הלכך כהן המקטיר את החלב עובר בל"ת הואיל וישנו בכלל הלנת אימורים [כהן המקטיר את חלב של פסח על החמץ עובר בל"ת] יעו"ש

ולכאורה הא מפורש במתני' דפסחים (ס"ג.) שם דעל כל הזבחים פטור בשוחט על החמץ ורק בפסח הוא דיש איסור זה וא"כ אם הי' חיוב הקטרה רק חיוב כלל. להקטיר אימורי קרבנות א"כ אין על האימורין שם פסח ואמאי יתחייב המקטירן על החמץ הא על הקטר קרבן ליכא חיוב כשמקטיר על החמץ רק על פסח וזה הרי אין עליו שם פסח וע"כ דגם בהקטרת