שו"ת זרע אברהם מג

ולפי"ז לפי מה דראיתי בפירוש ראב"ד ז"ל לתו"כ (פ' ויקרא דיבורא דנדבה פי"ד) אהא דאמר על חלב דפנות וחלב שליל יכול לא יהי' באזהרה אבל יהי' בעמוד והקרב ת"ל חלב ושתי כליות באשם מה אשם מוציא מכלל שליל וכו' וכ' ראב"ד ז"ל פירוש אעפ"י שמיעט מהקרבה דילמא הני מילי דלא מעכב אכילת בשר אלא החלב המכסה את הקרב דהני ודאי כמה דלא מקטרי כהנים לא מצי אכלי בשר אבל הני לא ליעכב באכילת בשר מיהו יהא בכלל עמוד והקריבנו למצוה עכ"ל ומבואר מדבריו ז"ל דזה ידעינן גם בס"ד דאין חלב השליל מעכב בהקטרתו ואשמעינן הלימוד מאשם דמוציא מכלל שליל שאינו במצות הקטרה כלל ואם כי ראב"ד ז"ל על חלב דפנות קאי אבל המעיין שם יראה מבואר דגם על חלב שליל דבהדדי תני להו יעו"ש] וא"כ שוב בחלב שליל שאינו מעכב בהקטרתו לאכילת בשר א"כ אין עליו תורת וגדר מתיר א"כ שוב ברור דא"צ הקטרה כאחת דכל שאינו מתיר א"צ הקטרה כאחת כנ"ל. וא"כ שוב א"צ שום ריבוי על הקטרת מקצתו בפסול כיון שא"צ להיות נקטר כאחת וז"פ

י) והנה לפי דברי ראב"ד ז"ל הללו דחיוב הקטרה כאחת הוא רק בחלבים שהוא אימורי חטאת ושלמים אבל באברי עולה ליכא חיובא דהקטרה כאחת עלה בדעתי ליישב סוגיא דתמורה (דף ו:) אתמר המעלה אברי בעלי מומין לגבי מזבח [ופרש"י ז"ל אברי הנתחים כמשפט עולה) אמר רבא עובר משום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו יעו"ש ומבואר דבחדא הקטרה יש חיוב משום מקטיר כולן ומשום מקטיר מקצתו והנה צריך מובן מדוע נקיט הש"ס אברים דעולה ולא נקיט גם אימורים דשלמים וחטאת דאם מקטיר כל האימורים הרי עובר משום כולו ומקצתו. אולם לפי שיטת ראב"ד ז"ל יתכן עפ"י דברי רבנו גרשום ז"ל בתמורה (ו:) שם דהטעם דלוקה משום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו אף דהקטיר כולו ולא מקצתו משום דיש בכלל כולו מקצתו יעו"ש ונראה דמשום זה בדקדוק נקיט אברי עולה דהנה הטעם דמקטיר כולו חשוב גם מקטיר מקצתו אינו מובן דהא נצטרף ונעשה אחד ע"י הצירוף והוי רק הקטר כולו ונראה הוא משום דכל כזית וכזית שנשרף ע"ג המזבח הרי תורת הקטרה עליו מצד הקרבן (עי' ירושלמי פ"ב דשבת ה"א) ואף דנצטרף כולו מ"מ כיון דחל חיוב בתחלה על כל אבר ואבר להקטרה בפ"ע מש"ה לא פקע והוי ע"ז שתי השמות הקטרת כולו מצד הצירוף והקטרת מקצתו משום דכל מקצת ומקצת הוי בגדר חיוב הקטרה בפ"ע אמנם זה רק באברי עולה שאין החיוב להקטירו כאחת ויכול לעשות כמה הקטרות מיוחדות שפיר לא פקע שם מקצתו אף לאחר שצירפו והקטירו כולו אבל באימורים דהחיוב להקטיר כאחת א"כ מצות התורה שיעשה הקטרה אחת שפיר י"ל דכשמצרפו אין עלי' רק שם הקטרת כולו ולא הקטרת מקצתו דכיון דהמצוה הקטרה כאחת הוי חדא חיובא הקטרה. ומיקרי הקטרת כולו לחוד ולא הקטרת מקצתו ודו"ק. ולפי זה נמצא דבר חדש דבמעלה אימורי בעל מום אין חייב רק משום מקטיר כולו לא משום מקטיר מקצתו

אמנם ראיתי ברמב"ם (בפ"א מה' איסורי מזבח ה"ד) נמצאת למד שאם הקדיש בעל מום ושחטו וזרק דמו "והקטיר אימוריו" לוקה ארבע מלקיות ובכס"מ שם ביאר דדעתו ז"ל דאינו לוקה משום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו ותמה טובא בזה יעו"ש שהביא דברי רמב"ם ז"ל בספר המצות שורש ט'. ולמה שכתבתי הלא רמב"ם ז"ל דקדק "והקטיר אמוריו" דבשלמים וחטאת מיירי דאלו בעולה הרי כולו כליל ובזה הלא לכ"ע ליכא חיוב משום מקטיר מקצתו דכיון דחיוב להקטיר כאחת כשמקיים מצותו נעשה הקטרה אחת ואין עליו רק שם הקטרת כולו ואיך שיהי' צ"ב דברי רמב"ם ז"ל דשינה לשון הש"ס דנקיט אברי עולה ורמב"ם ז"ל דקדק אימורים ואכ"מ]

יא) ודע דבגוף הדבר שכתבתי לדון לפי דברי ראב"ד ז"ל דליכא חיוב הקטרה כאחת בעולה דלפי"ז ליכא חיוב בל תקטירו כולו ובל תקטירו מקצתו רק בעולה בע"מ הנה מצאתי עוד בפירוש ראב"ד ז"ל (פ' אמור פ"ז) דכתב מפורש גם על חלבים דיש חיוב משום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו יעו"ש הנה דגם בשלמים ושארי קרבנות יש חיוב כולו ומקצתו ולאו דוקא באברי עולה גרידא

ואולם בהתבונן בדבר נראה דראב"ד ז"ל לטעמי' ניחא שפיר דמחייב גם בחלבים אף דמצות הקטרתן כאחת וזה דהנה ראיתי בפירושו לת"כ שם (פרשה ז' משנה ד') דכתב על הא דעובר משום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו וז"ל ואי קשיא לך וכי האוכל חתיכה גדולה של חלב בבת אחת בהתראה עובר משום בל תאכל כולו ומשום בל תאכל מקצתו ויהא חייב על כל זית וזית ואי אמרת דבזה אחר זה עסקינן הכא ובשתי התראות אם כן מה כולו ומה מקצתו דקאמר במקצתו נמי משכחת לה תרי ותלתא לאווי דהא אי אתרי בי' על כל זית וזית לקי אכולהו אלא לעולם בבת אחת ובחדא התראה קאמר דלקי תרתי משום כולו ומשום מקצתו מה שאין כן בחלב ודם ושאר איסורים מאי טעמא דחלב ודם בין לזית אחד בין למאה זתים חד לאו הוא דכתיב אבל הכא אע"ג דחד לאו נמי הוא כיון דפרט בהו רחמנא בכולן ממקצתם וכתבי' ללאו בי מצעי הוה לי' כמאן דכתיבי בחד תרי לאוי עכ"ל. ומבואר מזה דהא דמחייבינן תרתי הוא משום דחשוב כשני לאווים וחייב בהתראה אחת שתים

והנה לכאורה דברי הראב"ד ז"ל צריכים באור דהא בקושיתו הוי בעי לאוקמא הא דמחייב משום כולו ומשום מקצתו בב' אופנים או דמיירי בבת אחת ובהתראה על כולו ועל מקצתו שבו או דמיירי בזה אחר זה ובשתי התראות בין הקטרה לחברתה וסתר תרויהו. אופן הא' סתר משום דהוקשה לו דבחלב בבת אחת ובהתראה על כל זית וזית שבו אינו חייב אלא אחת ועל אופן השני הוקשה לו דאם הי' התראה בין כל עשי' ועשי' יש הרבה חיובים אפי' במקצתו על כל זית וזית. וא"כ בתירוצו דחידש ז"ל דכולו ומקצתו כדין שני לאווין הם למה לי' לאוקמא דוקא בבת אחת הלא אפילו בזה אחר זה יכול לאוקמי ובחדא התראה בתחלה על כולו ועל מקצתו דאי משום דאפילו במקצתו חייב ז"א דרק בהתראה בין עשי' לעשי' חייב על כל זית אבל לא בהתראה בתחלה דזה כהתראה אחת ואינו חייב בכה"ג רק בשני לאווין ואי משום דבחלב כה"ג פטור הא שאני חלב דאינו רק לאו אחד משום הכי בעינן התראה בין כל אכילה ואכילה משא"כ מקטיר כולו ומקצתו דהוי כשני לאווין סגי בחדא התראה קודם עשי' הראשונה על כולו ועל מקצתו. ותו כיון דעדיפות דמקטיר כולו ומקצתו משאר לאווין משום דחלקינהו רחמנא א"כ מנא לן ללמוד מזה באמת דאף בבת אחת ובהתראה אחת יתחייב שתים הא י"ל דרק בעושה בזה אחר זה הוא דמחייב שתים אבל לא בעושה בבת אחת והא דחלקה רחמנא מקצתו מכולו הוא לחיובא על התראה אחת שתים דלולי החילוק לא הי' מתחייב רק אחת וכמו