שו"ת זרע אברהם מ

מנין ת"ל כל שאור ובפירוש הראב"ד ז"ל עמד על שינוי הלשון מגמרא דילן דנקיט הריבוי על מקצתו ומאי זו הכוונה דתו"כ דנקט הריבוי על המיעוט יעו"ש, ונראה לפרש עפ"י דברי הגמרא במעילה (דף י"ז.) ומנא תימרא מדתניא נשפך על הרצפה והי' מקומה קטפרס איהל על מקצתו טהור איהל על כולו טמא מאי מקצתו אילימא מקצת דם והאר"ח אמר רבי רביעית דם שהגיס בה טהורה אלא לאו ש"מ כאן בכולו כאן במקצתו ש"מ כאן בכולו דהיכא דאתי רביעית דם ממת שלם חשיב ומטמא אבל רביעית שאינו בא ממת שלם אלא ממקצתו אינו מטמא יעו"ש ובתוס' שם. ומבואר דיש חילוק בין מקצת מתוך כולו למקצת גרידא. ועי' ברכות פ' כיצד מברכין, ולפי"ז גם בשאור י"ל דזה דמרבינן מקטיר מקצתו הוא רק היכא דהאיסור בכולו כגון שעירב שאור עם כל המנחה והוא מקטיר מקצתו ולזה אמר בתורת כהנים לרבות המומעט היינו אף אם אין השאור מעורב בכולה מנחה רק במיעוטה מ"מ עובר. דגזה"כ לרבות דלאו דוקא במקצתו דהיינו מתוך כולו עובר רק אפילו במיעוטו שאין האיסור רק במיעוט גרידא ג"כ עובר וזה פשוט

ובזה מובנים דברי הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה (פ' ויקרא ב' י"א) כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ אסר להביא מנחה חמץ וכו' ואמר ממנו לאסור מקצתו כלומר חצי קומץ ע"כ יתמה מאוד בס' תוספת העזרה לת"כ ויקרא דהא בגמ' מנחות (נ"ז.) מבואר דלאו מדכתיב ממנו ילפינן אלא מריבויא דכל יעו"ש שהניח בצ"ע. ולפמ"ש י"ל דרמב"ן ז"ל אזיל בשיטת התו"כ דדריש מריבויא דכל לרבות המועט והיינו כמש"כ דאפי' אם לא הי' האסור רק במיעוטו ג"כ אסור ומנ"ל לרבות כ"כ הא י"ל דמרבי רק מקצתו דהיינו אם האיסור בכולו והוא מקטיר רק מקצתו אבל לא בכשהאיסור רק במיעוטו וע"ז כתב רמב"ן ז"ל דיש לימוד על מקצתו מקרא דממנו לאסור מקצתו ולכן לפי שי' הת"כ דא"צ ריבויא דכל על מקצתו מרבי מיני' גם מיעוטו. אבל לולי דהי' מיעוט מיוחד על מקצתו לא הוה ידעינן לאסור מיעוטו היכא שאין כולו אסור ופשוט

והנה לפי"ז יש להעיר בדבר חדש בהא דאמרינן בש"ס תמורה (דף ו:) מכאן אמרו המקדיש בעלי מומין עובר בחמשה לאווין וכו' ואשה לא תתנו מהם אלו אשים אין לי אלא כולן מקצתן מנין תלמוד לומר מהם יעו"ש ומבואר מזה דמסברא הוה אמרינן דלא יהי' חיוב במקטיר אברי בעלי מומין רק אם מקטיר כל הראוי להקטרה ומרבינן מקרא דאף אם הקטיר מקצתן גם כן חייב. והנה לפי הת"כ הנ"ל, דאף דמרבינן מקטיר מקצתו היינו אם האיסור בכולו והוא מקטיר מקצתו אבל אם אין האיסור בכולו יש סברא דאינו חייב במקטיר אותו המקצת שיש בו הפסול ואיצטריך קרא לרבות בשאור דגם בכה"ג מיחייב

ולפי"ז יש לחקור דרק בשאור הוא דרבי קרא לחיובא גם בכה"ג והטעם דאיסור שאור הלא אינו מעצמו רק ע"י סיבה שע"י שיש שאור בהמנחה נאסרה בהקטרה אבל המנחה גופה בכשרותה עומדת מצד עצמה. ומש"ה נהי דמסברא הוה אמרינן דאינו חייב רק אם עושה כל פעולת ההקטרה שיש לו לעשות דהיינו שמקטיר כולו ע"ז גלי קרא דגם מקצת יש עליו שם הקטרה וממילא חייב שפיר אף דליכא איסור בכולו דכיון דאין האיסור בעצמו אין חילוק בין אם הוא בכולו או במקצתו. אבל באיסור דהקטרת בעלי מומין ופסולי קרבן דתמיד ענין הפסול הוא בכל הבהמה בכללה כגון בעלי מומין ומחוסר זמן ושאר הפסולין שנתפסת כל הבהמה בפסול זה דהא אינו איסור ע"י סיבה רק בעצמותו אסורה כולה. וא"כ י"ל דליכא חיוב מקטיר מקצתו רק אם האיסור בכולו כמו שהוא ענין איסור זה אבל כשאין איסור בכולו ליכא חיוב ונהי דרבי קרא דיש חיוב גם בהקטרת מקצתו היינו רק לאפוקי דלא נימא דאינו חייב רק אם מקטיר הכל לזה אשמעינן דיש חיוב בהקטרת מקצתו אבל מ"מ י"ל דזה נשאר כמו דהוא מסברא דרק במקצתו מתוך כולו דהיינו שהאיסור בכולו עכ"פ ומקטיר מקצתו בזה הוא דחייב אבל כשאין האיסור בכולו פטור על הקטרת מקצתו. ועי' בש"ס זבחים דף (ק"ז:) גבי שחוטי חוץ דחייב על השלם ואינו חייב על החסר יעו"ש וברש"י ותוס' שם ובמ"ל סוף מעה"ק באורך ויש לדון בזה לכאן ואכ"מ

ואולם לקושטא אין נ"מ בזה דהא בהא תליא דכיון דענין פסול בעל מום הוא ענין פסול הנתפס בכל הבהמה בכללה א"כ לא משכחת כלל דין זה לדון היכא דאין כל הבהמה באיסור בעל מום שהרי הוא ענין פסול שאי אפשר לחלקו לומר מקצתו בע"מ ומקצתו אינו בע"מ ותמיד כל ענין הפסול בכל הבהמה וממ"נ בשאור דאפשר שיהי' פסול במקצת הרי באמת יש ריבוי לאסור מיעוטו ג"כ ובהקטר בעל מום שאינו איסור הבא ע"י סיבה הרי שוב לא משכחת שיהי' בעל מום בחציו ואה"נ אלו הי' במציאות כזה שפיר לא הי' מחויב על הקטרת מקצתו כיון דאין כולו אסור אין חיוב על מקצת דמקצתו בעצמו לאו חיובא הוא אלא א"כ באה מאיסור שלם בכל החלב הראוי להקטרה בבהמה זו אבל אין נ"מ כנ"ל דלא משכחת ופשוט

ו) ואמנם יש להעיר לפי זה בדברי הגמ' חולין (דף ע"ה.) הנ"ל דאמרינן הטעם דאין חלב שליל קרב אף דתורת חלב עליו לחייבו כרת להאוכלו משום דהוי מחוסר זמן. והלא פסול מחוסר זמן לחייב המקטיר עליו הוא משום דילפינן מבעל מום וכמבואר בחולין (דף פ':) ולילקי נמי משום לאו דמחו"ז דתני' מנין לכל הפסולין שבשור ושבשה שהוא בלא ירצה ת"ל וכו' ובפירש"י ז"ל דגבי פסולין ילפינן בתמורה (דף ו) עובר משום חמשה שמות משום בל תקדישו ומשום בל תשחטו וכו' ומשום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו ע"כ ומבואר דמחוסר זמן ילפינן מבע"מ לחייבו על הקטרתו כולו ומקצתו כבע"מ ולפי הנ"ל דאם הי' משכחת בהמה אחת שלא יהי' פסול מום בכולה לא הי' חיוב על מקטיר מקצת האימורים משום מקטיר בע"מ וה"ה במחו"ז דילפינן מבע"מ לחיוב מקטיר מקצתו ג"כ דינא הכי דאם הי' במציאות שלא יהי' כל האברים הראוים להקטרה באיסור מחו"ז שפיר יהי' הדין דאינו חייב על הקטרת מקצתו. ומעתה יש להעיר לפי דברי הש"ס בחולין (דף עד:) איבעיא להו מי מונין בו ראשון ושני [נטמאה בהמה שחוטה מי אמרינן שליל שני או לא דאמרינן עובר ירך אמו] רבי יוחנן אמר מונין בו ראשון ושני [דתרי גופי נינהו] ר"ל אמר אין מונין בו ראשון ושני יעו"ש ומבואר דלר"י שליל הוה כתרי גופי עם אמו ולר"ל הוה כחד גופא

והנה זה ברור דאף לרבי יוחנן דכתרי גופי הוה אף דעובר ירך אמו דהיינו רק לענין טומאה אבל מ"מ ברור דלענין דין הקטרה כחד גופא נינהו כיון דמתיר אחד לשניהם דהיינו לאמו ולהשליל דהא הזריקה היא המתרת ההקטרה וזריקה חדא הוא דאיכא וראי' לזה מהא דאמרינן במנחות (דף יד:) גבי כבשי עצרת ושתי הלחם לענין אם פיגל באחד מהם אם נתפגל השני דאמרינן