שו"ת זרע אברהם לט

(דף יז:) ומבואר מזה דולדות בעלי מומין מוקדשין לחד מ"ד קרבין אף שאין אמן קרבה ואולם אינו מבואר בולדות בעלי מומין אם בעינן לידה דרך רחם ואם לאו יהי' פסולין משום יוצא' דופן או דדמי לכל ולדות קדשים דאף אם יצאו דרך דופן אינן נפסלין לשיטת ראב"ד ז"ל והנראה בזה דהא סברת הראב"ד ז"ל בתו"כ (פ' אחרי) דמכשיר יוצא דופן בולדות קדשים הוא משום דקדמה קדושה ללידה אין בכח הפסול לסלק מה שכבר חל והנה כבר ביארתי דבעינן קדמה קדושה בכל בין ליקדש בין ליקרב דאזי שפיר נגד מה שיש בכח הפסול לסלק הקדושה וגם למנוע הכשר הקרבה הרי קדמה קדושה בכל אופן דכבר הי' חלות קדושת הגוף וגם קידוש ליקרב ואין בכח זה שיצא דרך דופן לסלק מה שכבר קדם לו. אבל אם במעי אמו לא חלה הקדושה בתרתי רצוני לומר קדוה"ג וגם קידוש ליקרב אזי שפיר כשבא הפסול שענינו בשניהם יכול לסלק את מה שלא קדם לו ואם לא קדם הקידוש ליקרב מונע הכשר ההקרבה. והנה לפי זה קשה בשיטת הראב"ד ז"ל דסובר דולדות קדשים דבמעי אמן הן קדושים וע"כ דחלות קדושתן הוא ליקדש וגם ליקרב והא מפורש בסוגי' דחולין (ע"ה.) דבמעי אמו דומה למחו"ז ואף דנימא דאין בו בעובר מחו"ז כלל רק דדומה למחו"ז וכמ"ש במנ"ח הא מ"מ אינו ראוי ליקרב במעי אמו מאיזו טעם שיהי' וכיון דלא קדם קדושה אף ליקרב יש בכח זה שנעשה יוצא דופן להפקיע מה שקדם לחול. וע"כ צריך לומר דבמעי אמן אף שבעצמותו אינו ראוי ליקרב מ"מ קדיש ליקרב אגב אמי' וכמ"ש התוס' בזבחים (קי"ט.) יעו"ש, וכששוחט וזורק האם יש גם על העובר תורת קרבן וכהא דתמורה (י"א.) דהשוחט את החטאת ומצא בה בן ד' דאינו נאכל אלא לזכרי כהונה ולפנים מן הקלעים וליום ולילה יעו"ש ולכן שפיר כיון דלראב"ד ז"ל ליכא פסול מחו"ז בעובר שוב שפיר מהני למיחשבי' תורת קדיש ליקרב עי"ז שחזי אגב אמי'

ולפי"ז זהו רק בולדות קדשים תמימים אבל ולדות קדשים בעלי מומין דבמעי אמן לא חזי ליקרב אגב אמי' דהא אמי' בע"מ היא א"כ חלות הקדושה ליקרב הוא בשעה שיצא לאויר העולם ונעשה בהמה בפ"ע וביותר ראיתי להדיא בשיטה מקובצת לבכורות (דף טו:) דכתב דולדות בעלי מומין אינו חל עליהן קדושה גמורה כשהוא במעי אמו משום דהוה כאברי האם דלא חזי להקרבה ועומדת לפדות יעוש"ה וא"כ שוב בזה הרי לא קדים הקידוש ליקרב ושפיר כשיעשה יוצא דופן יפסול עכ"פ מהקרבה שלא קדים לו הכשר זה וזה הערה חדשה דאף דבש"ס מדמי ולדות בעלי מומין לולדות תמימים מ"מ יש חילוק ביניהם אם יולדו דרך דופן דולדות תמימים יקרבו וולדות בע"מ יפסלו מצד יוצא דופן ועיין ירושלמי שקלים (פרק ד' ה"ד) ר"ח בשם רב רבי אבהו בשם ר"י קדשי בדק הבית שפדאן תמימים יצאו לחולין מתניתין אמרה כן ולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן ר"ח בשם ר"ח תפתר שפדאן תמימים והוממו וכו' ובס' תקלין חדתין שם תמה מאוד בפי' יעו"ש שהאריך טובא. וראיתי בנועם ירושלמי שם דמפרש דהראי' דקדשי בד"ה נפדין תמימים מהא דולדות בעלי מומין מותרין ע"י פדיון יעו"ש מה שהאריך בהא דבכורות (י"ד:) דנפדין בלא מום משום שלא יהי' טפל חמור מן העיקר. ולפמ"ש יש לפלפל בסוגי' שם ואכמ"ל

ובנדה (דף מ"א.) אהא דאמר דאיצטריך תרי קראי חד לבהמת חולין דאוליד דרך דופן ואקדשה וחד לבהמת קדשים דאוליד דרך דופן וקסבר ולדות קדשים בהויתן הם קדושים וכתב רש"י ז"ל דלא גרסינן ולדות קדשים בהויתן הן קדושים ופירוש משובש הוא דכ"ש למאן דאמר משעת יצירה הן קדושים דהיינו במעי אמן דאצטריך למעוטי עכ"ל וראב"ד ז"ל בתו"כ באמת הוכיח מזה דלמ"ד במעי אמן הן קדושים אינו פוסל יוצא דופן. והנה לרמב"ם ז"ל דשיטתו (בפ"ד מתמורה ה"ח) דפוסל יוצא דופן בולדות קדשים אף דפסקינן שם (בפ"ד מתמורה ה"ג) דבמעי אמן הן קדושים א"כ יקשה מהא דאמר וקסבר ולדות קדשים בהויתן הן קדושים דאפי' אם במעי אמן ג"כ פוסל וכקושית רש"י ז"ל ונצטרך ג"כ למחוק הגירסא. ואמנם לפי דברינו בטעם סברת רמב"ם ז"ל יש ליישב הגירסא הכתובה וזהו. עפ"י דברי הש"ס תמורה (י"ט:) דר"ש ס"ל דלא אמרי' מיגו דנחית ק"ד נחית קדוה"ג וביאר בשמ"ק כריתות (כ"ח.) דר"ש ס"ל דאין קדוה"ג חל בדבר שאינו ראוי ליקרב דקדושה וקידוש ליקרב חדא הוא עייש"ה ועיין בזה בירושלמי פסחים (פ"ט הלכה ו') דר"ש אמר נקיבה לעולה לא קדשה אלא הקדש דמים יעו"ש וא"כ ניחא שפיר דשם בסוגי' דנדה אזיל לר"ש כמבואר שם ושפיר לר"ש כיון דבמעי אמן הן קדושים א"כ קדמה קדושה שוב אין יוצא דופן פוסל מה תאמר דלא קדמה קדושה ליקרב והפסול מונע הכשר הקרבה ז"א דלר"ש כיון דהי' קדוה"ג בע"כ הי' קידוש ליקרב ועכשיו שאין הפסול מונע הקדושה ממילא כשר להקרבה דקדושה והכשר הקרבה חדא הוא לר"ש אבל רמב"ם ז"ל דפסק כרבנן דנחתה קדוה"ג אף במה דלא חזי להקרבה שפיר י"ל כנ"ל דמהני פסול דיו"ד להפקיע ההכשר דהקרבה שזה לא קדים לו קדושה ליקרב וכנ"ל. [ועיין בירושלמי שקלים (פ"ד הלכה ד) ההן אמר הקדיש דמים הקדיש וההן אמר הקדיש גופו הקדיש יעו"ש באורך ושם בסמוך כל שאינה יכולה ליקרב לא קדשה אלא הקדש דמים]

ד) ודע ודע דבגוף קושית המנ"ח דאמאי אמרי' דחלב שליל אינו קרב משום דהו"ל מחו"ז והרי בעובר ליכא פסול מחו"ז כתוס' בתמורה (י':) יתכן ליישב עפ"י דברי השמ"ק בזבחים (י"ב.) דכתב הטעם דבמעי אמו ליכא פסול דמחוסר זמן וז"ל א"נ במעי אמו אינו ראוי להקרבה ורחמנא לא פסול משום מחו"ז אלא כשנולד וראוי הוא להקריבו רחמנא פסלי' משום מחו"ז עייש"ה ומבואר מזה דפסול מחו"ז הוא רק במה דשייך להקרבה לולי הפסול אבל בעודו במעי אמו דאינו ראוי להקרבה כלל אינו נתפס בו שום פסול ואולם לכאורה יש לעיין הרי גם במעי אמו חזי הוא להקרבה אגב אמי' שהרי אם ישחוט האם יהי' הולד בר הקטרה ומוכן הוא אגב אמו וכעין דאמרי' בחולין (ע"ד.) יש במינו שחיטה אגב אמו עיי"ש וה"נ בר הקטרה הוא אגב אמו אך ז"א דהא חלב שליל אימעוט מהקרבה ובאמת אינו נקרב אף אם היתה אמו ג"כ קדש ומכ"ש היכא דהאם חולין שאין הולד בר הקרבה ומש"ה לית בו פסול דמחו"ז. וא"כ ניחא דכ"ז למסקנא דהוה פסול חלב שליל שפיר לית בי' בעובר משום מחוסר זמן אבל אי אפשר להכשיר חלב שליל משום דאין פסול מחו"ז בעובר ז"א דאם חלב שליל קרב א"כ בר הקטרה הוא שפיר יש בו פסול מחו"ז וז"נ

ה) והנה בסוגי' דחולין (דף עה.) הנ"ל דאמר הטעם דחלב שליל אינו קרב מידי דהוה אמחוסר זמן יש להעיר עוד דהנה במס' מנחות (דף נ"ח.) איתא ת"ר שאור בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל כל ופליגי אביי ורבא בפירושא דמקצתו דלאביי מרבי חצי זית ולרבא מרבי חצי קומץ יעו"ש בסוגי' ובתוס' שם ד"ה אביי יעו"ש וראיתי בתורת כהנים (פרשת ויקרא פרשה י"ב) וז"ל שאור לא תקטירו אין לי אלא המרובה המיעוט