שו"ת זרע אברהם לח

שפסול גם בבמה וע"כ מוכח מזה דפסולים כאלו שאינם מסלקים בשום פעם את הקדושה שפיר יכולים למנוע הכשר הקרבה אף דקדוש. אבל פסול כזה המונע ההקדש שפיר כל ענין פסולו אינו גדר מניעת הקרבה רק סילוק ההקדש ובמקום שאינו יכול לסלק ההקדש כשר גם להקרבה ולכן שפיר כיון דלרש"י ז"ל לטעמי' בבכורות (כ"א.) מחוסר זמן פוסל ההקדש שוב בליל ח' דגלי קרא לילה לקדושה שאינו פוסל ההקדש שוב ילפינן מזה דלגמרי פקע הפסול וכשר להקרבה כי נסתלק תורת מחו"ז והא דאינו קרב בליל ח' הוא משום דלילה הוי פסול במקדש לכל הקרבנות דביום צותו כתיב כמגילה (כ) אבל בבמה דכשר לילה שפיר בליל ח' דפקע פסול דמחוסר זמן לגמרי מותר להקריבו. וזה סותר לסברא שכתבתי ואמנם דמפורש בתוס' זבחים (דף י"ב.) בד"ה לילה ובחולין (דף פ"א.) דלמאן דאמר אין פסול לילה בבמה מ"מ אם שחט קרבן בליל ח' פסול יעו"ש וא"כ לכאורה סברא זו אם פסול המונע גם גוף הקדושה מסלק תורת הכשר הקרבה ג"כ היכא דאינו מסלק הקדושה הוא מחלוקת רש"י ותוס' דלתוס' שפיר אף דאין בכח הפסול לסלק הקדושה דגלי קרא לילה לקדושה מ"מ מונע הכשר הקרבה ולרש"י ז"ל כיון דליכא סילוק קדושה ממילא כשר להקרבה. אבל באמת ז"א דהא כבר הבאתי שיטת תוס' בזבחים (קיד:) ובתמורה (דף יט.) דהקדש חל על מחוסר זמן רק דיש איסור להקדיש יעו"ש ומבואר דשיטת תוס' דפסול מחוסר זמן אינו פסול המונע גם גוף הקדושה דהא שיטתם דחל ההקדש והוא רק ענין פסול להכשר הקרבה ומשום הכי שפיר בליל ח' אף דאמרה תורה לילה לקדושה ונסתלק האיסור גברא שלא להקדישו אבל מ"מ הפסול נשאר בתוקפו דהיינו מניעת הכשר ההקרבה ולכן שפיר דעת התוס' דגם בבמה פסול בליל ח'. אך מרש"י ז"ל מוכח לכאורה דמחו"ז כיון שענין הפסול סילוק הקדושה בליל ח' דגזה"כ שחלה הקדושה נסתלק הפסול לגמרי

ואולם נראה די"ל דאין ראי' דהא מבואר בירושלמי (פי"ט דשבת) ליל שמיני כשמיני ובש"ס דילן חגיגה (דף ט.) וכריתות (דף ז'.) ס"ל לר"י דלילה לאו מחוסר זמן יעו"ש. וע"כ י"ל דזהו טעמו של רש"י ז"ל דמכשיר קרבן בליל ח' בבמה משום דנסתלק לגמרי שם הפסול שהי' מחוסר זמן הרי לילה אינו מחוסר זמן. אבל אלו הי' עליו שם מחו"ז שפיר הי' פוסל את ההקרבה אף במקום שאינו פוסל ההקדש דלא גרע משאר פסולים שבכחם למנוע הקידוש ליקרב אף שקדוש קדוה"ג וז"פ

ולפי זה ניחא סברת הרמב"ם ז"ל דפוסל יוצא דופן אף בולדות קדשים והלא קדמה קדושה במעי אמן. ולפי מה שכתבתי ניחא עפ"י דברי הש"ס בחולין (דף ע"ה.) אהא דאמר מה אשם מוצא מכלל שליל דשליל הנמצא במעי אמו מוקדשין פסול להקרבה] דפריך לר"י דחייבין על חלב שליל כרת] אלא לדידך ליקרב ומשני מידי דהוה אמחוסר זמן יעו"ש ומבואר דפסול שליל להקרבה מצד מחוסר זמן. והנה המנ"ח מ' רצ"ג דן לפי דברי התוס' בתמורה (דף י) דבעובר ליכא פסול דמחוסר זמן א"כ אמאי אמרינן דשליל יש בו פסולא דמחוסר זמן וכבר כתבתי בזה במכתבי הקדום.. והנה, בפשיטו יתכן עפ"י דברי הגמ' בזבחים (י"ב.) ובחולין (פא.) לילה לקדושה יום להרצאה יעו"ש דמותר להקדיש קרבן בליל שמיני אף דאינו כשר להקרבה. וכבר הבאתי דברי תוס' שם דגם בבמה דליכא פסול דלילה מ"מ אין מקריבין קרבן בליל ח' משום דהוה מחוסר זמן. ומבואר דשיטת תוס' דיש פסול דמחו"ז לענין לפסול מהקרבה גרידא שהרי אף בליל ח' דמותר להקדיש מ"מ פסול עדיין מליקרב מצד מחו"ז ואף בבמה דליכא פסול לילה יש פסול דמחו"ז וא"כ יש לומר גם בעובר דהא דכתבו תוס' דליכא איסור להקדיש מחו"ז ותופס קדושתו כשהוא במעי אמו דמ"מ זה לא עדיף מליל שמיני דג"כ מותר להקדיש אבל עדיין אינו חזי להקרבה וליכא בזה קידוש ליקרב ומש"ה שפיר פסול חלב השליל להקרבה דלענין הקרבה גם במעי אמו הוה מחוסר זמן וזה פשוט

וא"כ מובן שפיר הטעם דפסול יוצא דופן בולדות קדשים דהא פסול יוצא דופן נהי דהוי פסול כזה שמפקיע גוף הקדושה אבל מ"מ היכא דאינו יכול להפקיע הקדושה מ"מ עכ"פ מפקיע הכשר הקרבה. וא"כ הא טעם ראב"ד ז"ל דכיון דקדמה קדושה לפסול אין בכח הפסול דיוצא דופן להפקיע מה שכבר חל והתינח אם הי' קדוש ליקרב גם במעי אמו א"כ קדמה קדושה בתרתי בגוף הקידוש ובקידוש ליקרב שפיר לא הי' בכח הפסול דיוצא דופן להפקיע את שכבר חל. אבל הלא במעי אמו יש בו פסול דמחוסר זמן המונע הכשר הקרבה ונמצא שלא הי' עליו קידוש ליקרב כלל במעי אמו א"כ לא קדים כלל הקדושה לקרב ליציאת דופן ושוב שפיר פוסל דנהי דגוף הקדושה הי' במעי אמו ואין בכחו לסלק הקדושה אבל מ"מ גם בכה"ג יכול למנוע הכשר הקרבה שלא קדם לו. דענין הפסול יכול להיות גם במניעת הכשר הקרבה בלתי הפקעת הקדושה וזה נכון בסברת רמב"ם ז"ל

ויתישב בזה היטב דברי התוס' בזבחים (קי"ד.) דלמ"ד במעי אמן הן קדושים ויצא דרך דופן בעי מום קבוע לפדות וכן הוא בקרית ספר (פ"ד מתמורה) בדעת רמב"ם ז"ל וכבר תמה באו"ש דהרי יוצא דופן גרע מבעל מום שהרי גם תמורה ומעשר דחלין על בע"מ אינן חלים על יוצא דופן א"כ אין לך מום גדול מזה וכן מצאתי להגאון ר"ד פרדו בס' חסדי דוד לתוספתא (דתמורה פ"ג) ולפמ"ש ניחא כי באמת מאחר דקדמה קדושה ללידה לא הי' ראוי לחול כלל פסול דיוצא דופן וכסברת ראב"ד ז"ל אך הטעם כנ"ל דקדושה ליקרב לא קדמה משום דהו"ל מחו"ז ומהני הפסול למנוע הכשר הקרבה וכ"ז לענין הקרבה בעצמה אבל הקדוה"ג שקדמה שפיר נשארה ולא מהני פסול דיוצא דופן להפקיע קדושה שכבר קדמה וע"כ שפיר בעי מום קבוע לפדות ואינו דומה לכל יוצא דופן שמועיל ענין הפסול לסלק שניהם הקדושה והכשר הקרבה משא"כ זה דלקדוה"ג שקדם אינו מועיל פסול יוצא דופן להפקיע רק להכשר הקרבה ולפי"ז מיושב קושית כת"ר דלמאי הוצרך הש"ס לומר טעם פסול דשליל מצד מחו"ז תיפוק לי' משום יוצא דופן ולפמ"ש ניחא כי הא בהא תליא ובס"ד דש"ס דבמעי אמו ליכא פסולא דמחו"ז כלל אף להקרבה א"כ חלה הקדושה במעי אמו ליקרב ושוב לכ"ע לא יפסול כלל מצד יוצא דופן שהרי הקדושה קדמה בכל ענינים בקדוה"ג ובהכשר הקרבה וליכא פסול כלל. ומש"ה משני דיש פסול דמחו"ז לענין הקרבה ולכן שפיר רמב"ם ז"ל למסקנא דאינו חל קידוש ליקרב במעי אמו רק קדוה"ג גרידא שפיר מהני פסול דיוצא דופן להפקיע הכשר הקרבה עכ"פ שבזה לא קדם לו שום קדושה וזה נכון

ג) ודע דבהא דאמרינן בבכורות (דף ט"ו:) דתני רבנן זכר לרבות את הוולד ונקבה לרבות את התמורה ואין לי אלא ולד תמימין ותמורת תמימין ולדבעלי מומין ותמורת בעלי מומין מנין כשהוא אומר אם זכר לרבות ולד בעלי מומין וכו' מיפלג פליגי בהו איכא למ"ד קדשי ליקרב ואיכא למ"ד קדשי לרעי' יעו"ש וכן הוא בתמורה