שו"ת זרע אברהם לז

סימן ד. ב"ה פה פראגא. כבוד ידי"נ צמיד לבבי הרה"ג המופלא בבקיאותו עיניו כיונים על אפיקי הש"ס מוכתר במדותיו וכו' כמוהר"ר אברהם לופטביר שיחי' מכתבו היקר היום קבלתי והנני בעזה"י למלאות רצונו הטוב

א) ע"ד אשר העיר כת"ר להביא ראי' לדברי הראב"ד ז"ל (בתו"כ פ' אחרי) דכתב דבר חדש דיוצא דופן אינו פוסל רק בחולין אבל ולדות קדשים למאן דאמר במעי אמן הן קדושים אף אם נולדו דרך דופן אינן נפסלין מקדושתן והארכתי בדבריו ז"ל במכתבי והביא כת"ר ראי' מהא דש"ס חולין (דף ע"ה) דפריך למ"ד דחלב שליל בן ט' חייבין עליו כרת מהא דתני' מה אשם מוציא מכלל שליל וכו' [דחלבו אינו קרב] ואם חלב הוא אמאי אינו קרב ומשני מידי דהוה אמחוסר זמן יעו"ש ותיפוק לי' דשליל הרי יוצא דופן הוא ופסול להקרבה וע"כ מוכח דקדמה קדושה ללידה אינו פוסל ביוצא דופן. עכ"ד כ"ת. והנה במכתבי הקדום הבאתי דשיטת רש"י ז"ל בנדה (מ"א.) וכן רמב"ם ז"ל (בפ"ד מה' תמורה ה"ח) דגם קדשים נפסלים ביוצא דופן ולפי"ז יש קושיא מסוגיא זו לשיטתם דאם כן אמאי לא משני דמש"ה אין חלב השליל נקרב משום דהו"ל יוצא דופן ול"ל טעם דמחוסר זמן

ונראה עפ"י מה דאמרינן במס' תמורה (דף יט:) המפריש נקיבה לאשם תרעה עד שתסתאב ובגמ' פריך עלה ולמא לי' תסתאב תמכר כיון דלא חזי למילתא היינו מומא [דהא נקיבה לאשם לא חזי' ועי' תו' תמורה ז'. דנקיבה כבע"מ] אמר ר"י אמר רב היינו טעמא דאמרינן מיגו דנחתא לי' קדושת דמים נחתא לי' קדושת הגוף יעו"ש ואינו מובן כיון דלא חזי להקרבה איך חל עלי' קדושת הגוף הא ענין קדוה"ג הוא במה שראוי להקרבה למזבח. וקדושת דמים הוא במה שהוא רק לבדק הבית וזה שאינו ראוי למזבח איך חל עליו קדוה"ג. והנראה מזה דכמו דמצינו במנחות דמתקדשת קדושת הגוף בכלי שרת וכמבואר במתני' דמנחות (דף ק':) דעד שלא קידשו בכלי יש להם פדיון ולאחר שנתקדשו בכלי אין להם פדיון יעו"ש ומבואר דקדוה"ג של המנחה נעשה ע"י ההנחה בכלי שרת. והנה בש"ס זבחים (דף פ"ח.) בהא דאין מביאין מנחות מן הערלה וכלאי הכרם אמרינן עלה ואם הביא לא קידש אר"י מאי לא קדש ליקרב אבל קדיש ליפסל ובפירש"י ז"ל דקידוש ליפסל היינו שיש עליו קדוה"ג ומוכשר להיות כפסול בטבול יום ואינו יוצא לחולין ע"י פדיון וטעון שריפה יעו"ש אבל אין קדוש ליקרב. ועי' כזה בש"ס מנחות (דף ז') גבי קידוש פסולין בכלי שרת דאמר אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל וכן הוא במנחות (דף פ"ז:) גבי שלחן מהו שיקדש קמצים דמסיק דאין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל יעו"ש ומבואר מכל זה דקידוש ליקרב וקידוש ליפסל שני ענינים הם ואפשר שיהי' קדוש קדוה"ג גמור ליפסל בכל דברים הפוסלים ומ"מ לא יהי' קדוש בתורת קרבן ליקרב ולכן יתכן דגם בבהמה כן דאף היכא שאינו יכול לחול קדוה"ג ליקרב מ"מ קדיש ליפסל עכ"פ ויש עליו דין קדוה"ג גמור כמו בכל קידוש ליפסל ואף דבמנחה הקידוש בא ע"י כלי שרת מ"מ הלא בבהמה קדוש ע"י פיו כמו במנחה ע"י כלי שרת [ועי' תוס' שבועות (י"א.) בד"ה מ"מ ובראב"ד ז"ל ריש תמיד מה דמחלק שם בטעם הדבר בבהמה נעשה קדוה"ג ע"י דיבור גרידא ואלו במנחה בעי כלי ועי' פסחים (ל"ד:) ובמ"א אי"ה יבואר]. ויש להסביר בלשון אחר דכיון דכל קדושת הגוף הוא בשני ענינים הא' בחלות גוף הקדושה שלא יועיל פדיון לשוי' חולין הב' שנותן עליו הכשר הקרבה וכנ"ל דיש קידוש ליפסל אף דאינו קדוש ליקרב. והיכא דקדיש ליקרב הוה ב' עניני קדושה גוף הקדושה והכשר הקרבה. וע"כ אם פסול יש בזה ג"כ בתרי גוונא יש פסול שמסלק רק הכשר ההקרבה מלהיות עליו תורת קרבן אבל מ"מ גוף הקדושה נשארת וכהא דכתבו התוס' בזבחים (דף קיד:) בד"ה היתר במה בכל מחוסר זמן דאף דפסול היינו רק פסול הקרבה אבל אם הקדישם קדשי קדוה"ג והא דאסור להקדישו מחוסר זמן הוא רק איסור גברא שלא להקדיש אבל הקדש גוף חל יעו"ש ויש פסול שמסלק גם גוף הקדוה"ג מלבד שמסלק תורת קרבן והכשר הקרבה וכאשר כן הוא באמת שיטת רש"י ז"ל בבכורות (דף כ"א:) דפסול מחוסר זמן מעכב שלא יחול עליו שום קדושה כלל יעו"ש וכללא דמילתא דהיכא דיש עליו שם קרבן במינו כהא דתמורה (י"ז.) אזי אינו מסלק דין הקדוה"ג רק הוא מונע הכשר הקרבה ובכה"ג צריך מום קבוע לפדות עליו אבל פסול כזה שאין במינו קרבן מסלק גם את הקדוה"ג וא"צ מום קבוע לפדות עליו וכן הוא בתמורה (דף יז) אמר שמואל המקדיש טריפה צריכה מום קבוע לפדות עליו ופרש"י ז"ל דסבר נחתא עליו קדוה"ג וכו' ומפרשינן שם טריפה איכא במינה יעוש"ה ואכ"מ וזה פשוט וברור

והנה לפי המבואר בסוגי' דתמורה (דף י"ז.) ר"א אומר הכלאים והטריפה והיוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדישין ובגמ' אמר רב פפא כבהמה טמאה מה בהמה טמאה לא קרבה ולא נחתה לה קדוה"ג אף הנך לא קרבי ולא נחתה לה קדוה"ג יעו"ש היטב בסוגי' וברמב"ם פ"ב מאיסורי מזבח ה"י יעו"ש ומבואר דיוצא דופן הוא פסול כזה שמסלק תרויהו הכשר ההקרבה וגם גוף הקדושה. ואולם ברור דהיכא דלא יהי' בכח הפסול דיוצא דופן להפקיע גוף הקדושה מ"מ ברור דעכ"פ מסלק את הכשר ההקרבה דהא לא גרע משאר הפסולין שלעולם אין בכחם להפקיע הקדוה"ג ומ"מ יש דין פסול למנוע הכשר הקרבה ה"ה בפסול דיוצא דופן אף שהוא פסול אלים כזה שמסלק גם את גוף הקדושה מ"מ במקום שאינו יכול לסלק גוף הקדושה מסלק הכשר ההקרבה עכ"פ דאטו משום דכחו מרובה לסלק הקדושה עצמה לא יוכל לסלק תורת הכשר הקרבה וזה ברור בסברא

ב) [ויש להעיר בזה מהא דכתב רש"י ז"ל בשבת (קלו.) בד"ה איתרחושי וכו' ומיהו מיום השמיני הוא דירצה דאורחא לאו בת הקרבה עיי"ש וכבר העירו הפמ"ג והמנ"ח דמדברי רש"י ז"ל מבואר דבבמה דכשר לילה כזבחים (ק"כ.) דשפיר יכשר להקרבה בליל שמיני ואם נימא דפסול שמסלק גוף הקדושה וגם הכשר ההקרבה דמ"מ היכא דאינו יכול לסלק את גוף הקדושה מסלק עכ"פ הכשר הקרבה אם כן הלא שיטת רש"י ז"ל בבכורות (דף כא:) דאין הקדש חל על מחוסר זמן ומבואר דסובר דמחוסר זמן הוא פסול המונע גוף הקדושה. וא"כ אמאי לא נימא דבליל שמיני נהי דאמרי' בזבחים (י"ב.) ובחולין (פ"א.) לילה לקדושה יום להרצאה יעו"ש דגלי קרא שפסול מחוסר זמן בליל ח' אינו מסלק גוף הקדושה אבל מ"מ נימא דימנע הכשר הקרבה עכ"פ דאטו גרע פסול זה משאר פסולים המונעים הכשר הקרבה וה"נ בפסול דמחו"ז אף שבליל ח' היקלש מלסלק הקדושה אבל מ"מ ישאר מניעת הכשר הקרבה. וא"כ גם בבמה דליכא פסול לילה מ"מ יפסול בליל שמיני מהקרבה בתורת מחוסר זמן