שו"ת זרע אברהם לו

הנג"י ואעתיק לשונו. ברכה מרובבה וחג שמח לראש חתני הרב המפורסם וכו' הר"ר אברהם שיחי'. חתני יקירי הנה בפירוש התוספתא דחולין פרק ז' דאיתא התם אליה מן המוקדשין חייב משום שני לאוין משום אליה ומשום מוקדשין חלב מן המוקדשין חייב משום שני לאויין משום חלב ומשום מוקדשין רבי יהודה מחייב ג' משום חלב ומשום מוקדשין ומשום חלב של מוקדשין עכ"ל התוספתא נראה דפירושו דלאו דכליל תהי' לא תאכל ליכא רק בהנך מילי דאם הוי חולין מותרין באכילה כעין מנחת כהן ולכן בכליות ויותרת ואלי' לוקה משום כליל תהי' אבל בחלב ליכא רק לאו דזרות ולאו דחלב. ובזה פירשתי דברי התורת כהנים (פ' ויקרא) על קרא דחלבו האליה דרבי יהודה אומר מה חלב לוקה שנים אף אליה והפירוש דעל דב קדשים איכא לאו מיוחד וזה גם באליה ולאו דכליל תהי' ובחלב ליכא לאו דכליל תהי' וזה האמת ברור

ובחידושי כתבתי בהא דשיטת רמב"ם ז"ל (בפ"ח ממא"ס ה"ו) דהאוכל גיד הנשה של נבילה או של טריפה או של עולה חייב שתים דבארו בתראי דכיון דחייבי' רחמנא על אכילתו משום גה"נ איסורו חושבו לאיסור נבילה ג"כ וכהא דבכורות (דף י) דפטר חמור מטמא טומאת אוכלין אע"ג דלא חשוב עלי' דאיסורו חושבו וכתבתי ע"ז והא דאמר (בריש פ' ג"ה) אלא קסבר אין בגידין בנותן טעם ובמוקדשין איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא נראה דזה אין סתירה דאיסור מוקדשין דהוא איסור מעילה דהוי אף בעורו של הבהמה ובגיזתו דהמתחמם בגיזי עולה מעל (פסחים לג) ותלש מן החטאת מעל (סוף פ"ה דמעילה) לכן האיסור הוא מצד גזל ממון של הקדש והשיעור בפרוטה דהוי ממון והמאכיל כאוכל וצירף המעילה לזמן מרובה חייב (כריתות טו) א"כ אין זה מצד דהוי אכילה ולא שייך לומר מדאחשבי' רחמנא לאכילה גבי גיד יהא נחשב נהנה להקדש כיון דהוא שיעור וגדר אחר. אבל רבינו כתב לשון הבריתא גיד הנשה של עולה ובעולה איכא לאו אחרינא לאו דאכילת עולה דכליל תהי' לא תאכל דהוא בכזית ודוקא באכילה ובמנחות (עד:) מייתי לה כל שהוא בכליל תהי' כו' וכבר נתבארו דברים אלו במ"ל (פ"א מהלכות מעילה) ועל זה הבא לאכילה שייך לומר כיון דאחשבי' רחמנא לאכילה לחייבו בגיד חשבי' לאכילה משום עולה כיון דבני ביקתא חדא נינהו ושיעור אחד עכ"ל בחידושי

והנה רב אחד השיג ע"ז דהא גיד הנשה אזיל לתפוח וליכא בזה לאו דכליל תהי' דאינו הקרבה עכ"ד. ואמנם יעיין במנחות בדף (ע"ד.) [תניא אידך ר"ש אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ קרב בפני עצמו והשירים קרבין בפני עצמן ר"א בר"ש אומר הקומץ קרב בעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן א"ר חייא בר אבא הוי בה רבי יוחנן בית הדשן דהיכא אי דלמעלה [על התפוח] היינו אבוה אי דלמטה יש לך דבר שקרב למטה וכו' עיי"ש בסוגי'] ומבואר דלרבי אלעזר ברבי שמעון דלבית הדשן דלמטה איכא ל"ת דלא תאכל ועל תפוח אמר בש"ס היינו דאבוה ומוכח דהוי הקרבה. ישמחנו ה' יחד חותנו דו"ש באהבה מאיר שמחה כהן עכ"ל מו"ח הגנ"י במכתבו

טו) ועיין בש"ס מעילה (דף י) אמר רבא הכל מודים שאם נהנה מבשר קדשי קדשים שנטמא ומאימורי קדשים קלים לאחר שהעלן דפטור ופריך פשיטא טא מאי קא מפסיד ומשני מהו דתימא בשר קדשי קדשים שנטמא אית לי' מצות שריפה לכהנים יעו"ש ומבואר מזה דכיון דיש חובת שריפה ס"ד דיחשב זה כראויות של הקטרה ועי' בתוס' שם בד"ה הכל באורך. ועיין שם בפירש"י בד"ה ובאימורי וכו' וא"ת הא אמרי' בפרקין דלעיל הפיגול לעולם מועלין בו ולא פרכינן מאי קמפסיד היינו טעמא דמועלין בו הואיל ומרצין לפגולן דחשוב כולי האי דצריך זריקת דמים לקובעו בפיגול ושוב נמי דמועלין בו אע"ג דלא מפסיד יעו"ש ולא הבנתי הא מפורש במשנה דכריתות (דף יג:) יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' וכו' נותר מן המוקדשין וכתב רש"י ז"ל בכריתות (דף כ"ג.) דהטעם משום דאם עלה לא ירד וה"נ בטמא הרי אם עלה לא ירד ובמ"א כתבתי ישוב לזה. אמנם המובחר כמו שדחה הרה"ג הר' מנחם מפראגא שיחי' דרק בנותר דאימורים דאם עלה לא ירד וראוי להקטרה בדיעבד מש"ה יש ע"ז דין ראויות לגבוה לענין מעילה וה"ה באימורין טמאין ג"כ חשוב ראוי משום זה דאם עלו לא ירדו. אבל הכא במעילה הרי קאמר להדי' הנהנה מבשר קדשי קדשים שנטמא דבשר אינו ראוי לגבוה ואפילו עלו ירדו כזבחים (מג:) שפיר איצטריך לטעם דמצותו בשריפה ואכ"מ

טז) ודע עוד דבענין זה דעובר ירך אמו יש להעיר בהא דאיתא בירושלמי ב"ק פרק ה' (הלכה ה') ר' יסא בשם רבי יוחנן עוברין אין יוצאין בשן ועין ופריך ניחא בשן ועין [בתמי' היאך משכחת שן בעוברין] א"ר יסא בי ר' בון כיני מתני' עוברין אין יוצאין בשן ועין של אמן יעוש"ה ויש להעיר מהא דב"ק (דף ע"ח.) בעי רבי ירמי' מכרה חוץ לשלשים יום חוץ מעוברה מהו אליבא דמ"ד עובר ירך אמו הוא לא תיבעי לך דהא שייר בה וכו' ועי' בקצות החושן סי' ר"ט (סק"א) ושם (סק"י) דהביא פלוגתת הראשונים בזה במוכר סתם. אם גם העובר בכלל אולם עיין בתוס' ע"ז (דף מז) גבי אתנן שכתבו דאין דעתה על העובר ושם ע"כ בסתם מיירי דאם פירש לה בהמה מעברתא פשיטא דגם הולד חשוב אתנן וע"כ דבסתם מיירי הרי מבואר דגם בסתם מכר, את העובר

והנה בש"ס תמורה (דף כ"ה:) לימא אם שיירו משויר תנאי הוא דתניא האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד ולדה כמוה דברי רבי יוסי הגלילי וחכמים אומרים דבריו קיימין משום שנאמר האשה וילדי' תהי' לאדוניה וכו' מאי לאו בהא קמיפלגי דרבי יוסי סבר שיירו אינו משויר ורבנן סברי משויר רבי יוסי סבר שיירו אינו משויר אלא ירך אמו הוא ומש"ה יצא לחירות כמוה] עיי"ש ואינו מובן הא דקאמר לרבי יוסי דהולד כמותה דמאי בכך דשיירו אינו משויר דעובר ירך אמו הוא הא מ"מ גם המשחרר חצי עבדו קיימא לן דקנה ועיין שו"ת רע"א (סי' כב)

ונראה לפי מה דנסתפקתי במ"א בהא דקימא לן דתוך כדי דיבור כדיבור דמי בר ממקדש ומגרש וכו' אם גם בשחרורי עבדים דינם כמו מגרש דלא מהני חזרה ומצאתי בקהלת יעקב אלגזי שנסתפק בזה. ודעתו נוטה דלא מהני חזרה בשחרור כמו במגרש. [ובחידושי הקשתי מהא דאמרינן בגיטין (דף י) בשלשה דרכים שוה גיטי נשים לשחרורי עבדים ולא אמר גם לענין תוך כדי דיבור דשוה לגט ומוכח דבשחרור מהני חזרה. אבל זה טעות דהא אמרינן שם מילתא דליתא בקידושין קתני ומילתא דאיתא בקידושין לא קתני וא"כ הרי תוך כדי דיבור דלא מהני חזרה הוי מילתא דאיתא בקידושין דהא אמרינן בר ממקדש וכו'] ולפי"ז י"ל דזהו כוונת הש"ס כיון דעובר ירך אמו הוא וא"כ אם שחרר שפחה מעוברת מסתמא, שחרר גם העובר וא"כ אינו יכול לחזור תוך כדי דיבור ואכ"מ: אברהם. [ע"כ מצאנו בהכת"י של הרב המחבר ז"ל].