שו"ת זרע אברהם לה

שבהמנע המצוה יש חיוב כרת וכמו דפיקוח נפש דוחה שבת כן מצוה שיש פיקוח נפש בביטולה דוחה שבת וקשה לי בהא דפסחים (דף סו) פעם אחת חל ערב פסח להיות בשבת שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה שבת יעו"ש והרי פסח יש כרת בביטולו א"כ הוי כמו פיקוח נפש ואמאי לא ידעו דוחה שבת ומ"ש ממילה דדחי שבת מהאי טעמא ונראה דיש חילוק בין יחיד לצבור עפ"י המבואר בתורת כהנים בכמה דוכתי וכן בספרי ונכרתה ולא הצבור שאין הצבור נכרתין יעו"ש ועיין כזה בש"ס בבא בתרא (דף קטו) גמירי דלא כלו שיבטא יעו"ש א"כ בשלמא בפסח אם נימא דלא דחי שבת א"כ הרי כל הצבור לא יעשו פסח כשחל בשבת וממילא ליכא כרת דאין הצבור נכרתין ולכן שפיר י"ל דפסח לא דחי שבת. אבל מילה שהוא ליחיד שפיר יהי' כרת בביטולו חשוב ממילא פיקוח נפש ודחי שבת

ח) ועפי"ז יש ליישב קושית התוספת במס' יומא (דף נ"א.) בדה"ע דוחה דהקשו דמנא לן דפסח דוחה שבת אפילו ביחיד כגון היכא שרוב הצבור זבין הא מתמיד גמרי' לפסח דידחה שבת ונימא דדיו לבא מן הדין להיות כנדון ודוקא כל הצבור דחי שבת ולא יחיד יעו"ש עוד הקשו מנא לן דפסח שני דוחה שבת למ"ד דדבר הלמד בגזירה שוה אינו חוזר ומלמד בהיקש א"כ אין פסח ראשון הלמד בגז"ש מתמיד שדוחה את השבת יכול ללמד על פסח שני בהיקש לפסח ראשון לענין שידחה שבת יעו"ש

אמנם לפי דברינו ניחא דכשהוא בא ביחיד הפסח שוב הרי איכא כרת בלאו הכי ידעינן מק"ו דפיקוח נפש דדחי שבת וכמו מילה דהוי פיקוח נפש ומכל שכן בפסח שני דאפילו למ"ד אין שוחטין את הפסח על היחיד מ"מ בפסח שני שוחטין ואם כן שפיר ידעינן דדוחה שבת דהוי כפקוח נפש

ט) [וזה לא כביר השגתי מכתב מאת מו"ח הגנ"י בענין זה] וז"ל ברכה ואורך ימים ושנים וכל טוב לראש מחמדי חתני אהובי הרב המפורסם וכו' ר' אברהם שיחי'. ע"ד [אשר הערות ברש"י יבמות (דף ס"ד:) בד"ה איסורא וסכנתא שאם חזקה בשני פעמים והשלישי ניתן לידחות ממנה הויא מילה שלא בזמנה ואינה דוחה את השבת יעו"ש דמבואר מזה דכל דין איסור מפקיע ממנו דין הזמן ונחשב כמילה שלא בזמנה והערות לענין כמה דברים כן] הלא ידעת מה דמרגלא בפומי על הך רש"י דדוקא במילה שאמר ראב"ע (ביומא דף פה) דמה דדוחה שבת הוא פקוח נפש דאבר אחד (שנכרת ע"י ועי' רש"י שם) וכיון דהוי להיפוך ספק פיקוח נפש ממילא לא דחיא שבת והוי כמילה שלא בזמנו אבל בעלי נגעים טהורים (עי' שבת קלב.) דאינן מחללין עבודה שמומן אינן שווין בזרעו של אהרן אם עבדו בשבת לא עבדו איסורא דמחלל שבת וכן יבום במקום קטלנית בזה לא עברו איסורא דעריות. וכן הדין בשוחט על החמץ בשבת לא חילל שבת

י) ודע נשאלתי מאחד. אם פסח הבא, בטומאה אם יחיד לא עשה פסח והוא טמא אם חייב כרת דהא איש טהור כתיב. והשבתי מלשון רש"י ברכות (דף יט:) ואית דאמרי משום מילת זכריו בערב פסח קאמר יעו"ש ועל כרחך דבפסח הבא בטומאה קאי דאי לאו משום מילת זכריו אז משום טומאה הוי עביד פסח רק דמבטל מהמול בנו וזה מעכבו מעשיית פסח ובחיוב כרת קאי יעו"ש והבן. ישמחנו ד' במהרה ויאר פניו אלינו ונשמח יחד בכל טוב כחפץ לבב חותנו דור"ש באהבה מאיר שמחה כהן עכ"ל מו"ח הגנ"י

יא) שוב נתיישבתי בגוף קושיתי דמדוע מכפר השעיר הפנימי על נשים שאינן שוקלות. ויתכן עפ"י דברי הש"ס ביומא (דף נא:) אהא דפריך ותיפוק לי' דאשר לו אמר רחמנא משלו הוא מביא דתניא אשר לו משלו הוא מביא ולא משל צבור וכו' ולטעמיך אחיו הכהנים אי לאו דקני בגויה היכי מכפר להו אלא שאני בי גזא דאהרן דאפקרי רחמנא גבי אחיו הכהנים הכא גבי תמורה נמי שאני בי גזא דאהרן דרחמנא אפקרי' לגבי אחיו הכהנים ע"כ ומבואר דאף דהכהנים לא נתנו משלהם ולא חסר ממונם מ"מ גלי קרא דאפקרי' לבי גזא דאהרן לגבי אחיו הכהנים כן י"ל דאפקרי' רחמנא את השעיר לגבי מי שאינו שוקל

יב) ובגוף הדבר דמחוסר זמן אסור באכילה יש לעורר בהא דפריך הש"ס ביומא (דף סג:) מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן ת"ל קרבן לה' לרבות שעיר המשתלח וכו' טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי רחמנא הוה אמינא שעיר המשתלח קדוש במחוסר זמן והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם יעו"ש ויש לעורר דהא משכחת לה כגון ששעיר אחד יהי' כלו לו ח' ימים בחצות היום וההגרלה יעשה קודם חצות ואם יפול עליו הגורל לשם ימתין עד אחר חצות ומ"מ פסול לשעיר משום דבזמן שהגריל הוי מחוסר זמן והתינח לשיטות הסוברים דהא דבעינן שמונה ימים בבהמה לא בעינן מעת לעת אבל לשיטת הסוברים דבעינן בהו מעת לעת והאריכו בזה האחרונים. א"כ שפיר משכחת דהוי מחוסר זמן קודם חצות וכגון שכלה ח' ימים מעת לעת בחצות והגורל קובע דראוי לשם אחר חצות ומצאתי בפמ"ג יו"ד סי' (ט"ו) שהאריך בזה דבעינן שמונה ימים מעל"ע להוציאו מספק נפל ובגליון שם נדפס בשם גדול אחד להעיר מסוגיין

ואמנם בפשיטות נראה לפי מה דכתב המהרש"א בביצה (דף ו.) דעגל שיום השמיני שלו יו"ט למאן דאית לי' מוקצה אסור לשוחטו ביום טוב כיון דבין השמשות הי' אסור עיי"ש והנה בש"ס פסחים (דף מח.) קאמר הביא שה מן האפר ושחטו ביו"ט לתמיד מהו וכו' ואי אמרת איסור מוקצה דאוריתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר וכו' יעו"ש ומבואר מזה דלרבה דאית לי' מוקצה דאוריתא פסול מוקצה לקרבן וא"כ לא מצי לשנויי כה"ג דחל יום השמיני מעת לעת בחצות יוה"כ דז"א דא"כ יקשה לרבה דאית לי' מוקצה דלמה לי קרא הא השעיר הו"ל מוקצה ביוה"כ

יג) ואמנם קשה על שיטת המהרש"א ז"ל דאסור ביום השמיני שהוא יו"ט משום מוקצה מהא דכתבו התוס' בעירוכין (דף י"ח:) בד"ה שנתו שלו ולא של עולם הקשה הרב ר"ש בן הר' אלחנן למה לי קרא תיפוק לי' מסברא דאי לא תימא הכי היאך נמצא תמידין כשרין לראש השנה שאם נולד קודם ראש השנה מיד שנכנס ר"ה בן שתי שנים הוא ואנן כבש בן שנה בעינן לתמידין ואם הוא נולד יום ראש השנה מחוסר זמן הוא ויש מפרש דאין אנו מתחילין מנין שנתו כי אם מיום הרצאה כדאמרינן גבי בכור לפני ה' תאכלנו שנה בשנה ואמרינן בר"ה (דף ו':) דאין אנו מונין אלא מיום הרצאה ה"נ אמרינן הכא עכ"ל והשתא הא יקשה לרבה דאית לי' מוקצה דאוריתא דהא כיון דיום השמיני הוא יום טוב של ראש השנה הוה לי' מוקצה לדעת המהרש"א ובמ"א הארכתי בכל זה ואכ"מ

יד) ודע דבדברי התורת כהנים פ' ויקרא (שהבאתי במכתבי לידידי שיחי') ופרשתי דממעט חלב שליל מלאו דמוקדשין הנה כזה השגתי כעת מכתב ממו"ח