שו"ת זרע אברהם לג

הלחמי תודה שם בעיר המוק"ח דלא יצטרך כלל להוציאו מירושלים באופן שיפסל ביוצא דהא מתחלת הקידוש יהי' בעיר המוק"ח ועי' תוס' הרא"ש בנדה (ו':) דכתב דאף מאן דמכשיר השוחט תודה ולחמה חוץ לעזרה דהיינו רק בדיעבד אינו מיפסל אבל לכתחילה אין שוחטין אלא אם הלחם בעזרה יעי"ש

ואולם נראה לפמ"ש הק"ס (בפ"א מביהב"ח) דמעשר שני אינו נאכל בעיר המוק"ח ובעי ירושלים ממש יעו"ש ובמ"א ביארתי דכיון דבעי קבלת קדושה למע"ש דנקלט קדישתו ע"י מחיצות כמכות (י"ט.) מש"ה בעינן ירושלים ולא מהני מוקף חומה גם לאכילתו ולפי"ז ה"ה כל קליטת קדושה בעי ירושלים דוקא ואכמ"ל וא"כ שפיר בלחמי תודה דחלות קדושתן בשחיטה התודה כמבואר במנחות (דף ע"ח:) קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קדיש אלא בשחיטת הזבח לכן לא מהני אם הוא בעיר המוק"ח דקבלת קדושה דמי למע"ש דלכ"ע בעי ירושלים וא"כ שוב כיון דהי' בירושלים בשעת שחיטת הזבח הרי א"א להוציאו לעיר המוק"ח דהא יפסל ביוצא חוץ לירושלים קודם שיגיע להעיר המוקפת חומה

ולפי"ז י"ל עפ"י דברי תוס' בחולין (סט.) הנ"ל בד"ה ותיבעי וכו' דלא שייך לומר דירושלים הוי מחיצה לעובר משום דאינו מחיצה לענין שחיטה וביארתי דהכוונה דכיון דמחיצת ירושלים הוא לדין אכילה לא מהני לשוי' מחיצה בחיים בשעה שאינו כלל בדין אכילה ויש להביא ראי' לסברא זו מהא דזבחים (דף י"א.) שחטן לשם גבוה מהם כשרים לשם נמוך מהם פסולין ושלמים ששחטן לשם בכור ולשם מעשר חשוב נמוך ופירש"י ז"ל זבחים (ב') דבכור ומעשר נמוכין משלמים שהן טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. והנה מבואר מזה דאף דמתן ד' הוא בעת הזריקה לא מחיים בעת השחיטה וכן נסכים ותנופה מ"מ חשוב בשעת שחיטה בכור ומעשר נמוכין משלמים מדהזכירן רש"י ז"ל ביחד עם סמיכה שהוא מחיים ולפי"ז מוכח מזה דחובת אכילה אינו נחשב מתחלה כלל דאל"כ אמאי לא הוה בכור ששחטו לשם מעשר ג"כ שחטו לשם נמוך דבכור אינו נאכל אלא לכהנים ומעשר נאכל לכל אדם והוי מעשר נמוך ואי דאכילה אינו בעת שחיטה הלא גם הזריקה אינו בעת שחיטה וחשוב נמוך בשביל הזריקה. וע"כ דשאני אכילה דאינו חל החיוב רק אח"כ בעת שהותר לאכול וע"כ לא חשבי' נמיכות בענין אכילה משא"כ חובת הזריקה הוא מיד עם השחיטה שחל חובות עבודות הקרבן והם מכשירי הזריקה ולפי"ז צריך מובן סברת אביי דחשיב גם ירושלים מחיצה אף שאינה אז מחיצה בעת שחיטה לענין אכילה אך י"ל עפ"י דברי הש"ס זבחים (כ"ו) אמר ר' אמי אר"א היא בפנים ורגלי' בחוץ שחט ואח"כ חתך פסולה וכו' שמעת מינה בשר קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים פסולה [ואעפ"י שסופו לצאת אחר זריקה להיות נאכל בכל העיר השתא מיהא לא מטא זמני' ודלא כר"י בזבחים (פ"ט.) דמכשר רש"י] ומשני דילמא בקדשי קדשים עיי"ש ומבואר דבקדשים קלים שחט ורגלי' בחוץ כשר ועיי"ש בתוד"ה חתך דרק לכתחילה הוא דבעי כולו כולו בפנים אבל בדיעבד כשר עיי"ש ואולם כ"ז רק משום דיש קדושת ירושלים במקום רגלי' ויוצא דירושלים אינו פוסל בקדשים קלים משום דסופו לצאת אבל אם לא הי' קדושת ירושלים הי' מיפסל שהרי יוצא חוץ לירושלים פוסל גם בקק"ל [ועי' בתוספת רעק"א ז"ל במעילה אות א' דגם אימורי קק"ל מיפסלי ביוצא חוץ לירושלים ובס' ת"י שם דכתב דכיון דגם ירושלים אינו מקום הראוי לאימורים ע"כ אינו פוסל יוצא גם חוץ לירושלים ואכ"מ בזה] ולכן שפיר הוי ירושלים מחיצה לענין קבלת קדושה ג"כ שהרי אם ישחוט בעזרה וידו תהי' חוץ לעזרה בירושלים יקבל היד קדושה משום דמקום הכשרו הוא עי' רש"י פסחים (ס"ג:) דמקום פסולו אינו מקבל קדושה יעו"ש וקי"ל דשחיטה מקדשת כמנחות (ט"ז:) ולאו דוקא הדם רק כל הבהמה עי' רש"י מנחות (קא) וזו היא סברת אביי דנהי דמשום הכשר אכילה לא הי' ראוי להיות נחשב מחיצה שאין זה קודם הזריקה מ"מ כיון דהוה מחיצה לענין קדושת האבר שהוציא שאם ישחוט הבהמה יתקדש האבר ואף דלגבי כל הבהמה בכללה לא משכחת שיהי' מחיצה שהרי הבהמה צריכה שחיטה בפנים מ"מ הרי דנין על אותו האבר שהוציא מן גוף הבהמה ולגבי אבר אחד הוה ירושלים מחיצתו מיד דעי"ז שהוא בירושלים יכשר ליקדש אף אם לא יהי' בעזרה בעת שחיטה שפיר י"ל דהוי מחיצה להתירו בשחיטת אמו ולפי"ז ניחא דלא נקיט ותיבעי בעירות המוק"ח דז"א דשם ממ"נ מה דהוה מחיצה לענין אכילה לא מהני דעכשיו עדיין אינו בחיוב אכילה ועדיין אינו מחיצה לענין זה ולענין קבלת קדושה הרי במקום זה אינו ראוי לקבל קדושה ולהכי בעי בירושלים דראוי לקבלת קדושה ע"י שחיטת הבהמה שבפנים ויש לפלפל בזה טובא וכתבתי רק להעיר: דוש"ת בלונ"ח מנחם זעמבע מפראגא סימן ג. ב"ה יום ה' ד' אדר שני ווארשא

לו הוד והדר ירבה בשמחה משנכנס אדר ה"ה כבוד ידי"נ הרב הגדול חריף ובקי נפלא עדיו לגאון ולתפארת שמו הטוב מו"ה מנחם נ"י בפראגא תשואות חן לכת"ר על קונטריסו אשר שלח לי וראו הביא לן חדשות ומועילות ובמה דסיים אפתח

א) הנה הביא כת"ר דברי הראב"ד בתו"כ ליישב דברי הש"ס (זבחים קי"ד) וקסבר ולדי קדשים בהוויתן קדושים דהכוונה דאלו הוה אמרינן במעי אמן הן קדושים לא הי' נפסלין מקדושתן אעפ"י שיצאו דרך דופן והאריך כת"ר בזה. ולענ"ד ראי' לשיטת הראב"ד ז"ל דאין יוצא דופן פוסל בולדות קדשים למ"ד במעי אמן הם קדושים מהא דחולין (דף ע"ה.) הטילה נפל [בהמה המפלת] רבי יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה ורבי שמעון בן לקיש אמר חלבו כחלב חי' רבי יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה אוירא גרים אוירא גרם לשויא בהמה וכיון דנולד מיתסר ואפי' לרבי יהודה דאמר לעיל (ע"ד.) חלב שליל מותר התם הוא דלא יצא לאויר] רבי שמעון בן לקיש אמר חלבו כחלב חי' חדשים גרמי [דחדשים ואוירא בעינן] איכא דאמרי כל היכא דלא כלו לו חדשיו לאו כלום הוא כי פליגי היכא דהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב של בן ט' חי ואכל רבי יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה חדשים גרמי (וכיון דכלו לו חדשיו חלבו אסור ומיהו כי שחטה לאמו שרי לי' רבי יהודה מכל בבהמה תאכלו] רבי שמעון בן לקיש אמר חלבו כחלב חי' חדשים ואוירא גרמי וכו' ואיכא דאמרי איתיבי' רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן מה חלב ושתי כליות האמורות באשם מוציא מכלל שליל אף כל מוציא מכלל שליל (בתורת כהנים שנוי' בשלמים את כל החלב אשר על הקרב ולא את השליל יכול לא יהא בעונש ובאזהרה אבל יהא בעומד והקרב כשהוא אומר חלב ושתי כליות באשם שאין תלמוד לומר כו' אלא לומר לך מה חלב ושתי כליות האמור באשם מוצא מכלל שליל חלב זה מוצא מכלל חלב שליל שאינך יכול לומר חלב שליל יקריב הנמצא באשם שהרי אין אשם נקיבה אף כל