שו"ת זרע אברהם לב

שריפה ואף דאימעוט בש"ס זבחים (צ"ח.) בעלי חיים מחיוב שריפה מ"מ יש פסול יוצא אף שהוא חי כיון דדינו כשחוט. אבל לקושטא בכאן לא הוצרך לזה דהכא דהוציא עובר את ידו קודם שחיטת האם פשיטא דאינו נפסל ביוצא כיון דחי גמור הוא וככל בהמות קדשים דליכא פסול יוצא בחיים ורק אחרי שחיטת אמו דחשבינן להולד כשחיט י"ל כן דמיפסל ביוצא. וא"כ שוב שפיר יש למיבעי גם בעיר המוק"ח והוציא עובר את ידו אם חשוב מחיצה

ונראה לפי דברי רש"י ז"ל שם בד"ה ותיבעי לך קדשים קלים בירושלים וכו' ותיבעי לך אליבא דמ"ד יש לידה לאברים ולא מהניא חזרה מי מהני לי' חומה דלא ליהוי בשר בשדה וכו' עיי"ש. ונראה לומר דאף לפי בעיית הש"ס דמהני מחיצת ירושלים אין הכוונה בזה דמיחשב כאלו לא יצא כלל ממעי אמו ע"י מחיצה זו דירושלים דז"א דהא כמ"ד יש לידה ולא מהני לי' חזרה כלל וכבר נתבטלה ממנו מחיצת אמו רק הענין דמהני מחיצת ירושלים היינו דכיון דאסרה תורה אבר היוצא מצד שיצא חוץ למחיצת אמו לזה מהני לי' מחיצת ירושלים דעכ"פ נשאר בתוך איזה מחיצה אף שמחיצת אמו בטלה. אבל לא דאמרי' דמהני מחיצת ירושלים לשוי' למחיצת אמו כמחיצה וכאלו לא יצא ועי' במהר"ם לובלין שם באורך ובמהדו"ב למהרש"א ז"ל דאף לפי צד זה דאיבעיות הש"ס דמהני מחיצת ירושלים מ"מ לא יהי' אותו האבר ניתר בשחיטת אמו דאינו נחשב בתוכה אף לאחר שהחזירו ועי' לשון רש"י ז"ל חולין (ס"ח.) בד"ה לעולם יעו"ש והא דמהני לי' מחיצת ירושלים הוא לענין שלא יהי' אותו האבר נאסר מצד חוץ למחיצה אבל מ"מ אינו ניתר בשחיטת אמו יעו"ש ומבואר כמש"כ דאין מחיצת העזרה מועלת לשוי' כאלו הוא בפנים במחיצת אמו דא"כ הי' מועיל שחיטה וע"כ מחיצת אמו בטלה וכאלו לא החזירו דמי רק דסגי במחיצת ירושלים לשלא יחשב חוץ למחיצה

ולפי"ז נראה דאם הוציא העובר את ידו בירושלים והחזירה ואח"כ הוציאה חוץ לירושלים דחוזר לאיסורו דכיון דלא מהני לי' חזרה ובטלה לי' מחיצת אמו ונחשב כאלו הוא חוץ למחיצת אמו א"כ בשעה שהוא חוץ לירושלים הרי הוא חוץ למחיצתו ואף שהחזירה חזרה זו לאו כלום הוא חוץ לירושלים דהא ליכא מחיצת ירושלים ומחיצת אמו הרי בטלה לה ובעיות הש"ס היינו שלא הוציאו חוץ לירושלים ולפי"ז ניחא שפיר דלא נקיט הבעי' בהוציא ידו בעיר המוקף חומה דהא בהכרח צריך להביאו לעזרה לישחוט א"כ בשעה שהוציאו חוץ לעיר המוק"ח באמצע קודם שיגיע לירושלים הרי יהי' נחשב כאלו הוא חוץ למחיצה ויאסר. וע"כ בדקדוק נקיט הש"ס בירושלים דאזי משכחת שלא יהי' נפסק מחיצת ירושלים בהבאתו לעזרה

ודע דיש לדון עוד בזה דהא מבואר בש"ס חולין (ס"ח.) דמקום חתך מהני חזרה עיי"ש א"כ י"ל אם נימא דמהני מחיצות ירושלים דעכ"פ לאחר שהחזיר ידו לפנים חשוב בפנים ונהי דלא מהני חזרה היינו לסלק איסור יוצא חוץ למחיצה שכבר חל בעת שהוציא אבל מ"מ בתורת פנים הבהמה הוא עכשיו דלזה עכ"פ מהני חזרה להיות נחשב בפנים לאחר שהחזיר ודינו כמו מקום חתך וא"כ שוב אף אם יוציאו מירושלים או מעיר המוק"ח מ"מ לא יאסור כיון דעכשיו אינו יוצא ודנין רק על הזמן שהוציא את ידו ואז הרי הי' לו מחיצה אחרת ואינו נאסר ואכמ"ל בזה

מג) עוד הי' נראה בישוב הקושיא דבעי רק אם מחיצת ירושלים מהני לולד ולא בעי במוקף חומה דהנה התוס' בחולין (דף ס"ט.) בד"ה ותיבעי קדשים קלים בירושלים כתבו דרב חנני' דבעי לי' רק בעזרה הוא משום דחשיבא מחיצה יותר אפי' לענין שחיטת קדשים קלים וכו' עיי"ש והנה דבריהם ז"ל הוא קושיא לאביי דפריך ותיבעי לי' ירושלים אם הוה מחיצה לולד והלא מחיצת ירושלים הוא רק לענין אכילת קק"ל וזה הרי אינו בחיים בעת שהוציא העובר את ידו דעדיין ליכא דין זה דאכילה. ושאני עזרה דמיד הוה מחיצה להכשר שחיטה מש"ה שפיר בעי אם הוה מחיצה לולד. ואמנם בסברא זו אם יש חובת אכילה והכשרו מחיים בקדשים יש לדון עפ"י דברי הגמ' יומא (דף ו'.) מודינא היכי דאיכא שירים לאכילה דמהדרינן אטהרה ורב ששת שם ס"ל דאין חילוק עיי"ש ונראה דפליגי בזה דרב ששת ס"ל דחובת אכילה הרי חלה רק אחרי שחיטה וזריקה וא"כ בשעה דבעי' להדורי אטהרה ליכא עדיין חיוב זה שיהי' נאכל ור"נ ס"ל דמ"מ כיון דסופו לאכילה עי' זבחים (פ"ט:) סופו לצאת יעו"ש חשוב מיד שחל חיוב האכילה ועי' מנחות (מ"ו.) אלא דבר שסופו לכהן ה"נ דבר שסופו לכהן עיי"ש ויתכן לפרש ג"כ כן דכיון דסופו לאכילה דכהן חשוב מיד שחל החיוב של האכילה אף בעת שלא הותר עדיין. וה"נ סברת אביי דכיון דסופו ליאכל בירושלים [עי' תוס' שבועות (י"ז:) ד"ה ואין דל"ש אכילה שקק"ל בעזרה ועי' מ"ל פ"ב משחיטה וברש"י חולין (צ':) ואכמ"ל] חשוב מיד מחיצה לענין אכילה ג"כ אף שעדיין לא חל החיוב אכילה בעת שהוציא עובר את ידו. ולפי"ז ניחא דמש"ה נקיט ירושלים דשם נהי דכעת אין זמנו באכילתו מ"מ חשוב מחיצה משום דסופו לצאת אבל בעיר המוקף חומה נהי דחשוב מקום הכשר לאכילת קק"ל מ"מ א"א לחשבו למחיצה דממ"נ עכשיו הרי ליכא כלל חובת אכילה ולא מהני לי' מחיצתו מה תאמר דסופו להיות מחיצתו ז"א דלבסוף כשיביאנו לירושלים לעזרה לישחוט הרי שוב א"א להוציאו דיפסל ביוצא באמצע הדרך ושוב אין סופו לצאת לעיר המוק"ח וא"כ שוב לא מהני כלל מה דהוא מקום הכשר לאכילה לשוי' מחיצה כיון דבעת ההכשר אין כאן דין מחיצה ואין סופו לצאת לכאן ובתחלה הרי ליכא דין הכשר אכילה עדיין וזה נכון

ואולם לפי דברי כת"ר דלגמרי ליכא פסול יוצא כ"ז שהוא חי א"כ שפיר גם. בעיר המוק"ח יחשב מחיצה דסופו לצאת לאחר שחיטה דאם בעת שהולד עדיו חי ולא יפסול ביוצא ואף דאין סופו לצאת חובה עי' זבחים (ק"ד:) מ"מ הרי גם בירושלים אין סופו לצאת חובה וחשיב מחיצה ה"ה עירות המוק"ח

והנראה עוד ליישב דהנה לכאורה יש להעיר לפי דברי הק"ס דכתב דמש"ה לא נזכר בש"ס דין זה דיש הכשר אכילה בעיר המוקף חומה משום דלא משכחת דהרי השחיטה בירושלים ובאמצע הדרך שבין ירושלים להעיר המוקף חומה יפסול ביוצא. והרי משכחת שפיר לפי מה דאמרי' בש"ס מנחות (ע"ח:) ובפסחים (ס"ג:) השוחט תודה לפנים ולחומה חוץ לחומה לא קדיש הלחם ר"י אמר חוץ לחומת בית פגי אבל חוץ לחומת העזרה קדיש דלא בעי' על בסמוך יעו"ש וכן פסק רמב"ם ז"ל (פי"ב מפסוהמ"ק) ומבואר דלקדש לחמי תודה לא בעי' שיהי' הלחם בעזרה רק שיהי' במקום הכשר אכילתו שאינו נפסל שם ביוצא אם יוקדש כגון חוץ לחומת ירושלים ועיי"ש בפסחים (ס"ג:) ברש"י ד"ה בית וא"כ קשה דשפיר אם ישחוט תודה בעזרה והלחם יהי' בעיר המוקף חומה דשם ליכא פסול יוצא כיון דהוי מקום הכשר אכילה לפי דברי הק"ס שפיר בכה"ג יתקדש הלחם דהא לא בעי' על בסמוך רק שלא יהי' מקום פסול ושפיר יהי' נאכלין