שו"ת זרע אברהם לא

תורת ולד בפ"ע משא"כ תפיסת קדושה דהוא מחמת אמו שפיר במעי אמו קדיש. ועי' בתמורה (טו:) בהא דפליגי בולדות בעלי מומין אם קריבין יעו"ש ולמה שכתבתי יתכן דסברת פלוגתתם אם הקדושה מחמת אמו או בעצם מחמת עצמו דאינו קרב הקדושה מחמת אמו ולמ"ד דקריב הקדושה מחמת עצמו וכן מסתבר סברת הפלוגתא דבמעי אמן הן קדושים או בהוויתן ויש לבנות לפי"ז טובא ואכ"מ

ונראה להביא ראי' מהא דבש"ס תמורה (דף י"א:) בעי היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים מהו אם יש איסור דחולין בעזרה למ"ד ולדי קדשים בהויתן הן קדושים וצ"ב דמאי זה ענין לפלוגתא זו דולדות קדשים אם במעי אמן או בהוויתן דשם בולד שלא שיירו וקדוש אגב אמו פליגי אימתי חלה הקדושה אבל בולד ששירו וחולין הוא לכ"ע עי' תמורה (י"א.) ושם (כ"ה:) וראיתי בפירוש רבנו גרשום שם דכתב דכמו דס"ל למ"ד זה דבהויתן הן קדושים לענין קדושה כן חולין בהויתן הן נעשין חולין בעזרה עיי"ש וזה חידוש גדול דאף דחולין אינו שם שיהי' צריך חלות זמן דהא חולין ממילא קא הווין מ"מ כיון דדנין על שם איסור דחולין בעזרה ע"כ כמו דאינו תופס שם קדושה רק בהויתן כן אינו תופס איסור חולין בעזרה וה"ה די"ל כן לענין איסור ולד חטאת דלמ"ד בהויתן הן קדושים ליכא איסור רק בהויתן אבל למ"ד במעי אמן הן קדושים שפיר הוה מיד ולד חטאת וזה עדיף מאיסור חב"ע דמשמע בגמ' דלמ"ד במעי אמן קדוש ה"ה דחל איסור דחב"ע במעי אמן אף שהוא דבר בפ"ע ואינו תלוי זה בזה מכ"ש לענין ולד חטאת כיון דתופס קדושת אמו א"כ הוה ולד חטאת ממילא

ולשון הראב"ד ז"ל בתו"כ (פ' אחרי) דכתב אהא דהשוחט את החטאת ומצא בה ולד דנאכלת שמעינן מינה דאפילו "בולד חטאת" כי סבירא לן במעי אמן הן קדושים וכל קדושת אמן חלה עליהן ג"כ משמע דס"ל דזה יש עליו שם ולד חטאת ואולם הדבר צ"ע באמת דכיון דהוה ולד חטאת ואסור באכילה אמאי נאכל כאמו

ומצאתי בקרית ספר (פ"ד מתמורה) שכתב על דברי רמב"ם דהשוחט את החטאת ומצא בה בן ד' חי דנאכלת וז"ל ונראה דהיינו כשהיתה מעוברת כשהקדושה לחטאת דלא חשוב ולד חטאת הואיל והפרישה מעוברת דדעתי' נמי אולד דעובר ירך אמו ואפי' ילדה ארי' רצה מתכפר בולדה מהאי טעמא דלא איקרי ולד חטאת עכ"ל ומבואר דהוקשה לו כן דאיך נאכלת הא הוה ולד חטאת וניחא לי' דמיירי בהפרישה מעוברת ודבריו צע"ג מסוגי' דתמורה (יא.) דמפורש דתירוץ בתרא מוקי חדא במפריש מעוברת אבל בתירוץ דמשני דסבר במעי אמן הן קדושים לא מיירי במפריש מעוברת רק בהפריש בהמה ונתעברה ועיי"ש בפירש"י ז"ל ואכ"מ ואולם גוף הקושיא לק"מ עפ"י דברי הרא"ש בפ' בהמה המקשה דאף איסור שאין לו היתר בשחיטה ניתר בשחיטת אמו כמו איסור חלב א"כ ה"ה איסור ולד חטאת ניתר בשחיטת אמו דהא שחיטת אמו הוא מתיר גמור וכן כתב הראב"ד ז"ל להדי' בת"כ (פ' שמיני) דמרבי מוקדשין אף שיש איסור ולד חטאת דניתר בשחיטת אמו דגזה"כ דשחיטת אם מתיר כל האיסורים וז"פ

ולפי"ז ניחא שפיר דברי רמב"ם ז"ל דלטעמי' דאם כלו לו חדשיו אינו מתיר איסור חלב לפי דבכלו חדשיו לא הוה שחיטת אמו בתורת מתיר איסורי הולד רק דמשוי לי' כשחיט ולא מהני רק לאמ"ה דיש לו היתר בשחיטה לא לאיסור חלב א"כ שפיר בן ה' דכלו חדשיו אינו ניתר איסור ולד חטאת ואינו נאכל. וכ"ז בולד חטאת אבל שלמים שפיר אף כלו חדשיו ניתר בשחיטת וזריקת אמו וזה ברור

מא) ודע דבהא דאמרי' בת"כ פ' שמיני (פרשה ב') לרבות ולד קדשים שנמצא במעי אמו דנאכל יתכן דאיצטריך ריבוי לאכילה מלבד טעמים הנ"ל עפ"י דברי הש"ס חולין (דף ע"ה.) בטעם דחלב שליל אינו קרב מידי דהוה אמחוסר זמן ולשון רש"י ז"ל שם בד"ה מידי דהוה אמחו"ז דיצא לאויר וכלו לו חדשיו עיי"ש ונראה הכוונה עפ"י מה דהוכיחו תו' בתמורה (י':) דבעובר ליכא פסול מחוסר זמן. ומותר להקדיש במעי אמו אף דאין מקדישין מחו"ז עיי"ש וסובר רש"י ז"ל דכ"ז כ"ז שהוא במעי אמו אבל אח"כ כיון דכלו חדשיו חשוב היציאה לאויר העולם בכלל לידה שלא כדרכה ויש בזה מחו"ז ומובן עפ"י ד' השמ"ק בזבחים (י"ב.) דהטעם דבעובר ליכא מחו"ז דאשר יולד כתיב וכ"ז שלא נולד לאו בכלל איסור דמחו"ז עיי"ש וע"כ שפיר לאחר שיצא לאויר העולם וכלו חדשיו חשיב עכ"פ לידה ליאסר במחו"ז ודומה לס' רש"י בתמורה (י"א.) דבהויתן הן קדושים היכא דיצא לאויר וכלו לו חדשיו. וא"כ שפיר איצטריך קרא דלא נאסור באכילה מצד פסול מחו"ז שיש על הולד. ויש לפלפל לפי"ז גם כן לחלק דלא כלו לו חדשיו לא מיחשב כלל בכלל אשר יולד וליכא פסול מחו"ז וכדמשמע דקדוק לשון רש"י ז"ל והחלב פסול להקרבה משום שאינו חלב אבל בכלו חדשיו דחלב הוא הפסול מצד מחו"ז דלידה הוא עכ"פ לענין לותפוס פסול דמחו"ז אף שאינו לידה ליקדש עי' נדה (מ"א.) לר"ש יעוש"ה. והי' ניחא הטעם דר"מ ז"ל דכלו חדשיו אינו נאכל אך כבר דחיתי דמפורש ברמב"ם דנאכל

מב) הנה הביא כ"ת ד' הק"ס דכתב דבר חדש דמותר לאכול קדשים קלים בעירות המוקפות חומה כמו בירושלים והעיר ע"ז מהא דחולין (ס"ט.) דבעי בעובר שהוציא את ידו בעזרה אם מהני לי' לחשבו כאלו הוא לפנים ממחיצתו להיות ניתר בשחיטת אמו ופריך ותיבעי לי' ירושלים וכו' ולדברי הק"ס למאי נקיט ירושלים הלא גם בעירות המוקפות חומה יש למיבעי כן אם הוה כמחיצת הולד דהא מוקפות חומה כירושלים הנה זה דקדוק קלוש דבכל מקום דנזכר בש"ס דקדשים קלים נאכלין בירושלים יש דקדוק זה דהו"ל למינקט גם כן עירות המוק"ח

אך יל"ע לפי מה דהוסיף הק"ס שם דמש"ה לא נזכר בש"ס דין זה דנאכלין קדשים קלים בעיר המוקף חומה משום דלא משכחת לה דהא אינו נשחט אלא בירושלים א"כ הרי נפסל ביוצא קודם שבא אל עיר המוקף חומה

[ובמ"א כתבתי להעיר דלפי מ"ש רמב"ם ז"ל (בפרק ו' מביהב"ח ה"י) דיכולין להוסיף על ירושלים עד כמה שירצו עיי"ש א"כ. שפיר נ"מ אם יוסיפו על ירושלים עד עיר המוק"ח דאזי גם אותה העיר תהי' בהכשר אכילה של קדשים קלים] ולפי"ז שפיר יש לדקדק בכאן דהוציא עובר את ידו קודם שחיטה דליכא פסול יוצא בחיים דאמו קודם שנשחטה האם א"כ יש למיבעי גם בעיר המוקף חומה שהוציא שם עובר את ידו קודם שחיטה דאינו נחשב חוץ למחיצתו כיון דראוי לאכילת קק"ל ואח"כ שחטו בעזרה כדינו ואם נימא דחשוב מחיצה שפיר יהי' מותר באכילה בשחיטת האם. וכת"ר הקדים לפ"ד דכ"ז שהולד בחיים אינו נפסל ביוצא אף דנאכל כאמו יוכל לאכלו בעירות המוקפות חומה דאינו נפסל ביוצא מירושלים. והנה כ"כ בזה לדון דהפסול אינו תלוי בחיוב