שו"ת זרע אברהם ל

זריקה ראוי לגבוה הבשר נאסר מחדש אבל איסור שבתחלה פקע עיי"ש ועי' בר"ן נדרים (דף י"א:) דחזה ושוק הנאסר לזרים אינו מצד הקדש שבתחלה דזה פקע בזריקה רק הוא איסור חדש שאסרה תורה יעוש"ה וה"נ י"ל בכל זריקה כן דאיסור מוקדשין ניתר בשחיטה וכדברי תוס' הנ"ל דמדמהני לאמ"ה ונבילה מהני למוקדשין ג"כ. רק כיון דשחיטה מקדשת לי' לדם כמנחות (ט"ז:) א"כ אחרי השחיטה נעשה ראוי לזורקו יש עליו חובת הזריקה ויש חיוב דודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל וע"כ הי' סברת הגמ' דשחיטה ראוי' הוא ואף דמסקנת הש"ס אינו כן היינו דאין השחיטה ראוי' דעכ"פ אינו ניתר בפועל ממש וכמ"ש התוס' שם ובב"ק (ע"ז:) דכיון דההיתר רק משום דחשיב כזרוק ע"י דעומד ליזרוק לא מיחשב שחיטה ראוי' אבל מ"מ י"ל כן דגם השחיטה מתיר איסור מוקדשין וכלשון הגמ' בקידושין דאתי' שחיטה ומכשרה לה ועי' בר"ש משנץ בפירושו לת"כ (פ' אחרי) דשחיטה חשובה עבודה תמה משום דמתרת מידי אמ"ה ונבילה עייש"ה ובמ"א הארכתי וראה לשון תוס' קידושין (נ"ז:) בד"ה מה שלי וכו' דכיון דהוקדשו אינם יכולים להיות מותרין אלא ע"י זריקה ואלו שנשחטו בחוץ אין נזרקין והקשה הר"מ דכמו כן מצינו קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ואע"ג שלא נזרק הדם וכמו כן נאמר שהשחיטה תוציא מידי איסור אמ"ה ויהי' מותרים באכילה עיי"ש הנה דהשחיטה מתרת

ואולם יתכן בזה עפ"י דברי הש"ס במעילה (דף י':) בקדשי קדשים מועלין בהם עד שיצא לבית הדשן באימורי קדשים קלים מיד שהעלן יצאו מידי מעילה ובארו תוס' שם דהחילוק דבק"ק הי' מעילה מיד בעת ההקדש ע"כ לא נפיק מידי מעילה כ"ז שיש בהם ראויות אבל בקדשים קלים דלא הי' מעילה בתחלה כלל וחלות מעילה נעשה אחרי הזריקה שנעשו האמורים ראוין לגבוה ע"כ מיד שהעלן פקע המעילה עייש"ה

ולפי"ז י"ל דבקדשי קדשים דהי' איסור הקדש לגמרי שמועלין בו אין השחיטה פועלת להתיר כלל כמו דהעלאה לא מהני אבל בקדשים קלים דבחיים לא הי' מעילה כלל אף דתוס' נדרים (י'.) כ' דהוי איסור תורה היינו מצד בל יחל וכמ"ש בשמ"ק מנחות (ה':) ואכמ"ל] י"ל דניתר איסור אכילתו שע"י דיבור הקדשו מיד ע"י השחיטה ואחר השחיטה דחלה חובת הזריקה חל איסור מחדש לאכול קודם זריקה. ומדוקדק לשון רש"י ז"ל בפסחים (ע"ז:) הנ"ל דכתב "וכהנים משלחן גבוה קזכי" דהיינו כוונתו בקדשי קדשים הוא דכ"ז דליתי' לזריקה לא פקע איסור ההקדש שהי' בתחלה, ועי' זבחים (כו:) מי איכא זריקה דלא מכפרה ושרי' בשר באכילה ועיי"ש לשמואל דזריקה שלא במקומו נתכפרו הבעלים ובשר פסול ואינו ניתר באכילה א"כ משמע לכאורה דאף דעכשיו ליכא חובת זריקה שהרי נתכפרו בעלים מ"מ פסול בשר ואלו הי' זריקה רק אוסר כשנסתלקה הזריקה הי' ראוי להיות מותר הבשר דכבר הותר הבשר. אך אינו מוכח די"ל דאחרי שחיטה דחל חובת הזריקה נאסר הבשר עד שיהי' זריקה כשרה ועי' זבחים (ל"ו:) תדע דבשר לפני זריקה לא חזי ולא היא התם זריק ומיחזי ונראה הכוונה דבס"ד הי' סבור דהבשר בעצם אסור והזריקה מתיר א"כ כ"ז שלא זרק חשיב איסור ומשני דהזריקה אוסרת וע"כ כיון דזריק ומיחזי לא חשוב בעצם איסור שאין איסורו בעצם רק פסול חסרון שחסר לו הזריקה ודו"ק [וכ"כ במק"א לתרץ ד' מהרש"א ז"ל בקידושין (נ"ז.) דקדש פסול נפקע קדושתו והפ"י תמה מכריתות (י"ד:) דיש בנותר חיוב מעילה ויישבתי דבקדשים קלים נפקע אבל בקדשי קדשים נשאר המעילה וכנ"ל]

ולפי"ז נכונים דברי רמב"ם ז"ל דשם דבקדשים קלים מיירי א"כ הוה איסור מוקדשין איסור הניתר בשחיטה שפיר ניתר הולד במעי אמו מה תאמר דאחר. השחיטה חל עליו חיוב ליזרוק ונאסר באיסור מוקדשין ז"א דהשליל עצמו פסול להקרבה לכ"ע אף לר"מ וכחולין (ע"ד.) מה אשם מוצא מכלל שליל וחיוב הזריקה היינו דאמו דכיון דהוי' כא' מאברי' יש עליו איסור מפאת חובת הזריקה דאמו לכן שפיר מהני לי' זריקה דאם אף שאינו מונח בתוכו כי רק האיסור דאמ"ה ונבילה שהולד איסורו מעצמו שבעצמו הוא אמ"ה ונבילה ל"מ לי' שחיטת אמו רק אם מונח בתוכו משא"כ איסור מוקדשין שחל עליו השחיטה הוא איסור מצד האם שפיר מהני זריקה דאם להסיר האיסור כי בהסתלק הסיבה נסתלק המסובב. אמנם כאן בשוחט את החטאת דהוי ק"ק א"כ השחיטה אינה מתרת איסור המוקדשין דבק"ק בעי שני מתירין שחיטה וזריקה א"כ שוב לא מהני זריקה דאם להתיר איסור מוקדשין דולד בשעה שאינה בתוכה כיון דאיסור הולד מצ"ע נשאר ולא הותר בשחיטה וזה נכון

לט) ודע דלשון הרמב"ם ז"ל הנ"ל ואפילו נמצא חי אינו מעלה חלבו עם חלב אמו אלא חלב אמו בלבד והרי העובר כאחד מאברי' צ"ב הכוונה בזה שהוסיף דהעובר כאחד מאברי' דמשמע דזהו הטעם שאינו צריך להקטיר חלב הולד והלא מפורש בש"ס חולין (דף ע"ה.) ילפינן מקרא מה אשם מוציא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל עיי"ש א"כ אף אם אינו כאחד מאבריו מ"מ גזה"כ שהחלב אינו נקרב ויתכן דהכוונה עפ"י דברי רמב"ם (בפ"ז ממא"ס) דחלב שכלו חדשיו אסור וחייבין עליו כרת ומבואר דיש עליו תורת חלב. ועי' רש"י ז"ל חולין (ע"ד:) דהטעם דחלב שליל מותר משום שאינו ראוי להקרבה אין עליו שם חלב עיי"ש מבואר דתרויהו תליא הא בהא דזה ששמו חלב ראוי להקטרה ואסור אך לרמב"ם ז"ל חלב דכלו חדשיו אסור ואינו ראוי להקטרה והנה תוס' ביומא (כ"ט.) הוכיחו מכמה סוגיות דאף דהקטרה לא מעכבא מ"מ אם אינו ראוי מתחלתו להקטרה מעכב יעו"ש וזה י"ל כוונת רמז"ל דאשמעי' תרתי חדא גוף הדין דחלב שליל אף שכלו חדשיו ויש בו חיוב כרת מ"מ אינו ראוי להקטרה. ואולם הלא שוב י"ל דכיון דחלב הוא ואינו ראוי להקטרה שוב יעכב על הולד שלא יהי' נאכל דהרי יש כאן חלב שאינו ראוי להקטרה לזה אשמעי' דין שני דהעובר כאחד מאברי' והרי באמו יש הקטרה חשוב זה. הקטרה לולד ולא שייך כאן עיכוב בשביל שאין החלב ראוי להקטרה

מ) עוד יש ליישב דברי הרמב"ם ז"ל דסותרין אהדדי דשם כתב דכלו לו חדשיו ניתר בשחיטת אמו ונאכל כאמו ובתמורה כתב רק בן ד' ולא בן ה'. ונראה עפ"י מה דיש לחקור בהא דקי"ל ולד חטאת מתה ומפורש בש"ס בכורות (דף ט"ז.) דילפינן מקרא דממפרס הפרסה דיש לאו דאכילת חטאות המיתות עיי"ש יש לעיין מאימתי מתחיל דין ולד חטאת בולד הנולד אם ממעי אמן או בהויתן ולמ"ד בהויתן הן קדושין פשוט דבתחלה שהוא חול לא הוה דין חטאות המיתות וכמ"ש לעיל אות אך למ"ד במעי אמן הן קדושים יש לעיין מאימתי חל איסור חטאת המיתות מי אמרי' דחלות שם איסור דמי לתפיסת קדושה וחל במעי אמו. או דיש לחלק דשאני חלות איסורו שאינו מחמת אמו דהא אדרבה אמו החטאת קרבה ומותרת והולד חטאת איסורו מחמת עצמו ע"כ בעינן שיהי' לו