שו"ת זרע אברהם כו

אמן קדושים דאינו חל שם פסול. ומה נ"מ אם הקדושה התחילה מעת יצירה או כשכלו חדשיו מ"מ הקדימתו קדושה לחלות שם פסול ואינו יכול לחול. ומה דחסר לו הכשר. עבודות מהני לי' שחיטה וזריקה דאמו אבל לפי פירוש הלח"מ ז"ל דרק כשיצא לאויר העולם מהני כלו חדשיו למיחשב הויתן ליקדש א"כ באין כאחת חלות שם הפסול וחלות הקדושה ובכה"ג שפיר חל הפסול כדמוכח בנדה (מ"א.) ובתוס' שם יעו"ש ואינו חל הקדושה כלל ואכמ"ל יותר בענין זה

כט) והנה כת"ר רצה לתרץ דכלו חדשיו דהוה שה מעליא א"כ אם נימא דקדוש כחטאת יומצא דאם יעשה נותר יהי' צריך שריפה וזה לא מצינו שהרי בזבחים (צ"ח.) אמרינן מה מילואים מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים במותריהן עכ"ד. הנה בזבחים (דף ל"ה.) בתוס' ד"ה פיגל בזבח נתפגל שליל הביאו בריתא דתורת כהנים פ' צו זבח פרט לשליל ושליא והק' תוס' דאיך ממעט לי' מנותר הא מפורש בתמורה (כ"ה.) דשליל שבחטאת אינו נאכל אלא ליום ולילה ותירצו דמדין שריפה קממעט שליל ושליא דשריפה כתיב בקרא עיי"ש ומבואר מזה דבכל ולד קדשים הנמצא במעי אמו אף דבמעי אמו קדיש ואסור להותירו מ"מ אין בו חיוב שריפה א"כ שוב מאי בכך דבכלו חדשיו לא יהי' חיוב שריפה משום דאין בעלי חיים בשריפה הא חזינן שאין חיוב נותר תלי בחיוב שריפה כלל דאף בלא כלו חדשיו ליכא שריפה בשליל, ופשטות לשון הגמ' מה מילואים מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים במותריהן משמע דמדין שריפה הוא דממעט בעלי חיים אבל לא מדין נותר. וא"כ שוב זה הדין הוא גם בלא כלו חדשיו כנ"ל. ואין סברא לומר למאי דאמר בזבחים (נ"ו:) דחזקי' ס"ל האוכל לאור שלישי פטור משום דלא אינתק לשריפה ופליג אר"י שם יעו"ש ומבואר דחיוב נותר תליא דחיוב שריפה א"כ שוב כיון דאימעוט משריפה ממילא ליכא חיוב נותר אבל ז"א דהא מבואר בזבחים (ל"ה.) פיגל בזבח נתפגל השליל והלא לפי דברי תוס' אין בשליל חיוב שריפה א"כ הרי גם בפיגול ס"ל לחזקי' שם דהמחשב אור שלישי כיון דלא אינתק לשריפה אינו מפגל וע"כ דז"א דרק היכא דיש חיוב שריפה ולא הגיע זמן שריפתו הוא דס"ל לחזקי' דלא חשוב עדיין חוץ לזמנו. אבל זה שלעולם לא יגיע לו זמן לשריפה שפיר חשוב מיד חוץ לזמנו וה"ה דחשוב נותר וזה פשוט]

ל) הן אמת דרמב"ם ז"ל פסק בפרק י"ח מפסוהמ"ק (הלכה כ"ג) דיש חיוב נותר בשלול וכבר תמה המרכבת המשנה הבא דבריו בגליון הש"ס זבחים (ל"ה) עיי"ש. ודבריו צ"ע דאמאי השמיט ז"ל הת"כ דממעט עובר מדין נותר. והי' נראה עפ"י מה דראיתי בפירוש הראב"ד לתו"כ שם דכתב וכן עובר ושלי' אין בו משום נותר עובר קסבר וולדות קדשים בהוויתן הן קדושים עיי"ש ומבואר מזה דחולק על שי' תוס' בזבחים (ל"ה.) וס"ל הטעם דממעט מדין נותר הוא משום דאינו קדוש כלל. וא"כ י"ל דגם רמב"ם ז"ל יפרש כן א"כ שפיר לדידן דבמעי אמן הן קדושים שפיר יש בעובר משום נותר. והתורת כהנים כמ"ד בהויתן הם קדושים ולפי"ז יש מקום לדברי כת"ר דשוב בכלו לו חדשיו דהוה בע"ח ואין בע"ח במותריהן. דהא לדידן בכל עובר יש בו חיוב נותר

יא) ואולם פירוש הראב"ד ז"ל צע"ג דכיון דהך בריתא סוברת בהויתן הן קדושין ואמרינן בתמורה (י"א.) הנ"ל דהולד חולין ונאכל בכל מקום ולכל אדם א"כ מאי צריך מיעוט לדין נותר וכי שייך נותר בחולין וכזה תמהו תוס' בזבחים (צ"ח.) על פירש"י שם דפירש הא דילפי' שם מה מילואים מוציא מכלל שליל אף כל מוציא מכלל שליל דחלב שליל אינו קרב וקאמר דכמ"ד בהויתן הן קדושין ותמהו תוס' דכיון דכל הבהמה חולין מה איצטריך למעוטי שאין החלב קרב יעו"ש. וזה יש ליישב דרש"י ז"ל לטעמי' בתמורה (י"א.) הנ"ל דאם כלו חדשיו לכ"ע קדוש וכמו שהוכיח הלח"מ הנזכר בראש דברינו וא"כ שפיר היכא דכלו חדשיו דאזי מתקדש בהויתו לאויר העולם איצטריך מיעוט דמ"מ אין חלב שליל כזה קרב. ועי' רש"י חולין (ע"ב.) בד"ה ידי דבכלו חדשיו מיירי עי"ש

אמנם זה לרש"י ז"ל. אך לראב"ד ז"ל לטעמי' בתו"כ (פ' אחרי) דהקשה דאיך הולד קדוש הא הוה יוצא דופן והוכיח דכיון דקדמה קדושה ללידה אין בזה פסול דיוצא דופן וכנ"ל א"כ שוב בכה"ג למ"ד בהויתן הן קדושין הרי לא קדמה קדושה ללידה א"כ שוב הוה כחולין מצד דהוה יוצא דופן ולא משכחת כלל לראב"ד ז"ל דין זה דכלו חדשיו יהי' נקדש בהויתו א"כ שוב לא איצטריך למעוטי מנותר מאחר דגם קודם שנעשה נותר לא הי' קדוש כלל ואיזו זמן יש לחולין שיהי' נקרא נותר: לב) ובזבחים (דף ל"ה.) אמר ר' אלעזר פיגל בזבח נתפגל השליל פיגל בשליל לא נתפגל הזבח ושם (ל"ה ב') מותיב רבא ואלו שאין מפגלין ואין מתפגלין וכו' והשליל ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא מאי לאו לא מפגלין הזבח ולא מתפגלין מחמת זבח ומשני לא מפגלין את הזבח ולא מתפגלין מחמת עצמן עיי"ש ולפי דברי ראב"ד ז"ל הנ"ל דהא דאין בעובר דין נותר הוא רק משום דבהויתן הן קדושים והוא חולין א"כ קשה דמאי פריך על ר"א דאמר פיגל בזבח נתפגל השליל מהך מתני' הא בהך מתני' תנא ואין חייבין עליהן משום נותר א"כ ע"כ ס"ל בהויתן הן קדושין ומש"ה שפיר אף אם פיגל בזבח לא נתפגל השליל דהא למ"ד זה הוי חולין גמורין ואין פיגול בחולין. אבל ר"א דאמר נתפגל השליל הרי ס"ל במעי אמן הן קדושים כיון דמחייב כרת על השליל משום פיגול וענין פיגול הוא רק במה שהוא קדוש וכדאמר בכמה דוכתי דלא מיקבע בפיגול רק בעבודה וכהרצאת כשר כך הרצאת פסול עי' זבחים (כ"ט.) ומעילה (ב':) וכמה דוכתי בזה. וע"כ שפיר חייב משום פיגול אף בשליל אף שאין דרכו לאכול כמ"ש רש"י ז"ל שם ומתני' הרי כמ"ד בהויתן הם קדושים מדפטור משום נותר ומש"ה גם פיגול ליכא דאין פיגול בחולין. ומצאתי בס' מעין גנים דהקשה בפשיטות דאמאי לא משני הגמ' דהך מתני' דמשמע דבשליל ליכא פיגול אתי' כמ"ד בהויתן הם קדושים ומש"ה ליכא פיגול אולם בפשוטו לק"מ דכיון דתני ואין חייבין משום נותר וזה לכ"ע אף למ"ד במעי אמן הן קדושים וכת"כ הנ"ל דממעטי' מקרא דזבח גבי נותר פרט לעובר ולמ"ד בהויתן הן קדושים לא איצטריך כלל לומר דליכא חיוב נותר כיון שאינו קדוש וכנ"ל ומש"ה ס"ל לש"ס דבריתא אתי' כמ"ד במעי אמן הן קדושים ופריך שפיר דמוכח עכ"פ דפיגול ליכא משום דאין דרכו לאכול

וכ"ז אם נפרש הת"כ כפשוטו. אמנם לפירוש הראב"ד ז"ל דפטור שליל מנותר הוא רק למ"ד בהויתן הן קדושים א"כ בע"כ. בריתא זו הכי ס"ל וא"כ מאי קושיא אר"א דס"ל במעי אמן הן קדושים שפיר חייב משום פיגול אף שאין דרכו לאכול אבל למ"ד בהויתן הן קדושים והוי חולין לא שייך פיגול כלל דהיכן מצינו חיוב פיגול בדבר שהוא חולין: