שו"ת זרע אברהם כה

כו) וראה זה מצאתי להראב"ד ז"ל בפירושו לתו"כ (פ' אחרי) דברים חדשים בזה ואעתיק לכ"ת לשונו בזה בהא דמייתי סוגי' דזבחים (דף קי"ד.) אתנן ומחיר כלאים ויוצא דופן בולדות קדשים וקסבר ולדות קדשים בהויתן הם קדושים וכתב וז"ל וקסבר ולדי קדשים בהויתן הם קדושים ואיוצא דופן קאי וכשהיו תחלה בעולם בפסלות היו כו' דאלו סבר דבמעי אמן הם קדושים אעפ"י שיצאו דרך דופן לא היו נפסלין מקדושתם שלא אמרה תורה כי יולד פרט ליוצא דופן אלא בבהמת חולין שילדה דרך דופן שהולד אינו ראוי לקדשים אבל בולדות קדשים שכבר קדשו במעי אמן שווין לכל קדושת אמן כדאמרינן בתמורה פ"ק השוחט את החטאת ומצא בה בן ד' חי כו' שמעינן מינה דאפילו בולד חטאת כי סבירא לן וולדות קדשים במעי אמן הן קדושים וכל קדושת אמן חלה עליהן הלכך אפשר לומר דכי הדר נפיק דרך דופן נמי לא מיפסל בה שהרי השוחט את החטאת ומצא בה ולד אין לך יוצא דופן מזה עכ"ל ומבואר מזה דהוקשה לו לראב"ד ז"ל בשוחט את החטאת ומצא בה ולד שיפסל מטעם יוצא דופן וחידוש ז"ל דאם קדמה קדושה אינו מיפסל אם נעשה יוצא דופן ובהי"ת שהוא כדברינו הנ"ל

והנה זה דבר חדש למאוד שלא מיפסל ביוצא דופן אם הי' קדוש בתחלה והנה זה נגד שיטת רש"י ז"ל בנדה (מ"א.) הנ"ל דכתב מפורש דאף אם במעי אמן הן קדושים מ"מ אם יצא דרך דופן מיפסל ולא מהני מה דקדמה קדושה. והנה ראיית הראב"ד ז"ל מהא דתמורה (י"א.) בשוחט את החטאת ומצא בה ולד דלא מיפסל משום יוצא דופן הנה כפמ"ש ניחא דרש"י ז"ל לא פסל אם נעשה יוצא דופן רק להכשירן בעצמן היינו ליזרוק דמן ולהקוירן בזה שפיר אף דקדמה קדושה מ"מ פסול משום דחסר הכשר לידה וחסרון הכשר זה מעכב עליו. אבל אין היוצא דופן פועל פסול כלל. ולכן שפיר בשוחט את החטאת ומצא בה בן ד' דהיתר הולד אינו משחיטת וזריקת עצמו רק כל קדושת האם עליו וכאבר מאברי' א"צ הכשר הלידה כלל דהמכשיר הוא האם שהי' לה הכשר הלידה ומש"ה שפיר כשרין הם ואי דיפסלו עי"ז שיצא דרך דופן בזה שפיר ס"ל דאין זה יכול לפסול לקדושה שקדמה ורק בתורת חסרון הכשר הוא דפסלינן להקריבו בעצמו ואמנם הראב"ד ז"ל ס"ל כי אף בתורת עצמו יכולין להקריבו דאין כאן שום חסרון הכשר הלידה דכיון דקדמה קדושה קודם שנולד ואזי חלה כדינה ע"כ כיון דבשעתה הי' לה חלות ובהכשר אינו נפקע משום זה שנעשה יוצא דופן

כז) ולכאורה יש להעיר מסוגי' דתמורה (דף י"ז.) תניא אר"מ ומאחר שאינן קדושין היאך מקדישין אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואח"כ נטרפה במקדיש ולד ויצא דרך דופן (וקמ"ל דאינו עושה תמורה וגרע מבע"מ דחלה עליו תמורה) ומבואר להדי' דאף שקדמה קדושה שהרי הקדיש הולד במעי אמו מ"מ אם יצא אח"כ דרך דופן מיפסל ואינו עושה תמורה ואולם ברור דלק"מ דכמ"ש רש"י ז"ל בתמורה (דף י'.) בד"ה אין קדושה חלה על עוברין אם הקדיש עובר במעי אמו אינו קדוש ליקרב כו' ואם הפריש חטאת מעוברת לא הוי כשתי חטאות לאחריות דעובר מכח אמי' הוא דקדיש ולא מכח עצמו והוי כולד חטאת וכן לכל דבריו הרי הוא כולד קדשים ולא כתחלת הקדש עיי"ש ומבואר דאם קדושה חלה על עוברין הוי כתחלת הקדש ואינו קדוש מכח אמי' וע"כ נראה ברור דזה שכתב הראב"ד ז"ל דקדמה קדושה ללידה לא מיפסל ביוצא דופן דזה רק בולדות קדשים שקדושתן מכח אמן וכדקדוק לשון ראב"ד ז"ל הנ"ל במעי אמן הן קדושים וכל קדושת אמן חלה עליהן וע"כ נהי דכל בהמה צריכה הכשר לידה שיהי' נולד כדרכו ולזה לא מהני מה דקדמה קדושה כיון דמ"מ חסר לו דבר המכשירו שהוא לידה כדרכה וכנ"ל לפי שיטת רש"י ז"ל מ"מ ס"ל לראב"ד ז"ל דכיון דקדושתו מכח אמו אינו צריך הכשר הלידה של עצמו וסגי לי' במה שהאם היתה לה הכשר הלידה ואף דמקריבין את הולד בתורת עצמו וזורקין את דמו ומקטירין אימוריו מ"מ כיון דענין הקדושה שבו מצד קדושת אמו מהני לי' ג"כ הכשר לידה דאמו כמו דמהני לי' עצם הקדושה דאמו ומותר להקריבו בעצמו וחשוב מוקדש ומוכשר מצד אמו. וכ"ז בולדות קדשים. אבל בהא דתמורה (י"ז.) הנ"ל במקדיש ולד ויצא דרך דופן דקדושת הולד תחלת הקדש מצד עצמו ולא מכח אמי' שפיר נהי דקדמה קדושה ללידה מ"מ פסול דהרי חסר לקדושה זו הכשר הלידה ולא מהני לי' הכשר לידה דאם כיון דאין קדושתו מכח אמו וניחא לפי"ז לשון הגמ' בתמורה (י"ז.) שם בהא דקאמר אי אתה מוציא אלא במקדיש ולד ויצא דרך דופן אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים עיי"ש ולכאורה עכשיו גם יוצא דופן משכחת בולדי קדשים ועי' תמורה (דף י"א.) דמבואר להדי' דהך מקדיש ולד היינו דקדושה חלה על עוברין ואינו ולדות קדשים. ולדברי ראב"ד ז"ל ניחא כי אלו הי' ולדות קדשים דקדושתן מכח אמן לא הי' מיפסל במה שיצא דרך דופן דאין זה נחשב חסרון הכשר הלידה כיון דהאם הי' לה הכשר לידה וע"כ רק במקדיש ולד שקדושתו מכח עצמו הוא דמיפסל אם יצא דרך דופן משום דחסר הכשר לידה אף שקדמה קדושה ללידה וזה ברור

כח) וראיתי לרמב"ם ז"ל בפ"ד מתמורה (הלכה ח') ולדות קדשים שיצאו דרך דופן כו' הרי אלו יפדו עיי"ש ועי' בלח"מ שם במקומו דנפדה בלא מום. והנה רמב"ם ז"ל פסק ועי' שם בה"ג דולדות קדשים במעי אמן הם קדושים ומוכח לפי"ז דשיטתו ז"ל כשיטת רש"י ז"ל בנדה (מ"א.) הנ"ל דאף בולדות קדשים שקדושתן מכח אמן מ"מ כיון דבאנו להקריבן בעצמן לא מהני מה דהי' הכשר לידה באמן דמ"מ מתנאי הקרבן הנקרב שיהי' לו בעצמו הכשר לידה וזה חסר לו לידה ע"כ פסול אף דהי' קדוש במעי אמו. וצ"ל לפי"ז בהך דהשוחט את החטאת ומצא בה בן ד' דאינו מיפסל משום יוצא דופן משום דהולד אינו ניתר בהקרבת עצמו רק בהקרבת אמו מש"ה מהני לי' הכשר לידה דאמו ואין יוצא דופן שלאח"כ פוסל לכ"ע ופלוגתת רש"י ורמב"ם וראב"ד ז"ל הוא רק בולדות קדשים שקדושתן מכח אמן והקרבתן בעצמן דבזה לראב"ד ז"ל מהני הכשר לידה דאמו ולרש"י ורמב"ם ז"ל לא מהני והיכא דאין קדוש כלל בקדושת אמו גם לראב"ד ז"ל מיפסל אף שקדמה קדושה והכי ברירא דהך מילתא

ולפי"ז צ"ע לפי פירוש הלח"מ (בפ"ד מתמורה) בשיטת רש"י בתמורה (י"א.) דלמ"ד בהויתן קדושים מתקדש עי"ז שכלו חדשיו ויצא לאויר העולם אף שנמצא במעי אמו ואיך מתקדש אף דנימא שיצא דרך רחם אחרי שחיטה מ"מ למ"ד זה דבהויתן קדושים דלא קדמה קדושה קודם שנעשה יוצא דופן שפיר יפסל העובר מצד יוצא דופן דלא שייך לומר דמהני הכשר שחיטת וזריקת אמו להוציאו מידי פסול שבגופו דרק אם נימא כמו שדקדקנו מלשון רש"י ז"ל דכלו חדשיו מהני גם במעי אמו כיון דפסקו גידוליו י"ל שפיר דכיון דחלות הפסול בשעת לידה וזה קדם לו קדושה א"א לשם פסול לחול וכמו למ"ד במעי