שו"ת זרע אברהם כד

מבואר להדיא דבפסול יוצא דופן אין היוצא דופן גורם הפסול רק חסרון הלידה כדרכה גורם הפסול דהא אם הי' הפסול במה שהוא יוצא דופן ראוי להיות היכא דאינו יוצא דופן אף שאינו לידה כדרכה שיכשר וכמו בחיטים שבעבים דאם אמרינן דחוצה לארץ הוא הפסול אף דבקרא כתיב ממושבותיכם מ"מ כשרות כיון שאינן מחו"ל אף שאינו ממושבותיכם וה"נ בזה אף שאינו כי יולד מ"מ הרי אינו יוצא דופן. וע"כ דבזה בעינן כי יולד דוקא וחסרון הלידה הוא הגורם הפסול ואין זה ענין להא דאמרי' בתמורה (דף י"ז.) גבי פסולי דטו"א ויוצא דופן שאין קדושת הגוף חל עליהן א"ל רב פפא לרבא והרי בעל מום דלא קריב ונחתא לי' קדושת הגוף וכו' אלא אמר רבא כבהמה טמאה מה בהמה טמאה פסול הגוף אף כל פסול הגוף לאפוקי בע"מ דפסול חסרון הוא יעו"ש ומוכח מזה דיוצא דופן גרע מבע"מ והוי פסול הגוף ועי' בתוס' שם ד"ה אי הכי דסברת הש"ס גם על יוצא דופן הוא יעו"ש ומוכח לכאורה דאין חסרון הלידה הפסול רק מה שנולד דרך דופן הוי הפסול ומש"ה מיקרי פסול הגוף ולא פסול חסרון. אולם ז"א דענין פסול חסרון ופסול הגוף כוונה אחרת בזה ותליא אם נתפס הפסול בכולו בעצם או מחמת איזה דבר פרטי דבבע"מ כל הבהמה בכולה אין בה המום רק דכולה פסולה משום מקום המום וע"כ נחשב זה לפסול חסרון לגבי כל הגוף שגרמת הפסול הוא רק ע"י חסרון במקום המום ואבר א' גורם לכולה אבל יוצא דופן נהי דשורש הפסול מצד חסרון הכשר לידה אבל חסרון זה הוא בכל הגוף בשוה דכל הגוף חסר לו הלידה ואין אבר א' גורם פסול לחבירו וכבר כתבתי במק"א דאם יצא הראש דרך דופן והגוף דרך רחם אם יש בזה פסול דיוצא דופן והבאתי דברי האחרונים בזה ואכ"מ. ולכן אין זה ענין לנידונינו ופשוט] [וטעם החילוק בין ממושבותיכם דמספקא לי' לש"ס כ' במ"א] ולפי"ז נראה ברור דיוצא דופן התחלת פסולו אינו משעה שנולד דרך דופן רק תיכף משעה שנוצר ואינו דומה למחוסר זמן דמתחיל פסולו משעה שנולד דוקא ולא במעי אמו וכמ"ש התוס' בתמורה (דף י':) דגלי קרא דחל הקדש במעי אמו ומתחיל פסולו להמנע קדושתו משעה שנולד דוקא וכמבואר בשמ"ק זבחים (י"ב:) יעו"ש. וזה דאלו הי' ענין הפסול משום דהוא יוצא דופן שפיר הי' נחשב פסולו רק משעה שנעשה יוצא דופן אבל לפי הנ"ל דענין הפסול הוא משום דלהכשר קרבן בעינן לידה כדרכה וכשיוצא דופן חסר לו לידה זו א"כ שוב הרי גם במעי אמו יש לו אותו חסרון בעצמו שהרי חסרה לו לידה ובודאי דבמעי אמו א"א לומר שחל עליו שם פסול דיוצא דופן דז"א דכל זמן שלא נולד הרי אפשר שיהי' לו לידה וכעין שכתב הרשב"א ז"ל בחולין (דף צ.) דכל שאפשר לו להיות לו היתר בלידה אין חל עליו איסור בעודו במעי אמו יעו"ש. אבל מ"מ כשם שאין תופסין בו שם פסול משום שאפשר שלא יופסל כן א"א לתת לו שם הכשר ג"כ שהרי אפשר שלעולם לא יבא לכלל לידה ובעצמותו הרי חסרה לו לידה וע"כ שפיר במעי אמו יש בו חסרון לידה רק שאין בו שם פסול כיון דלא נתברר פסולו שאפשר שיוולד אבל במחו"ז גלי קרא דבמעי אמו ליכא שום חסרון זמן בזה ואינו מעכב לשום ענין מצד חסרון זמן שבו ומשום שאין בו תורת זמן עדיין אינו חסר הזמן כמו שהסביר השמ"ק בזבחים (י"ב.) שם ודו"ק היטב

ולפי"ז מובן היטב הא דביוצא דופן לא מהני קדמה קדושה במעי אמו שלא יופקע אח"כ ע"י שנעשה יוצא דופן וכמו דמהני גבי מחוסר זמן וזה דבשלמא ביוצא דופן מכיון דגזה"כ דלהשלמת הכשר קרבן לשחוט וליזרוק בעינן הכשר לידה כדרכה וא"כ כיון דיצא דרך דופן ונתברר שלא נולד אגלאי מילתא למפרע דחסרון הכשר זה דהיינו חסרון לידה הי' לו בתחלה במעי אמו ג"כ רק דכ"ז שלא הי' מבורר פסולו לא יכולנו לעכב דין הקידוש אבל עכשיו נתברר שגם בתחלתו ביחד עם חלות הקדושה הי' בו אותו פסול דיוצא דופן כמו עכשיו לאחר שנולד דבעצמותו לא נתחדש בו מאומה רק הסתלקות אפשרות הלידה אבל החסרון של הלידה הי' גם בתחלה וזה הרי הוא ענין פסול דיוצא דופן וע"כ שפיר לא מהני כלל מה דקדמה קדושה ללידה דז"א דנהי דקדמה קדושה לחלות שם פסול אבל מ"מ לחסרון השלמה שהוא חסרון לידה כדרכה המכשרת העבודות לא קדמה כלל דביחד עם חלות הקדושה הי' חסרון זה ונמצא שלענין זה שלא קדמה לו הקדושה שפיר נשאר בו ענין זה ונחשב גם עכשיו אחר הלידה חסרון מוכשר מצד חסרון לידה כדרכה דלענין שלא קדמה קדושה שפיר מהני לחול עכשיו. ושוב ממילא אינו ראוי להקרבה דאף שבתורת שנפסל מצד יוצא דופן יש בו גדר קדמה קדושה ללידה. אבל מ"מ אינו ראוי להקרבה מצד חסרון לידה כדרכה. וגם משום זה החסרון בעצמו אינו ראוי להקרבה וכמו שביארתי. ואמנם זה ביוצא דופן דקדושתו והכשר הקרבתו תלויין זה בזה וכש"ס תמורה (י"ז.) הנ"ל. אבל במחוסר זמן הרי אמרי' בזבחים (י"ב.) וחולין (דף פ"א.) דלילה לקדושה יום להרצאה יעו"ש ומבואר דבליל ח' יש קדושה ואף שעדיין דין מחוסר זמן עליו לגבי הקרבה. וע"כ שפיר מכיון דקדים במעי אמו לחול קדושה מגזה"כ שאזי אינו חסר כלום הזמן וכמ"ש תוס' תמורה (י.) ושפיר לגבי הקדושה אף שנעשה אח"כ מחו"ז אינו נפקע דהא הקדושה הוא שיהי' ראוי לקרבן אח"כ והרי ודאי דכשיעבור זמנו יהי' ראוי וכסברת הש"ס מעילה (דף י"ב.) הואיל וראוי לבא. לאחר זמנו וכן בזבחים (דף קיב.) דפליגי בשוחט מחוסר זמן בחוץ אם יש חיוב משום זה דראוי לבא לאחר זמנו יעו"ש. ובעת שהוא מחו"ז בודאי פסול להקרבה ומ"מ זה שפסול להקרבה אינו מפקיע הקדושה דהא בליל ח' יש קדושה אף שפסול להקרבה. וכל ענין מחו"ז הוא המנע חלות קדושה ושפיר כשחל במעי אמו שלא הי' בו שום חסרון זמן אינו נפקע אח"כ. משא"כ ביוצא דופן דנשאר לעולם בולד ולא יסתלק ממנו שפיר כיון דחסר לו הכשר לידה א"א להכשירו להקרבה וממילא מפקיע ההקדש שקדם לו וזו סברא נכונה

ולפי"ז מיושבין דברי רש"י ז"ל דאמיתי אמרינן דיוצא דופן פוסל אף בולדות קדשים היכא דבאנו להקריב את ולד קדשים זה שיצא דרך דופן בתורת מוכשר לקרבן של עצמו לשוחטו ולזורקו ולהקטיר חלבו שפיר אמרי' דאף דאינו חל הפסול אחרי ההקדש מ"מ אינו מוכשר להקרבה שהרי חסר לו השלמת הכשרו שהוא לידה כדרכו וכמו מחו"ז בליל ח' שנסתלק הפסול וחסר לו רק השלמת זמנו שהוא יום השמיני אבל בשוחט החטאת ומצא בה ולד חי דאין מקריבין כלל את הולד ואין צריך שום הכשר לידה כי אין זורקין את דמו ומקטירין את חלבו כלל כמפורש בחולין (ע"ה.) ובזבחים (צ"ח.) מה אשם מוצא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל יעו"ש רק הוא נעשה מוכשר ע"י שחיטת וזריקת אמו והאם הרי היתה לה הכשר לידה שנולדה כדרכה ומתיר הוא גם לולד א"כ ממ"נ אם באנו שיפסול הולד מצד דין פסול שיש ביוצא דופן דנימא שבשר העובר, נפסל לזה שפיר י"ל דכיון דקדמה קדושה במעי אמו אין יכול לחול הפסול להפקיע קדושתו ומצד זה דחסר לו הכשר העבודות הרי אין הכשרו מעצמו כלל רק בשחיטת וזריקת אמו שיש לה הכשר לידה. ומש"ה שפיר ניתר הולד וזה סברא ישרה: