שו"ת זרע אברהם כג

הטעם עפ"י דבר' הש"ס בזבחים (כה:) שם דהביא בריתא דתניא שה תמים זכר בן שנה שיהי' תמים ובן שנה בשעת שחיטה בקבלה בהולכה ובזריקה מנין ת"ל יהי' כל הוויותיו לא יהי' אלא בן שנה עי"ש ומבואר דלולי ריבוייא דקרא מסברא הוה אמרינן דאחר שחיטה אינו פוסל פסול רק פסולין המיוחדין אחר שחיטה לא כזה שחל מחיים ג"כ ומש"ה אמרי' דכיון דחידוש הוא לרבות פסול שנוהג מחיים רק במה דגלי קרא דהיינו מום קבוע אבל מום עובר אינו פוסל רק מחיים ולא אם נעשה אחרי שחיטה ולפי"ז י"ל דכמו בפסול מום אמרי' דלאו בכל המומין פוסל אם נעשה אחר שחיטה ורק בהני דגלי קרא ה"ה בשאר הפסולין דלא גלי קרא כגון בהך פסול דיוצא דופן דשפיר רק אם הי' יוצא דופן קודם שחיטה הוא דפוסל אבל כשנעשה יוצא דופן בין שחיטה לזריקה אינו פוסל וע"כ ניחא שפיר דשם בולדות קדשים שנולדו דרך דופן ולא שחט לאמן קודם לידתן א"כ הוי יוצא דופן קודם שחיטה שפיר מיפסלי ופקעה מהם קדושה שחלה במעי אמן. אבל בהשוחט את החטאת ומצא בה ולד למ"ד ולדות קדשים במעי אמן הם קדושים א"כ אז במעי אמו עדיין לא הי' בו פסול דיוצא דופן ושפיר חלה קדושה עליו ואימתי נעשה יוצא דופן אחרי שחיטה שהרי האם והולד כנשחטים וזה לא מצינו שיפסל יוצא דופן אחרי שחיטה ומש"ה שפיר נאכל כולד חטאת

כד) ואולם לפי זה יקשה בדברי רש"י תמורה (י"א.) לפי פירוש הלח"מ דלמ"ד בהויתן הם קדושים כשנמצא ולד שכלו חדשיו מתקדש והרי קשה כנ"ל דכיון שנמצא אחר שחיטה דאמו אינה לידה דרך רחם ואינו הוי חשובה ליקדש מה תאמר דמיירי שנולד דרך רחם וגם אחרי שחיטה חשוב לידה דרך רחם ז"א דהתינח לענין חסרון הקדושה שפיר י"ל דכיון דנולד דרך רחם ילפי' מבכור דחלה קדושה גם בכה"ג. אבל לענין קדושת קרבן להיות נאכל כבשר החטאת יקשה דהא הוה יוצא דופן ופסול גמור הוא שמפקיע הקדושה

והנה ברור דזה שכתבנו דאחר שחיטה אינו פוסל משום יוצא דופן לא שייך למ"ד בהויתן הם קדושים דהנה הטעם דאחר שחיטה אין פוסלין הפסולין שמחיים הוא משום דבשחיטה חל תורת קרבן על הבהמה ולא מהני בה תו פדיון להפקיע קדושתה עי' רש"י מנחות (ק"א.) בד"ה מכל"ש ועי' מעילה (ט'.) נשחטה הוכשרה לפסול בטבי"י וכו' יעי"ש ומש"ה אין הפסול דיוצא דופן מסלק תורת קרבן וא"כ זה שייך רק בעובר למ"ד במעי אמן הן קדושים דבשעת שחיטה דאמו כבר הי' הולד קדוש ואהני שחיטת אמו לשיי' לולד ג"כ תורת קרבן שהרי הוא קדוש כאמו וכאבר מאברי' ושפיר אין זה שנעשה יוצא דופן יכול לבטל דין ממנו. אבל למ"ד בהויתן הם קדושים ובשעת שחיטה דאמו הי' הולד חולין ולא חלה אז תורת קרבן על הולד כלל שוב שפיר אח"כ דנעשה יוצא דופן שפיר מהני הפסול שלא יחול קדושת קרבן וכש"ס נדה (מ"א.) הנ"ל ואיך אמרינן דעי"ז שיצא לאויר העולם חלה קדושה על הולד הא יוצא דופן הוא וכמ"ש וכשהקדושה והפסול באין כאחת אינו חל כמפורש בנדה (מ"א.) שם

כה) ובהתבונן בדבר יש לומר טעם אחר בזה דהשוחט חטאת ומצא בה ולד דאינו פסול משום יו"ד דהנה בתמורה (דף) פליגי אם קדושה חלה על עוברין או לא ובתוס' שם הקשו דהו"ל מחוסר זמן ותי' דגזה"כ דבמעי אמו ליכא פסול דמחו"ז יעו"ש וראיתי בשיטה מקובצת בזבחים (י"ב.) דכתב הטעם משום דכתיב כי יולד ואז הוא דמתחיל דין מחו"ז לא קודם שנולד יעו"ש ומבואר דאף דמחו"ז הוא פסול גמור ודינו שאם עלה ירד כמ"ש תו' בזבחים (י"ב.) בד"ה לילה יעו"ש [ועי' רש"י בכורות (כ"א:) ד"ה לילף דאין קדושה חלה על מחוסר זמן ובתוס' זבחים (קי"ד:) כתבו דרק איסור גברא שלא להקדיש אבל ההקדש חל ועי' ראב"ד ז"ל ריש ה' פרה ואכ"מ] מ"מ לא נפקע ההקדש שחל במעי אמו בזה שנעשה אח"כ מחו"ז. ועי' רש"י תמורה (דף י'.) דלמ"ד קדושה חלה על עוברין דא"צ להקדישו אח"כ רק יכול להקריבו מכח הקדש שבמעי אמו יעו"ש ומבואר מזה דפסול מחו"ז הוא רק מנועה שלא יחול ההקדש בהיותו מחוסר זמן אבל אם כבר חל ההקדש במעי אמו אינו נפקע ונמצאנו למדין דחלות קדושה מחדש והפקעת הקדושה שכבר חלה שני ענינים שונים הם ואף דאפשר לפסול למנוע חלות שבתחלה מ"מ אינו מפקיע מה שכבר חל ולפי"ז צריך מובן שיטת רש"י ז"ל בנדה (דף מ"א.) אהא דאמרינן דיוצא דופן פוסל אם הי' ולדות קדשים וקסבר ולדות קדשים בהויתן הן קדושים וכתב רש"י ז"ל דלא גרסינן לה יעו"ש ומבואר דס"ל ז"ל דאף למ"ד במעי אמן הן קדושים מיפסל אם נעשה יוצא דופן אח"כ וזה צריך ביאור דמדוע לא נאמר דאף דגזה"כ דיוצא דופן פסול דמ"מ היינו רק שמונע חלות קדושה אבל היכא דכבר קדוש קודם שנעשה יוצא דופן כגון ולדות קדשים למ"ד במעי אמן הן קדושים אין הפסול דיוצא דופן יכול להפקיע הקדושה ומנ"ל דיוצא דופן אלים פסולי' ממחוסר זמן ומה סברא לחלק בין פסול מחו"ז שאינו פוסל אחרי ההקדש לפסול דיוצא דופן

ונראה לחלק בסברא נכונה. וזה דהנה בש"ס מנחות (סט:) בעי רבי זירא חיטין שירדו בעבים מהו ופריך למאי אי למנחות אמאי לא אלא לשתי הלחם מהו ממושבותיכם אמר רחמנא לאפוקי דחוצה לארץ דלא אבל דעבים שפיר דמי או דילמא ממושבותיכם דוקא ואפילו דעבים נמי לא יעו"ש ומבואר דספק הש"ס הוא דכיון דבקרא כתיב ממושבותיכם שיהי' לשתי הלחם תורת תבואת א"י. וע"כ פסול דחוצה לארץ משום חסרון זה שאינו מארץ ישראל וממילא דכל שאינו מארץ ישראל כגון דעבים ג"כ פסול דהרי חסר לו שם ארץ ישראל. או דכיון דממושבותיכם למעוטי ח"ל אין הפסול משום דבעי' א"י רק דאף שאינו מארץ ישראל ג"כ יכול להיות לשתי הלחם רק דחו"ל גורם הפסול וע"כ דעבים שאינו בפסול זה דח"ל שפיר י"ל דכשר ונראה ללמוד מזה דבכל פסול שפסלה תורה יש ב' ענינים אלו החיוב והשלילה רצוני לומר כגון ביוצא דופן דאמרה תורה כי יולד פרט ליוצא דופן וכדילפי בת"כ פ' אמור ובגמ' חולין ל"ח ובכורות וכמה דוכתי ולא נאמר בקרא דיוצא דופן הוא פסול רק דבעינן כי יולד שיהי' לידה כדרכה וממילא יוצא דופן שאינו לידה כדרכה אינו בכלל כי יולד. אבל י"ל בזה שני ענינים חדא דאין הפסול משום שהוא יוצא דופן רק משום חסרון ההכשר שאינו דרך לידה דרחמנא לא אמרה שמי שנולד דרך דופן פסול רק דמי שלא נולד דרך רחם שחסר לו לידה כדרכה פסול והוי הפסול פסול חסרון לידה. לא פסול מה שנולד שלא כדרכה וי"ל גם להיפוך דיוצא דופן הוא הגורם הפסול דכיון דאימעיט יוצא דופן זהו הגורם הפסול אבל לא מה שחסר לו לידה וכעין דמספקי' שם בחיטים לשתי הלחם דחוצה לארץ הוא הפוסל לא מה שחסר לו ארץ ישראל או דחסרון ארץ ישראל הוא הפוסל לא משום שהוא בחוצה לארץ

והנה מדברי רבנו גרשום בחולין (ל"ח:) וכפי שביארתי בסמוך באורך דאף אם נולד דרך רחם ואינו יוצא דופן כל שאינו לידה כדרכה אינו בכלל כי יולד יעו"ש