שו"ת זרע אברהם כב

העלאה למזבח שהרי מחיים ג"כ הי' מעילה אף שלא הי' אז חובת העלאה עדיין וע"כ דהמעילה מצד הקדושה בעצם והקרבה במזבח הוא כעין מתיר לאיסור מעילה ע"כ בעי' שיעשה המתיר בכל מה שיש לעשות וצריך ליגמור הכל אבל קדשים קלים דאין בהם מעילה בעצם רק לאחר זריקה שחלה חובת העלאת אימורין במזבח חל עליהן דין מעילה א"כ אין העלאה בתורת מתיר רק תורת מסלק את האוסר ומש"ה כל שהעלה במזבח נסתלק האוסר דהיינו חיוב העלאה שהוא סיבה האוסרת ופקע מיד הדין מעילה. וא"כ ניחא שפיר דאיסור אמ"ה ונבילה וכן חלב שבולד הרי אינו מצד אמו רק בעצמותו יש בזה איסור ושחיטת אמו הוא בתורת מתיר ומש"ה שפיר בעי' שיהי' במחיצת אמו ואזי הוא דיש בזה תורת מתיר. אבל איסור מוקדשין שבולד הרי האיסור שבתחלה ניתר בשחיטת אמו כעין דניתר איסור חלב רק דחל עליו איסור לאחר שחיטה שחלה חובת זריקה באמו א"כ בעצמותו אין בו איסור רק חובת הזריקה דאמו אוסרתו ע"כ שפיר מיד שנזרק הדם של אמו נסתלק האוסר ונשאר ממילא בהיתרו ובזה שאין הזריקה מתירתו כלל בתורת מתיר רק שמסלק את האוסר א"צ כלל שיהי' במחיצה אחת עם אמו וזה פשוט

כ) ולפי"ז נכונים דברי רמב"ם דלטעמי' דבכלו לו חדשיו לא מהני שחיטת אם להתיר איסור חלב וחייבין עליו כרת וכמ"ש (בפ"ז ממא"ס) א"כ מבואר דאף דעובר ירך אמו וכאחד מאברי' והולד הוי כנשחט בשחיטת אמו מ"מ באיסור שאינו ניתר בשחיטה לא מהני בכלו חדשיו להתיר א"כ שפיר גם איסור מוקדשין שאינו איסור הניתר בשחיטה רק בזריקה אינו ניתר ע"י שחיטת אמו ונשאר איפוא איסור הקדש שיש בולד מחמת עצמו לא מחמת חובת זריקת אמו ושוב גם הזריקה דאמו לא מהני להתירו דאחר השחיטה הרי אינו מצורף הולד עם האם ואין פעולה שבאם פועלת להתיר בשעה שאינה במחיצה אחת עם הולד ואחר שנשחטה אינו חשוב מחיצה אחת ובדקדוק נקטא הבריתא ולד שלא כלו חדשיו דאזי יש בכח שחיטת האם להפקיע איסור מוקדשין של הולד. ומה דחוזר ונאסר ע"י חובת הזריקה של אמו לזה שפיר מהני זריקה דאם שהוא רק הסרת סיבת האוסר. אבל בכלו חדשיו דאינו מתיר איסור מוקדשין בשחיטת אמו שפיר גם הזריקה אינה מתרת כיון שאז אינן חשובים במחיצה אחת ודו"ק. והתוס' לטעמייהו בחולין (ע"ד:) שם דגם כלו חדשיו ניתר חלבו א"כ ס"ל דגם בכלו חדשיו יש תורת מתיר לשחיטת אמו שפיר מתיר גם איסור מוקדשין. אבל רמב"ם ז"ל לטעמי' שפיר כמו דאוסר חלבו דכלו חדשיו כן אסור מוקדשין דכלו חדשיו והדברים נכונים

כא) וידעתי שיש לפקפק בסברא זו שכתבנו דכמו דניתר איסור חלב אף שאין לו היתר בשחיטה כן ניתר איסור מוקדשין די"ל דשאני חלב שתואר איסורו הוא רק בדבר הנשחט רצוני לומר דלא משכחת איסור חלב רק בבע"ח שיש לו ג"כ היתר שחיטה ומש"ה אף דאין ענין השחיטה להתיר איסור חלב מ"מ כיון דאגודין זה בזה מצלת על מה שאינו מגופה דהיינו העובר והשחיטה מתירתו לאיסור חלבו. אבל מוקדשין שתואר איסורו אינו מיוחד בבע"ח דוקא דכל מה שמקדיש חל עליו איסור הקדש וגם קדושת קרבן יש במה שאינו בעל חיים כגון מנחות וקטורת וכה"ג שפיר י"ל דאין ענינו כלל לשחיטה ואין השחיטה פועלת לאיסור כזה להתירו אף בשעה שהוא במעי אמו דמה ענין שחיטה לאיסור המוקדשין להיות ניתר ע"י מתיר זה

אולם ראה זה מצאתי בפירוש הראב"ד לתו"כ (פ' שמיני פרק ב) אהא דאיתא בתו"כ כל בהמה מפרסת פרסה כו' אותה תאכלו לרבות השליל כו' מנין במוקדשין בן ט' ומת בן שמונה וחי או מת כו' ת"ל כל מפרסת ובפירוש הראב"ד ז"ל לרבות את השליל אעפ"י שהוא כעין נבילה וכן ולד מעוברת ולד קדשים ולד חטאת אעפ"י שיש בהן איסור מוקדשין בזמן שנולדו אפ"ה בזמן שהוא שליל מותר עיי"ש ומבואר כמש"כ דמרבי מקרא להתיר איסור מוקדשין שבולד. ולפי"ז מדברי תו"כ הללו יסוד לדברי הרמב"ם ז"ל דהא נקט במוקדשין בן ט' ומת או בן שמונה חי ואמאי לא נקט בן ט' וחי במוקדשין וע"כ כדברי רמב"ם ז"ל ניחא כי לטעמי' (בפרק ז' ממא"ס) דבן ט' ומת מותר חלבו רק בן ט' חי חלבו אסור א"כ מבואר דבן ט' וחי אין שחיטת אמו מפקעת רק איסור אמ"ה שהוא איסור הניתר בשחיטה ושחיטת אמו הרי משוי לולד כנשחט אבל אינו מפקיע איסור חלב ה"ה דאינו מתיר איסור מוקדשים דהא בהא תליא וע"כ בדקדוק נקט רק בן ט' מת או בן ח' חי דבכה"ג מהני להתיר איסור חלב שאינו תלוי בשחיטה ומש"ה ניתר גם איסור מוקדשין

כב) ודע דיש להעיר בסוגי' דתמורה (י"א.) דהשוחט את החטאת ומצא בה ולד דלמ"ד במעי אמן קדושים דנאכלת כבשר החטאת ויש להעיר לפי דברי רש"י ז"ל בנדה (דף מ"א.) אהא דאמר הש"ס דיוצא דופן פוסל בולדות קדשים וקסבר וולדות קדשים בהויתן. הם קדושים וכתב רש"י ז"ל שם בד"ה וקסבר דלא גרסינן לי' דאפילו למ"ד במעי אמן הן קדושים מ"מ אם נעשו אח"כ יוצא דופן מיפסל עיי"ש ומבואר מזה דכשם דאינו חל קדושה למ"ד בהויתן קדושים כן מפקיע הקדושה שכבר חלה במעי אמו עי"ז שנעשה יוצא דופן. וא"כ לפי דברי הש"ס חולין (ל"ח:) דשחטו לאם והוציאו הולד חשיב יוצא דופן קשה דאיך אמרי' דשוחט החטאת ומצא בה ולד דנאכל כבשר החטאת ואמאי אינו מיפסל משום יוצא דופן. ואף שכבר חל עליו קדושה למ"ד במעי אמן הן קדושים מ"מ כשנעשה יוצא דופן מיפסל ומה דכתבנו לעיל (באות חי) לפי דברי רבנו גרשום ז"ל דנולד דרך רחם אף לאחר שחיטה אינו כיוצא דופן ז"א ישוב לקושי' זו דרק להקושי' דבעינן למ"ד בהויתן קדושים לידה דרך רחם שפיר י"ל דכיון שנולד דרך רחם חשוב הוי' ליקדש לענין חלות קדושה אבל קושיתנו דיפסול מצד יוצא דופן לתורת קרבן דפסולו משום דכתיב כי יולד דבעי' כדרך רוב הנולדים וזה ודאי דגם נולד דרך רחם אחר שחיטה הוי יוצא דופן כמפורש בחולין (ל"ח:) דלהקרבה בעי לידה כדרכה ממש דכתיב כי יולד וא"כ יקשה דהפסול דיוצא דופן יפקיע הכשר קרבן והקדושה שהי' על הולד במעי אמו. ובל"ז סתמא תני דמצא בה ולד ומשמע אפי' לא נולד דרך רחם וזה ודאי יוצא דופן גמור הוא ויפסול הולד

כג) ולכאורה הי' נראה עפ"י הש"ס זבחים (דף כ"ה:) אמר ר"ז אמר רב הצורם אוזן הפר. ואח"כ קיבל דמו פסול עיי"ש ומבואר דאם נולד מום אחר שחיטה קודם קבלה ג"כ פוסל וכתב השיטה מקובצת שם דבר חדש דמ"מ אם נולד מום עובר בין שחיטה לקבלה אינו פוסל יעו"ש ולכאורה כיון דגלי קרא דפוסל מום אחרי שחיטה כמו בחיים אמאי לא נימא דכמו בחיים גם מום עובר פסול וכמפורש בש"ס בכורות (דף ל"ז:) ובתו"כ (פ' אמור) ובכמה דוכתי ועי' בסה"מ לרמב"ם ז"ל וברמב"ן ז"ל שם. ה"ה דאחר שחיטה יפסול מום עובר. וע"כ