שו"ת זרע אברהם כא

ולפי זה מבואר מזה דשיטת רמב"ם ז"ל דיש שני דרכים בהיתר בן פקועה הדרך הא' הוא בתורת מתיר דמלבד זה דאמרינן דפעולת השחיטה שבאם משוי' לי' לולד כנשחט כיון שהוא כאחד מאברי' וכמו שכל האברים נחשבים כשחוטים ע"י שחיטת הסימנים כן נחשב העובר כשחוט מלבד זה יש בזה דין מתיר ואף במה דלא מהני שחיטה להתיר מ"מ שחיטת האם גזה"כ דמתרת ולד הנמצא בתוכו מן האיסור שיש בו ומהאי טעמא מתיר את האיסור חלב אף שאין זה איסור שניתר בשחיטה וכן איסור נבילה בולד מת דשחיטה לא מהניא למה שנעשה נבילה והוא מטעם גזה"כ מקרא דכל בבהמה תאכלו להתיר הנמצא בתוכו וכלשון הגמ' בחולין (דף ע"ה.) הרבה מצלת על שאינו גופה ממה שמצלת על גופה יעו"ש. ואמנם זהו רק בלא כלו לו חדשיו אבל כלו חדשיו וחי דהוה בהמה גמורה שיטת הרמב"ם ז"ל דאינו בכלל היתר זה שגלי קרא בנמצא במעי אמו שהוא מתיר כל איסורים שבו רק בזה יש דרך ב' בתורת נשחט לבד דכיון דעובר ירך אמו חשוב שחיטת האם כאלו שחטו לולד אבל לא עדיף מן שחיטה ואותן האיסורים שאינן ניתרין בשחיטה נשארו באיסורם אף שנמצא במעי אמו [וכבר האריכו האחרונים החת"ס ול"א בענין היתר בן פקועה אם הוה כנשחט או מתיר והנה מד' הרא"ש ז"ל אלו מבואר דיש מקום דהוה גם כן בתורת מתיר כגון בלא כלו חדשיו ויש מקום דהוא ניתר מתורת נשחט לבד ואכ"מ]

ומעתה נתבונן דהנה לכאורה לפי מה דאמרינן בש"ס ב"ק (דף ע"ו:) תהי בי' ר"ה וכי שחיטה מתרת הל' זריקה מתרת עייש"ה ובפירש"י ז"ל פסחים (דף ע"ז:) בד"ה דם דכי ליתי' מעכב דהא תרויהו מודי אם אין דם אין בשר דמתחלת הקדשן הן נאסרים וכפרה אינה באה אלא בדם וכהנים משלחן גבוה קזכי וכיון דכפרה ליתי' איסורא להיכן אזיל עכ"ל ומבואר מזה דכל בהמת קדשים יש עלי' איסור הקדש שאוסרה באכילה ואיסור זה אינו ניתר בשחיטה רק בזריקה וכ"כ רש"י ז"ל במנחות (דף מ"ז.) בד"ה מאי ביניהו כו' כל שכן דאינו ניתר דהא ממעות תרומת הלשכה בא וזריקת דם לא הוי לשמה דנישתרי באכילה עכ"ל. ומבואר גם מזה דבלא זריקה אינו ניתר איסור הקדש. והנה בש"ס חולין (דף ס"ט.) מבואר דאבר שאינו בפנים בשעת שחיטה אינו ניתר בשחיטת אמו עיי"ש ולפי"ז צריך מובן בהא דתמורה (דף י"א.) הנ"ל דלמ"ד ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים ניתר ולד קדשים בשחיטת אמו והלא ולד קדשים יש בו איסור הקדש דהוי כגידולי הקדש לשיטת רש"י ז"ל בתמורה (דף ל"א:) או דגזה"כ דיש בו איסור הקדש וכמ"ש תו' שם בד"ה ואפילו יעו"ש וא"כ איסור הקדש הרי אינו ניתר בשחיטה לחודא ובעי גם זריקה. וא"כ יקשה הלא בעת זריקה אין הולד מצורף עם אמו ואיך ניתר הולד בזריקת אמו הא גם בשחיטה אינו ניתר כל שאינו בפנים ולא עדיפא זריקה משחיטה

[ולכאורה הי' נראה עפ"י דברי הש"ס בחולין (דף ס"ט.) בעי רב חנני' הוציא עובר את ידו בעזרה מהו [מהו להיות לו מחיצת העזרה מחיצה להתירו בשחיטת האם] מיגו דהוה מחיצה לגבי קדשים הוה נמי מחיצה לגבי דהאי או דילמא לגבי דהאי לאו מחיצה הוא דמחיצת עובר אמו הוא ומסיק דמחיצת עובר אמו הוא ואינו ניתר בכה"ג משום דהו"ל חוץ למחיצתו יעו"ש וא"כ י"ל דכ"ז קודם שחיטה דדרכו של עובר להיות תוך מחיצת האם לא מהני מה דהוי במחיצה אחת לגבי קדשים ובעי' מחיצת האם ממש. אבל אחר שחיטת אמו דאזי אין דרכו להיות במחיצת אמו רק דמ"מ אי אפשר להיות ניתר בפעולת אמו אם אינן במחיצה אחת שפיר י"ל דבזה מהני מה ששניהם בעזרה דהוה מחיצה אחת לגבי קדשים ועי' מעילה (ג'.) קלטוה מחיצות ואינו מוכרח כמובן ואכמ"ל בזה]

ואולם נראה דלק"מ וזה דהא מבואר בדברי הרא"ש ז"ל הנ"ל דיש בשחיטת אמו כח להתיר איסורין שבולד אף במה שאין שחיטה מועלת כמו איסור חלב שאין לו היתר בשחיטה וניתר מגזה"כ דכל בבהמה תאכלו ולפי"ז לכאורה גם איסור מוקדשין שבולד אף שמוקדשין אינו איסור הניתר בשחיטה מ"מ ראוי להיות ניתר ע"י דין המתיר שמגזה"כ דכל בבהמה תאכלו דולד הנמצא במעי אמו פקעי ממנו כל האיסורין וא"כ לכאורה הי' צריך להיות הדין דיהי' הולד נאכל גם קודם זריקה דאמו דהא פקע איסור מוקדשין דידי' בשחיטת אמו וכמו דניתר החלב משום דפקע האיסור בשחיטת אמו אף דקודם השחיטה יש בו חיוב כרת וכמבואר בדברי הרא"ש ז"ל הנ"ל. אך הטעם בזה דחלוק איסור חלב מאיסור מוקדשין הוא דאיסור חלב אינו איסור התלוי בסיבה שהרי אין חלב הולד אסור מצד חסרון איזה פעולה רק בעצם כל שהוא תותב קרום ונקלף יש בו איסור חלב וע"כ שפיר חלב ולד זה כיון דהותר בעת שחיטת אמו דגזה"כ שפעולת שחיטה דאם מפקעת איסורים דולד נשאר בהיתרו. אבל איסור מוקדשין דיש עשה דדם ישפך והדר והבשר תאכל וכמבואר בפסחים (דף ע"ז:) ועיין מכות (י"ז.) וברמב"ם (פי"א ממעה"ק) עיי"ש א"כ כל שיש חובת הזריקה יש איסור לאכלו קודם הזריקה ולכן עובר זה שהוא כאחד מאברי האם יש בו איסור לאכלו קודם הזריקה כמו שאר הבשר כיון דיש בכאן חיוב זריקה ואף דבעובר ליכא חיוב זריקה אבל הרי העובר ירך אמו ויש באם חיוב זריקה ע"כ חיוב זה מעכב לאכילתו ומש"ה אף דפקע איסור הקדש שהי' בתחלה ע"י שחיטת האם מ"מ חוזר ונאסר ע"י חובת הזריקה שבאם ודומה לזה כתב רש"י ז"ל בפסחים (דף י"ג:) בד"ה כשרות גבי לחמי תודה דהזבח מקדשן וכשם שהזבח מקדשן כך בזריקת הדם ניתרין באכילה כבשר התודה עצמה דהואיל ותלויין בה הרי הוא כמוה וזריקת הדם מתרת קדשים דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל עכ"ל ומבואר דאף שאין חיוב זריקה בגופו של לחם מ"מ כיון דהיא כחדא עם התודה חיוב זריקה שבתודה אוסרו באכילה ללחם עד שיזרק. ועיין בירושלמי מעשר שני (פ"א הלכה ב) הגע עצמך שנשפך הדם לא נפסל הלחם ועי' פסחים (י"ג:) ומנחות (מ"ז.) אותו הלחם מהו באכילה יעו"ש. וה"נ חיוב זריקה שבאמו אוסרו באכילה עד שיזרק כיון דכאבר מאברי האם הוא וזה ברור

ולפי"ז מובן היטב הטעם דמהני זריקה דאם לונד אף שאינו במחיצתו ועדיף משחיטה דלא מהני אם אינו במחיצתו ולפמ"ש י"ל עפ"י דברי הש"ס מעילה (דף י' אמר רבא הכל מודים שאם נהנה מבשר ק"ק שנטמא ומאימורי קדשים קלים לאחר שהעלן דפטור ממעילה אפי' קודם שנעשו אפר] ובתוס' שם בד"ה הכל מודים תמהו דמ"ש מהא דתנן במשנה דמעילה (ט דאימורי קדשי קדשים מועלין בהם עד שיצאו לבית הדשן אלמא דאף לאחר העלאה למזבח יש בהם מעילה ותי' דסברא הוא דגבי קדשי קדשים שיש בהם מעילה מתחלה לא נפיק מעילה מהם או מאימורים עד שיגמור הכל אבל באימורי קדשים קלים שאין בהם מעילה עד לאחר זריקה מיד שיעלו האימורין דין הוא דלא נמעול בהו עיי"ש ומבואר סברתם דבקדשי קדשים דאין חיוב מעילה מצד חובת