שו"ת זרע אברהם כ

ובש"ס חולין (דף ל"ח:) בהא דיליף מקרא דתחת אמו פרט ליתום [דפסול לקרבן] ופריך האי יתום היכי דמי אילימא דילדתי' אמי' והדר מתה וכי לעולם תחי ותיזיל אלא דמתה והדר ילידתי' מכי יולד נפקא ופירש"י ז"ל דכיון דמתה האם ואח"כ הוציאו את ולדה הימנה בין מת בין חי הוה יוצא דופן יעו"ש ומבואר מזה דיוצא דופן אין הכוונה דוקא שנולד דרך דופן רק כל שלא נולד דרך לידה הוי יוצא דופן ואם שחטו או המיתו לאם והוציאו הולד ממנה הוי יוצא דופן. ולפי"ז צע"ג דברי הלח"מ בשי' רמב"ם ז"ל ורש"י ז"ל דאם הוציאו ולד אחר שחיטה אם כלו חדשיו חשיב הוי' ליקדש והרי מפורש בש"ס נדה (דף מ"א.) בהא דקאמר דאיצטריך תרי קראי (דיוצא דופן אם עלה למזבח דירד] חד לבהמת חולין דאוליד דרך דופן ואקדשי' וחד לבהמת קדשים דאוליד דרך דופן וקסבר ולדות קדשים בהויתן הם קדושים ופירש"י ותוס' שם דכיון דבהויתן הם קדושים אין הקדושה חלה עליו כשהוא יוצא דופן ונשאר הולד חולין ומש"ה אם עלה ירד ועיי"ש בתוס' הרא"ש ז"ל ומבואר להדי' דיוצא דופן אינו חל קדושה בולדות קדשים וא"כ שוב זה ששחטו והוציאו הולד ממנה דהוי כיוצא דופן כנ"ל א"כ מאי בכך שהוא חי הא למ"ד בהויתן הם קדושים בעי' כדרך לידה וזה הרי אינו דרך לידה וזה צע"ג

יח) וראיתי בפירוש רבנו גרשום ז"ל בחולין (ל"ח:) שם אהא דפריך האי יתום היכי דמי כו' אלא דמתה והדר ילידתי' מכי יולד נפקא וכתב רבנו גרשום ז"ל וז"ל מכי יולד נפקא דרוב נולדים בחיי אמם נולדים ומש"ה אינו בכלל כי יולד שאינו כדרך רוב הנולדים עכ"ל. ודברים אלו צריכים באור דלפי המבואר מזה ענין השינוי משאר הלידות בזה שנמצא במעי אמו אינו בעצם הלידה רק במה שהרוב נולדים בחיי אמם וזה נולד אחרי מיתה ומשום זה הוא דחשוב שינוי מכדרכו ואמאי לא פירש בפשוטו דהשינוי הוא בעצם הלידה שהרי לא ילדתה אמה כלל ואין כאן לידה כלל וכמו שפי' ר"ג ז"ל בסמוך גבי יוצא דופן שהשינוי הוא בענין הלידה

ונראה הכוונה עפ"י מה דכתבו המפרשים דמש"ה דקדק רש"י ז"ל בלשונו ז"ל שקרעוהו והוציאו את ולדה ולא כתב שנולד דרך הרחם אחרי שחיטה וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' י"ד סק"ו עיי"ש ופירשו דס"ל דאם יצא דרך רחם אף לאחר שחיטה אינו בכלל יוצא דופן עיי"ש ואולם זה נסתר מדברי הגמ' הנ"ל דא"כ מאי פריך אי דמתה והדר ילידתי' אמי' מכי יולד נפקא והלא בכה"ג דהוציאו דרך רחם שאינו בכלל יוצא דופן שפיר איצטריך למעוטי ולכן י"ל דזה כוונת ר"ג ז"ל דנהי דאינו נחשב שינוי בעצם הלידה ככל יוצא דופן משום דנולד דרך הרחם. מ"מ אינו בכלל כי יולד דבעי' לידה כדרכה וזה עצמו חשוב שינוי שהרי רוב הנולדים בחיי אמם נולדים וזה ג"כ חשוב שינוי מכדרכו במה שנולד אחרי מיתת האם ולפי"ז מבואר דנולד אחרי שחיטת האם. אם נולד דרך רחם אינו בכלל יוצא דופן כיון שאין שינוי בעצם הלידה אך מ"מ אינו קרב משום דאינו נולד כדרכו

ולפי"ז יתכן דיש הבדל בין הכשר הקרבה לחלות קדושה וזה דאף דבעינן כדרך לידה במה שהוא כדרכו בכל ענינים ואף שינוי שאינו בעצם הלידה כהא דנולד אחרי מיתת אמו מסלק ממנו הכשרו היינו רק לענין הכשר הקרבה בזה כל שאינו כדרכו ממש מסלק הכשר הקרבה. אבל כשדנין לגבי חלות הקדושה י"ל דרק שלא כדרך לידה מה שהוא שינוי בעצם הלידה הוא דמסלק דין חלות הקדושה. אבל שינוי שאינו בעצם הלידה וכגון שנולד דרך רחם אף שאינו דרך לידה גמורה דהיינו בחיי אמו מ"מ אין שינוי זה מונעת חלות הקדושה וטעם הדבר נראה עפ"י דברי התוס' בחולין (סוף דף עז:) דאף למ"ד בהויתן קדושים קדוש נפל משום דילפינן קדשים מבכור דקדשי נפלים דה"ה בכל ולדות קדשים יעו"ש והנה לידת נפל בודאי ג"כ אינה לידה גמורה ונפל לא חזי להקרבה מ"מ לגבי חלות קדושה סגי בזה כיון דבעצם הפעולת לידה ליכא שינוי ושוב הא מפורש בחולין (דף קל"ו:) אדרבה מבכור הו"ל למילף שכן יתום ופירש"י ז"ל דיתום שנולד אחרי מיתת אמו חייב בבכורה לא ליקרב רק דירעה עד שיסתאב יעו"ש ומבואר דבכור שנולד אחרי מיתת האם חשוב לידה ליקדש ולא דמי ליוצא דופן וע"כ שפיר יוצא דופן שהשינוי בעצם הלידה דמסלק חלות קדושה בבכור ה"ה דמונע דין הויתן בולדות קדשים. אבל שינוי זו שנולד אחרי מיתת אמו שאינו מונע חלות קדושה בבכור רק מסלק הכשר הקרבה ה"ה בולדות קדשים אינו מונע חלות קדושתן וחשוב שפיר הוי' ליקדש. ובסמוך יבואר עוד בזה. עכ"פ צע"ג לפי"ז ישוב הלח"מ בשיטת רמב"ם ז"ל דהרי כשהוציאוהו מן האם ולא נולד דרך רחם שפיר נ"מ בין מ"ד במעי אמן קדושים לבהויתן קדושים דלמ"ד בהויתן בכה"ג שאינו דרך לידה אף שכלו חדשיו אינו קדיש

יט) ובישוב דברי רמב"ם ז"ל דנקט בן ד' חי ולא נקט בן ה' שכלו לו חדשיו הי' נראה עפ"י דברי הש"ס בחולין (דף ע"ד:) אר"א לא הילכו בו אלא על עסקי שחיטה בלבד (לא הילכו בשליל להקל למיחשבי' כשחוט] ופריך אילימא חלבו דשליל מפלג פליגי דתני' גה"נ נוהג בשליל וחלבו אסור דברי ר"מ ר"י אומר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר ואר"א אר"ה מחלוקת בבן ט' חי והלך ר"מ לשיטתו ור"י לשיטתו ע"כ ומבואר מזה דלר"מ דבן ט' חי אינו ניתר בשחיטת אמו חלבו אסור ולרבי יהודה חלבו מותר

והנה רמב"ם ז"ל במא"ס (בפרק ז' הי"ג) כתב דהשוחט את הבהמה ומצא בה שליל אם לא כלו חדשיו חלבו מותר ואם כלו חדשיו אעפ"י שא"צ שחיטה חלבו אסור וחייבין עליו כרת יעו"ש וכבר תמה ההמ"ג שם שזה סותר דברי הגמ' הנ"ל דלר"י דבן ט' חי ניתר בשחיטת אמו גם חלבו מותר ועי' בכס"מ שם דיש חילוק בין אם החלב שלם בתוכו דאינו ניתר בשחיטה ובין אם נחתך החלב בתוכו דניתר וצ"ע כוונתו] וכבר האריכו הרבה ליישב הסוגי' לפי שיטת רמב"ם ז"ל עיין בר"ן (בחולין דף צ'.) ובתורת הבית לרשב"א ז"ל ועי' בכו"פ ובפמ"ג (סי' כ"ב) ובב"י. (סי' ס"ד) ואולם למדתי טעם דברי רמב"ם ז"ל מתוך דברי הרא"ש ז"ל בפרק בהמה המקשה סימן ה' וזה דסברת רמב"ם ז"ל דענין זה דמהני שחיטה דאם לולד הנמצא בתוכו מהני רק להתיר איסור שהוא מצד חסרון השחיטה כגון איסור אמ"ה ונבילה מהני שחיטת האם לשוי' לולד כנשחט. אבל איסור חלב שקודם שנשחט אסור וחייב עליו כרת אינו ניתר ע"י שחיטה דמה ענין שחיטה להתיר איסורים. ואולם בולד שלא כלו לו חדשיו שהוא כאחד מאברי' ממש ניתר הכל אף האיסור. דגזה"כ להתיר כל הנמצא בתוכו אבל כלו לו חדשיו וחי הוא שהוא ברי' בפ"ע ע"כ נהי דחשוב כאחד מאברי' וניתר בשחיטתה היינו מה שהוא נוגע לשחיטה מהני השחיטה אבל לא לשאר איסורים עייש"ה בשי' הרא"ש ז"ל ותבין ההיפוך בשיטת רמב"ם ז"ל ואכמ"ל בביאור הסוגי' שם. ועי' פמ"ג (יו"ד סי' י"ד) באורך יעו"ש: