שו"ת זרע אברהם רא

תואר דמי איכא מידי דלישראל שרי והלא בכל גר שנתגייר כן הוא דמותר מה"ת בקרובים משום דכקטן שנולד דמי וה"נ יפ"ת אחר גירות כקטנה שנולדה דמיא אבל כ"ז דהוא בגיותה דלא פקע אשות עדיין לכ"ע אסורה. והי' נראה לכאורה דהנה יש לחקור בהא דמסיק הש"ס דבן נח אסור ביפ"ת אם זהו רק ביפ"ת מיד עכו"ם ליד עכו"ם כגון אם כבש עכו"ם יפ"ת מיד עכו"ם אבל מיד ישראל ליד עכו"ם כגון אם לקח ישראל יפ"ת במלחמה ובא העכו"ם לקחתה לאשה י"ל דאינו אסור בה וכהא דגיטין (ל"ח.) עמון ומואב טהרו בסיחון יעו"ש ה"נ פקע איסור אשת איש ע"י שהיתה ביד ישראל או י"ל למאי דכתב בחידושי הר"ן סנהדרין (נ"ז.) דיש ענין אשות לב"נ אף דלגבי ישראל תהי' מותרת יעו"ש ועי' בתוס' ע"ז (ל"ו:) ד"ה משום דהא דאמר בירשלמי קידושין (פ"א ה"א) דבן נח שבא על אשה שלא בכוונה דקנאה וחבירו חייב עלי' מיתה משום אשת חבירו מ"מ לחבירו ישראל לאו אשת איש היא בכה"ג וליכא עשה דודבק אלא א"כ היתה אשת ב"נ בכוונה לאשות יעו"ש וא"כ י"ל גם בזה דאף דפקע איסור אשת איש להישראל מ"מ נשארה באיסור אשת איש לגבי בן נח. ולכאורה מסברא הי' נראה למאי דכתב הרמב"ן (תצא) דאחר שבא עלי' הישראל דנעשית כאשת איש לחייב מיתה כל הבא עלי' ואם ישלחנה הימנו יוצאה בלי גט יעו"ש א"כ י"ל למאי דכתב רש"י ז"ל יבמות (מ"ט:) דדבר המונע תפיסת קידושין מפקיע ג"כ קידושין שכבר חלו יעו"ש והתוס' שם חולקים ע"ז וס"ל דאף שיש בכאן דבר המונע תפיסת קידושין מ"מ קידושין דמעיקרא אינם נפקעין יעו"ש ונראה מסברא דכ"ז רק בישראל בקידושין תליא מילתא ולא מצינו יוצאה בלא גט וקידושין תופסין בח"ל אף שאינם ראוים לביאה עי' תוס' קידושין (נ"א.) יעו"ש שפיר נחלקו אם היכא דכבר חלו קידושין אם שייך בזה תורת הפקעה להתיר איסור אשת איש אבל בב"נ דרק בעולת בעל יש להם וכל ענין איסור אשת איש שלהם הוא מפאת שמיוחדת לזה ואם נפרדו זה מזו פקע איסורן שוב אם נאסרה עליו דעכשיו אינה מיוחדת אליו דבאיסור לא הוי יחיד וכמ"ש המ"ל בפ"ט ממלכים יעו"ש נראה דלכ"ע פקע איסור א"א דבב"נ א"צ מעשה גט המתיר רק כל דפקע היחוד אליו פקע כח האוסר וא"כ מאי נ"מ באיזו אופן אינה מיוחדת אליו אם ע"י הפרדה או ע"י שנאסרה כיון דמ"מ פקע הבעילת בעל ממילא מותרת לכל וז"ב. ולפי"ז מכיון דבא עלי' הישראל וחל עלי' איסור אשת איש היותה עמו נ"ל א"כ נאסרה גם על בעלה העכו"ם שוב עי"ז בעצמו פקע איסור אשת איש מבעלה העכו"ם לכ"ע דאשות הישראל פקע אח"כ ע"י הפרדה שמשלחה מביתו מ"מ כיון דבעת שהיותה אשת הישראל נאסרה לבעלה העכו"ם פקעי דין אשות העכו"ם וממילא מותרת לכל עכשיו דאין כאן עוד שום אשות לא של העכו"ם ולא של הישראל וז"פ

ואולם זהו רק אחרי בעילת הישראל אבל קודם בעילה שפיר י"ל דעדיין לא פקע איסור אשת איש מבעלה העכו"ם לב"נ. ונראה מסברא בזה דזה תליא בענין היתר יפת תואר לישראל דכתבו הראשונים ז"ל דיש בה שני היתרים הא' איסור כותית שאסורה לישראל אפי' פנוי' הב' איסור אשת איש אם הי' לה בעל יעו"ש בקידושין (כ"ב.) והנה איסור כותית לפי שי' רמב"ם ז"ל דביאה ראשונה מותר מיד הוי גזה"כ להתיר כנגד יצה"ר ולשי' רמב"ן ז"ל דלא הותר רק אחרי גירות היתרו משום הגירות והחידוש הוא אף דהוי גירות בע"כ דבעלמא לא מהני מ"מ ביפ"ת מהני אולם איסור אשת איש שבה י"ל דהותר משום הגירות דגר שנתגייר כקטן שנולד ומפקיע אשות וי"ל דהותר משום הכיבוש מלחמה וכמ"ש בחי' הר"ן סנהדרין (נ"ז.) דכיון דישראל קונה קנין הגוף בכיבוש מלחמה עי"ז מפקיע אשות בעלה העכו"ם יעו"ש ונ"מ אם יבא עלי' קודם טבילת גירות דאם ההיתר משום הכיבוש מיד פקע איסור אשת איש רק דבעי גירות להתיר איסור כותית ואם ההיתר משום הגירות כ"ז שלא טבלה לגירות יש עלי' גם איסור אשת איש

ולפי"ז נראה דהא בהא תליא דאם נימא דהיתר דאשת איש שביפ"ת ע"י הגירות בע"כ א"כ למאי דכתב הריטב"א קידושין (כ"ב.) דלכל מילי עדיין דינה כעכו"ם וגם ולדה כמותה יעו"ש וביארתי דרק לדידי' מהני גירות בע"כ אבל לא לגבי דידה א"כ שוב כשדנין לגבי ב"נ אחר אם אסור בה משום אשות בעילה העכו"ם י"ל דלא מהני בזה לומר דין גר שנתגייר כקטן שנולד כיון דלגבי דידה כעכו"ם היא וממילא עדיין באיסורא דא"א קיימא. ויותר מזה מוכח בירושלמי (יבמות פי"א) דעבד אסור באמו יעו"ש ובנו"י שם מ"ש בזה ומוכח דבמקצת גירות לא אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד אף דעבד דינו כאשה ישראלית כ"ש בזו שגיורת בע"כ דאפי' מקצת גירות לגבי דודה ליכא. ואף לשי' הש"ס דילן בסנהדרין (נ"ח.) דעבד מותר באמו יעו"ש דיצא מכלל ב"נ ולכלל ישראל לא בא והרי וכ' רש"י ז"ל גיטין (מ"ג:) ד"ה פקעו וכו' דמעבדותו לשחרורו אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי יעו"ש דמבואר דעבד עדיין אינו כגר גמור ומוכחי דאמרינן גם משום מקצת גירות דכקטן שנולד דמי מ"מ שאני התם דעכ"פ מקצת גירות הוא דיצא מכלל בני נח ומצד זה מיחשב כקטן שנולד אבל בכאן דולדה כמותה ודינה כעכו"ם אין כאן לגבי דידה אפילו מקצת גירות שוב ואין סברא שיהי' זה מפקיע איסור אשת איש לגבי עכו"ם אמנם אם נימא דהכיבוש היא המפקיע איסור אשת איש א"כ למאי דאמר בגיטין (ל"ח.) נכרי לישראל מנין שקונה דכתיב וישב ממנו שבי ובתוס' שם ד"ה אבל בשם ר"ח דקונה אותו בחזקה דכיבוש מלחמה יעו"ש וכבר תמהו בהא דסנהדרין (נ"ט.) דאמר דעכו"ם לאו בני כיבוש נינהו ומש"ה אסורין ביפ"ת והרי יש לו דין כיבוש לקנות ועי' בחת"ס (יו"ד סי' י"ט) דעכו"ם יש לו קנין דכיבוש מלחמה אבל אין לו היתר לכבוש שאין הנכרי רשאי ללחום עם חבירו ולא מצינו יפ"ת שהותרה לישראל אלא במלחמה המותרת יעו"ש בנועם דבריו וכפי הנראה קדמו בחידושי הר"ן ז"ל סנהדרין (נ"ז.) בתוכן הקושיא ותירץ באופן אחר דעכו"ם אף דקני בכיבוש מלחמה אבל אין לו קנין הגוף רק קנין למעשי ידיו ולא מהני קנין להפקיע אשות רק קנין הגוף יעו"ש ולפי"ז מבואר דענין היתר זה דכיבוש מפקיע אשות יש גם לבן נח אלא דאין לו כיבוש כזה שכיבושו אינו קה"ג גמור וכל שאינו קה"ג אין בו דין הפקעת אישות אבל אלו הי' לו כיבוש כזה שפיר הי' מהני להפקיע אשות וא"כ שוב כ"ז ביפ"ת שכובש בעצמו אבל יפ"ת שכבשה ישראל מעכו"ם דישראל בר כיבוש הוא לקנות קה"ג וכיבושו בהיתר שוב אותה הפקעה בעצמה מתרת גם לב"נ כיון דמצד עצמו של הכיבוש יש גם לעכו"ם דין הפקעת האשות

ולפי"ז יתכן כוונת הש"ס בסנהדרין (נ"ט.) בהא דפריך והרי יפ"ת דלישראל שרי ולעכו"ם אסור דאין הקושיא מיפ"ת שכבשה עכו"ם דבזה שפיר י"ל דהחילוק משום דבישראל מהני הגירות להפקיע אשות ובעכו"ם הרי ליכא גירות אלא דקושית הש"ס מאותה יפ"ת שכבשה ישראל דלפי הס"ד דלא הוה ידעינן דהכיבוש מהני להפקיע אשות א"כ כל ההפקעה ע"י הגירות בע"כ ושוב כיון דלדינא דידה כעכו"ם היא עדיין יש עלי' אסור אשת איש לגבי העכו"ם ולישראל זה אינה נחשבת כאשת איש א"כ מצינו מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור וע"ז חידש הש"ס דאיסור