שו"ת זרע אברהם ר

יתן לו אשה המיוחדת לו שלא תהא כשפחת הפקר ע"כ ואינו מובן ויתכן דהכוונה דר"ע וטעמי' בכריתות (י"א.) דשפחה חרופה היינו חצי' שפחה וחצי' בת חורין יעו"ש אבל שפחה הנשואה לע"ע אין לה דין שפחה חרופה א"כ שוב אין לו בה שום דין נישואי תורה לחייב ישראל אחר עי"ז וס"ד דיהי' לו דין ב"נ דאימתי שירצה יפרידנה וישלחנה וע"ז קאמר אם אדוניו יתן לו אשה המיוחדת לו וז"פ וראיתי ברמב"ם (פ"ג מעבדים ה"ה) דכתב שאין הרב יכול ליתן לו שפחה אחת לשני עבדיו העברים כדרך שנותן לכנענים שנאמר יתן לו אשה וכ' הכס"מ דזהו פירוש הרמב"ם במכילתא שיתן לו אשה המיוחדת לו יעו"ש ולפי"ז אינו מוכח שלא יה' מועיל הפרדת העבד או הפרדת הרב להתיר השפחה די"ל דהא א דבעבד כנעני נותן שפחה אחת לכמה עבדים היינו בלי יחוד ובכה"ג אסור בעבד עברי אבל ביחוד דגם בע"כ הוי כאשתו וחייב הבא עלי' אלא דמהני הפרדה להתירה לאחרים וה"ה די"ל דמהני הפרדה להתיר שפחה של ע"ע אף שמיוחדת לו וצ"ע עוד בדבר

ודע דלפי דעת החידושי הר"ן ז"ל דלא מהני הפרדת הרב בשפחה שיחד לעבדו משום שאין העכו"ם קונה את העבד קנין הגוף ומשמע דאם הי' קונהו קנין הגוף שפיר הי' מהני הפרדה ולפי"ז למאי דאמר יבמות (מ"ו.) דישראל יש לו קנין הגוף בעבד עכו"ם יעוש"ה א"כ נראה דישראל שיחד שפחה לעבד כנעני שלו שפיר מועיל הפרדת הרב להתירא דבזה שגופו קני גם להר"ן ז"ל מהני הפרדה דרב ולכאורה יקשה הא דסנהדרין (נ"ז.) דאמר כיוצא דיפת תואר כותי בישראל אסור יעו"ש דפירש"י ז"ל דאם ישראל מסר ש"כ לעבד עברי שלו דב"נ נהרג עלי' ועי' מהרש"א שם דיל"פ גם אם ישראל מסר שפחה לעבד כנעני שלו דב"נ נהרג עלי' ולפ"ד יקשה דהא לפי המבואר מדברי חי' הר"ן ז"ל הא דב"נ נהרג עלי' הוא משום דלא מהני הפרדה דרב שאלו הי' מועיל הפרדה דרב לא הי' חייב מיתה כמבואר להדי' בדבריו ז"ל וא"כ שוב אם נימא דמהני הפרדה דרב גם לשפחה דע"ע וכנ"ל א"כ אימתי כותי בישראל אסור ונהרג הא ע"ע גופו קני כקידושין (ט"ז.) (ובזה גם לחי' הר"ן ז"ל מהני הפרדה) וגם בע"כ דגופו קני א"כ אמאי חייב מיתה הא כל דמהני הפרדה דרב מיחייב לפי דעת חי' הר"ן ז"ל. ומוכח מזה דבשפחה הנשואה לע"ע לא מהני כלל הפרדה דרב ומשכחת כותי בישראל אסור בשפחה הנשואה לע"ע. אמנם נראה דאין ראי' דלכאורה צ"ע ד' חי' הר"ן ז"ל דאם הוה אמרינן דמהני הפרדה דרב לא הי' מחויב מיתה מי שבא עלי' ואמאי הלא בכל ב"נ הדין כן דמהני הפרדתן זה מזו ומ"מ כ"ז שלא נתפרדו הבא עלי' חייב מיתה וכבר העיר בזה ח"א. ונראה פשוט דכוונת חי' הר"ן ז"ל עפ"י ד' הגמ' גיטין (מ'.) הכותב שטר אירוסין לשפחתו ר"מ אומר מקודשת יעו"ש ומבואר דזה עצמו שכתב לה שטר אירוסין הוה כמו שמשחררה (ועי' רמב"ם (פ"ב מנזירות ה"ח) נדר עבדו בנזירות ואמר לו מופר לך יצא לחירות וחייב להשלים נזירותו שהעבד כופין אותו ואין מפירין לו ואם הפר יצא לחירות יעו"ש] וזה י"ל ס' חידושי הר"ן ז"ל דאם הי' הדין דמהני הפרדת הרב להשפחה מבעלה אית לן למימר דבזה עצמו שבא עלי' הרב הוי כמפריד אותה מבעלה ואמאי אמרינן דב"נ שיחד שפחה לעבדו ובא עלי' הרב דנהרג עלי' ומזה הוכיח דלא מהני הפרדת הרב וא"כ ניחא דכ"ז ברב שבא עלי' אם מועט הפרדה הוי זה עצמו שבא עלי' כמפרידה אבל אחר הבא עלי' אף דמהני הפרדת הרב מ"מ נהרג דמ"מ כ"ז שלא נפרדו חייבין עלי' משום אשת איש וא"כ ניחא הא דכותי בישראל אסור דהיינו בשפחה הנשואה לע"ע או לע"כ של ישראל דב"נ הבא עלי' נהרג דאף דבהני דגופן קני גם להר"ן ז"ל מהני הפרדה מ"מ מחייב הכותי שאינו הרב עלי' דדמי לכל אשת ב"נ דאף דמהני הפרדה מ"מ קודם הפירוד חייבין עלי' והר"ן ז"ל לא פטר רק את הרב גופי' ומשום דביאה עצמה כפירוש דמי' וז"פ. [ויל"ע עוד בד' חי' הר"ן ז"ל למעיין בלשונו ז"ל דנראה מד' דאם גופו קני נפקע אישותו לגבי ישראל ומדמה לה להא דסנהדרין (נ"ט.) דאמר ליכא מדעם דלישראל שרי ולעכו"ם אסור ולא והרי יפת תואר התם משום דלאו בני כיבוש נינהו יעו"ש דמבואר דקה"ג מפקיע אשות העכו"ם ועכו"ם ולפי"ז בעבד כנעני של ישראל יש לדון דקנין הגוף דהרב יעכב שלא יחול כלל קנין אשות דאם פקע קנינו אחר שכבר חל כ"ש שלא יחול מחדש אף מדעת הרב אך יש לי בזה אריכות דברים דלאו כל קנין הגוף מפקיע רק קנין כיבוש ועי' גיטין (ל"ז:) בתוד"ה אבל יעו"ש וברשב"א שם ובחי' הר"ן סנהדרין (נ"ז.) שם דהסביר ענין כיבוש שכופהו לגירות יעו"ש וביבמות (מ"ז:) ועמ"ש בזה בתשו' חת"ס (יו"ד סי' י"ט) ואכמ"ל בכ"ז]

ט) ראיתי לכ"ת דכתב לתרץ הקושי' דאיך שייך מכירה ביפ"ת והא לאחר שנשאר להתעמר בה פקע זכותו שאינו יכול להחזיקה לשפחה ושוב אינה שלו למכירה ואיך אמרה תורה לא תמכרנה ותי' כ"ת דלא תמכרנה היינו לענין אשות דזכתה לו תורה מ"מ אינו יכול למכור זכותו לאחר עכ"ד אם כי כעי"ז פירוש רמב"ם (בפ"ד מעבדים ה"ו) הלאו דלעם נכרי לא ימשול למכרה דהיינו שאינו יכול ליעדה לאחר יעו"ש בכס"מ אבל אינו דומה דשם יש לו זכות יעוד גם לאחר דהא מיעדה לבנו ומש"ה ס"ד דימכור זכות זה גם לאחרים אבל יפ"ת שאינו יכול ליקח לבנו כדאי' בספרי תצא ועי' תוס' קידושין (כ"ב.) ד"ה ה"ג יעו"ש מהיכי תיתי יוכל למכור זכותו לאחר כיון דרק לדידי' זכה רחמנא. ובל"ז תמוה לפרש כן דממ"נ לפי דעת רמב"ם (בפ"ח ממלכים) דיפ"ת מותרת בביאה ראשונה בגיותה ואח"כ בעינן גירות מדעתה א"כ הכתוב אומר ימכור לא תמכרנה היינו קודם גירות ואיך ימכרנה לאחר הא אסור בה דגם הוא עצמו נאסר בה לאחר ביאה ראשונה ואין לו זכות אשות רק זכות הכיבוש דקנוי' לו כשפחה כתוס' קידושין (כ"ב.) ועי' תוס' יבמות (מ"ז.) וזה הזכות הרי פקע ע"י הלאו דלא תתעמר. ולפי דעת הרמב"ן ז"ל (בפיה"ת תצא) דמכור לא תמכרנה קאי אחר גירות בע"כ דהותרה לו ביפ"ת מ"מ רק לדידי' הותרה לא לאחר וגם מכיון שאמר שאינו חפץ בה דהותרה לעלמא ופקע אישותו כמ"ש רמב"ן ז"ל שם דא"צ גט א"כ הדרה לאסור גם לדידי' ואיזו זכות אשות יש לו דלא מצינו שמאחר שלא יחפוץ בה שיהי' יכול לחזור בו [ועי' תוס' יבמות (צ"ה.) ד"ה אילימא לענין סוטה דאם אמר הבעל אינו רוצה להשקותה דלא מהני חזרה יעו"ש] וגם אין לפרש דקאי ימכור לא תמכרנה לעכו"ם לאשות דז"א דהא מפורש בסנהדרין (נ"ט.) דעכו"ם אסור ביפ"ת משום דלאו בני כיבוש נינהו יעו"ש וא"כ כיון דקרא מיירי ביפ"ת שהוא אשת איש כמפורש בספרי וקידושין (כ"ב.) א"כ אסורה לעכו"ם משום אשת איש דלדידהו לא הותר יפ"ת [וגם בפנוי'. כיון דהוא עצמו נאסור בה מאי זכות אשות יש לו] ופשוט

י) ובהיותי בזה אמרתי להעירו בהא דסנהדרין (נ"ט.) דאמר ליכא מדעם דלישראל שרי ולעכו"ם אסור ופריך והרי יפת תואר ומשני התם משום דלאו בני כיבוש נינהו יעו"ש וקשה לפי שיטת הראשונים ז"ל דהיתר דיפ"ת לישראל הוא אחרי גירות וכמ"ש תוס' קידושין (כ"ב.) מהא דירושלמי סנהדרין פ"ב יעו"ש א"כ מאי קושיא ביפת