שו"ת זרע אברהם קצד

הותרה מיד וממילא אח"כ לא מהני כלל גירות בע"כ וכמפורש ברמב"ם (פ"ח ממלכים ה"ה) דפוסק כמ"ד דביאה ראשונה הותרה מיד וכתב לא רצתה להתגייר אינו נושאה יעו"ש. וא"כ אימתי יש תורת קידושין ביפ"ת הוא אחרי גירות מדעת שפיר דמי לכל אשה גיורת דכישראלית דמיא ותפסו בה קידושין דכסף ושטר. אבל למ"ד דגם ביאה ראשונה לא הותרה רק אחרי גירות בע"כ א"כ לפי דברי ריטב"א ז"ל דכשדינן לגבי דידה כעכו"ם הוא וולדה כמותה ולא מהני גירות בע"כ רק לגבי דידי' שלא יעבור באיסור ביאת עכו"ם שוב הרי בעכו"ם ליכא קידושי כסף ושטר ורק בעולת בעל יש להם וגם זו כעכו"ם היא וא"א להיות נתפסת באשות ע"י כסף ושטר וז"ב. וא"כ ניחא דהספרי סובר כמ"ד דביאה ראשונה לא הותרה רק אחרי כל המעשים והיתר דידי' משום גירות בע"כ לזה אמר דאין בה אלא בעילה בלבד דאף אחרי גירות עדיין עלי' תורת עכו"ם ואין תופסין בה כסף ושטר אבל רמב"ם ז"ל לטעמי' דלא מהני גירות בע"כ וביאה ראשונה ביאת זנות הוא שהותרה כנגד יצה"ר וביאה שני' דמותרת הוא אחרי גירות מדעדה אמר שפיר דתפסו בה קידושי כסף ושטר שהרי גיורת גמורה היא וברור [ומצאתי בתוס' רי"ד לקידושין (כ"ב.) דכתב דיש ביפ"ת שני היתרים הא' היתר ביאה ראשונה במלחמה בהיותה עכו"ם הב' היתר ביאה שני' ע"י גירות בע"כ יעו"ש דמבואר כן מדבריו ז"ל וזה סותר ד' רמב"ם ז"ל (בפ"ח ממלכים ה"ח) שהבאתי דאם אמרינן דהותרה ביאה ראשונה לא הותר גירות בע"כ וצ"ע שם וגם כתב שם דולד הנולד ע"י גירות בע"כ נוטל פי שנים וגם בזה צ"ע ואכ"מ]

ולפ"ז ניחא קושית כת"ר דהנה זה ברור דדין זה אם מהני קידושין בע"כ ביפת תואר תליא בזה בהא דירושלמי דלמ"ד דהיתר דיפת תואר היא הגירות בע"כ שפיר יש סברא דכיון דעדיין תורת יפת תואר עלי' דכעכו"ם הוא שפיר כמו דהותר לגיירה בע"כ כן תפסי בה קידושין בע"כ [ובל"ז למאי דאמר בסנהדרין (נ"ז.) דעכו"ם אסור ביפת תואר משום דלא בני כיבוש נינהו ובארו הראשונים ז"ל דענין זכות היתר דיפת תואר הוא משום דהישראל קני לה בכיבוש מלחמה יעו"ש ברש"י וחדושי הר"ן ז"ל וע"כ שפיר כיון דגירות בע"כ לא מהני למשוי' כישראלית רק להתר ביאה גרידא ממילא לא פקע קנינו שבכיבוש מלחמה וקנין זה גורם לו לעשות בה כרצונו ולקנותה בע"כ וידה] אבל למ"ד דהיתר יפ"ת הוא ביאה ראשונה וכתב רמב"ם ז"ל (בפ"ח ממלכים) דלמ"ד זה ליכא שום חידוש דין בענין הגירות ולא מהני גירות בע"כ יעוש"ה א"כ שוב לאחר שנתגיירה מדעתה דהוא כישראלית גמורה ברור דפקע ממנה תורת יפת תואר והרי זה כמקדש גיורת בעלמא דבעי שיהי' מדעתה ה"נ בזו בעי' קידושין מדעתה [וכן ודאי דגירות מדעת מפקיע זכות כיבוש ואין עלי' דין שפחות כלל כי א"א לבן חורין להיות עליו עבדות עי' יבמות (מ"ו.) דקנין עבדות מעכב לגירות יעו"ש ובנומק"י שם דגם בנקנה ע"י כיבוש מהני גירות להפקיע קנין עבדות יעו"ש ושוב אין לו זכות וקנין כלל שיהי' יכול לכופה לשום דבר

] ולפי"ז מיושב הא דאמר כסף באשות לא אשכחן בע"כ דהקשה כ"ת דאשכחן אשות בע"כ ביפ"ת. ולפמ"ש ניחא דממ"נ למ"ד דלא הותר ביאה ראשונה רק דהותר גירות בע"כ א"כ שפיר י"ל כד' כ"ת דמהני קידושין בע"כ כיון דתורת יפ"ת עלי' גם בביאה שני' שוב הא למ"ד זה עדיין דינה כעכו"ם ואין עלי' אלא מצות בעילה בלבד ולא מהני כסף ושטר רק ביאה ושפיר אמר כסף באשות לא אשכחן בע"כ דביפ"ת ביאה הוא דמהני בע"כ ולא כסף ולמ"ד דביאה ראשונה מותרת מיד ומהני אח"כ כסף ושטר א"כ שוב מאותו הטעם דמהני קידושין משום דפקע שפחות ונעשה ישראלית גמורה בגירות מדעת מאותו הטעם שוב לא מהני כלל קידושין בע"כ דהא גיורת גמורה הוא וכישראלית דלא מהני בע"כ וזה פשוט [ועי' בריטב"א קידושין (כ"ב.) בשם ספר יראים דפירש הא דאמר בש"ס שלא ילחצנה במלחמה דהכוונה דביאה ראשונה אינה מותרת רק מדעתה יעו"ש ולפ"ד כ"ש ביאה שניה דבעי מדעתה אולם נראה דאין זה מצד תנאי הקנין שלא יהי' בע"כ דז"א דהקנין חל בכל ענין רק הוא מצד מעשה הביאה ר"ל שהוא ענין איסור שאסרתו תורה לעשות פעולה זו דביאה באופן זה שהיא בע"כ אבל אין זה עיכוב להקנין]

ב) ובעיקר דברי הספרי (תצא) דאמר דיפת תואר אין לך בה אלא מצות בעילה דביאר רמב"ן ז"ל דהכוונה דאין תופסין בה קידושי כסף ושטר יש לעורר מהא דקידושין (ד':) ובעלה מלמד שנקנית בביאה והלא דין הוא מה יבמה שאינה נקנית בכסף ושטר נקנית בביאה זו שנקנית בכסף ושטר. אינו דין שנקנית בביאה כו' מהא ליבמה שכן זקוקה ועומדת וכו' יעו"ש ברש"י ותוס' מה דפירשו בזה ולכולה פירושי יקשה לפי דברי הספרי דנילוף דאשה נקנית בביאה מק"ו דיפת תואר דאין כסף ושטר תופסין בה ונקנית בביאה ובזה ליכא פירכא דזקוקה ועומדת

[ורוח"ל דכיון דכ' והבאתה אל תוך ביתך הוי זה כחופה עי' כתובות (מ"ח:) ובראשונים שם וא"א למילף ביאה גרידא ז"א דלישנא דקרא ובעלתה משמע דהבעילה הוא הקידושין ועי' רש"י יבמות (מ"ה.) ד"ה חייבי לאווין דהא דעכו"ם לאו בת קידושין ילפינן מיפת תואר דכתיב ואחר כן תבא אלי' ובעלתה מכלל דמעיקרא לאו בת הוי' עכ"ל הנה דובעלתה הוא הוי' ובל"ז דנתי במ"א במכניסה לחופה באופן דלא מהני אם מהני זה שהוא ברשותו במשך הזמן לשוי' דין חופה כיון דהכניסה לא הי' מועיל וה"נ הכניסה לביתו בהיותה עכו"ם הי' ואכ"מ]

והנראה עפ"י מה דראיתי בשו"ת מהרי"ק ז"ל (סי' קל"ט) דהביא בשם השואל דרצה לומר דאף דיבמה נקנית ליבם בביאה מ"מ אין זה בתורת תפיסת קידושין דיבמה לאו בת קידושין הוא כלל אלא הוא ענין דין שע"י חיבורם ונעשית מיוחדת אליו נאסרת לעלמא והשיב לו מהרי"ק ז"ל דמהא דבעי הש"ס למילף קידושין באשה מביאה ביבמה מוכח דביאת יבמה כקידושי אשה הוא דאל"כ מה ענין זה לזה הא ביבמה אף בביאה לאו מתורת תפיסת קידושין הוא אלא ענין איסור מגזה"כ כשאר עריות שאינן משום דין קידושין וע"כ דגם זה קידושין הוא יעו"ש בנועם לשונו ז"ל והנה נחלקו ז"ל בזה בספק עצום ביבמה דלאו בת קידושין הוא אשת אח וכמ"ש רש"י ז"ל ביבמות (נ"ב.) דלא מהני בה קידושי כסף ושטר משום דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות יעו"ש ומ"מ התירה תורה הביאה במקום מצוה אם הענין דחידשה תורה דין תפיסת קידושין דקידושי ביאה דאף דכשדנין לענין כסף ושטר אמרינן דעדיין תורת חייבי כריתות עלי' דלאו בת קידושין הוא מ"מ לגבי הביאה מיחשבא בת תפיסת קידושין דכיון דחייבי כריתות היא נשלל ממנה דין קידושין אף במה שהתירה תורה דהיינו הביאה והא דאמרינן כיון שלקחה נעשית כאשתו היינו דין כאשות ליאסר לעלמא ע"י יחוד זה אבל אין זה מתורת קנין קידושין כלל דאין קידושין תופסין בה. וסברת השואל בזה דיבמה לאו בת קידושין הוא ליבם לא בקידושי כסף ושטר ולא בביאה אלא דהוא דין שנאסרה מצד שמיוחדת עי' גיטין (מ"ג.) מאי מאורסת