שו"ת זרע אברהם קצג

וגם היפוך בצנורא הוי הקטרה לענין זה וכמו דחשיב הקטרה לחיוב זרות יעוי' שבועות (י"ז:) זר שהפך בצנורא חייב עיי"ש וה"נ יש איסור לכהן להפך בצנורא במזבח הפנימי ועי' מעילה (י.) מצוה להפוכי בצנורא יעו"ש ובמ"ל פ"ד מבמ"ק יעו"ש ועי' תוס' יומא (כ"ב.) ד"ה בראשונה יעו"ש וא"כ ניחא דכיון דליכא חובת הקטרה בפנימי א"א לחייבו בחוץ משום זה דמשום הכשר גרידא ליכא חיוב חוץ וכד' רש"י ז"ל ואכ"מ]

ולפי"ז י"ל גם לענין מעילה כן דהא דאמרינן בריש מעילה דהיכא דאם עלה לא ירדו יש מעילה היינו אם יש חובת הקטרה עכ"פ דכהן נזקק להפוך בצנורא יש ע"ז שם קרבן הראוי לגבוה לימעול בו אבל אם ליכא חובת הקטרה רק הכשר גרידא שלא ירד אין זה מוחשב קרבן לחיוב מעילה וכמו דאינו חייב עליו בחוץ משום הכשר הקרבה אם ליכא חיוב הקרבה לפי דברי רש"י ז"ל. ופשטות הסוגי' דריש מעילה (ג.) מוכח דחיוב חוץ ודין מעילה חדא הוא יעו"ש] ולפי"ז ניחא דליכא מעלה באימורין שהעלה קודם זריקה אף דאם עלו לא ירדו וזה דהנה רש"י במעילה (ז:) כתב דהכוונה בהא דאימורין שהעלן קודם זריקה דלא ירדו דהיינו אחר זריקה לא ירדו יעו"ש. ועי' בכס"מ (פ"ג מפסוהמ"ק ה ) דכתב כן דהכוונה שאינם נפסלין בהעלאה דקודם זריקה ולא ירדו אבל מ"מ אין נקטרים רק אחרי זריקה יעו"ש וא"כ מכיון דליכא חובת הקטרה עדין אף שכשרים הם אין בהם מעילה [ובמ"א תמהתי בד' כס"מ מהא דזבחים (פ"ה:) דמוכח דאימורין שהולכין קודם זריקה דלא ירדו ומקטירן קודם זריקה יעוש"ה] ואף לפי פשטות הסוגי' דמקטירן קודם זריקה אבל מ"מ כיון דעדיין מצותו עליו להקטירן אחר זריקה נהי דיש להם הכשר דלא ירדו אבל מ"מ אין חיוב על הכהן להפך בצנורא דאדרבא מחויב להמתין עד אחרי זריקה ולכן כיון דליכא חובת הקטרה אין בהם מעילה אף שיש הכשר הקטרה וכמ"ש וכעת נדפס ס' אבני נזר (או"ח ח"ב תנ"ז) וראיתי שמיישב הסוגי' דיומא (ס"ב:) דאמר לענין שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ קודם הגרלה דפטור דאינו ראוי לבא בפנים ואמר לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי דמחסרי עבודת היום יעו"ש דתמוה לשיטת תוס' ישנים יומא (ל"ט:) דהקדים עבודת חוץ לפנים כשר א"כ כיון דהיכא דאם עלה לא ירד יש חיוב חוץ ה"ה בזה דבדיעבד כשר יתחייב בחוץ ותירץ דשעיר החיצון ששחטו קודם עבודת היום כיון שאפשר להמתין ליכא חיוב היפוך בצנורא וממילא אין בזה חיוב חוץ כדברי רש"י זבחים (ק"ט.) יעו"ש והנה מבואר דגם סברתו ז"ל כן דאף דכשר הוא ואין זה דליכא חובת היפוך בצנורא מצד פסולו רק מצד כשרותן שמחויב להמתין מ"מ כיון דבפועל ליכא חיוב היפוך אין ע"ז אז שם קרבן לחייב בחוץ. וה"נ י"ל במש"כ, אולם הד' צ"ע טובא דברור דעד כאן לא קאמר רש"י ז"ל דאין חייב בחוץ אלא במה דיש גם חיוב היפוך בצנורא ולא סגי בהכשרה הקטרה גרידא דזה רק בפסולין דהדין שאינם מרצון דאף במה דאם עלה לא ירד מ"מ ארצויי מיהא לא מרצה וכדברי רש"י זבחים (פ"ב.) ולכן שפיר כיון דהקרבן פסול ואין בו קיום מצוה בהקרבה ליכא חיוב חוץ רק אם עכ"פ יש חיוב היפוך בצנורא אבל במה דהוי כשר גמור ומרצה אין שום סברא דמשום זה שממתין בהקטרה יפטור אף ששחט קרבן כשר גמור בחוץ. וא"כ שם לשיטת תוס' ישנים דלא קאי חוקה על עבודת חוץ שהקדימה לעבודת פנים א"כ כשר גמור הוא ומרצה שפיר יש חיוב אף שאין עליו חיוב היפוך בשעה זו וז"פ. ולפי"ז יש לפלפל במש"כ ולחלק בין דין חוץ לדין מעילה בזה ואכ"מ]. את כל זה כתבתי לבקשת כת"ר ואי"ה לעת הפנאי אכתוב לו על כל עניניו: דוש"ת באהבה מנחם זעמבא מפראגא. סימן כד שנית מהרה"ג הנ"ל שלום וכט"ס לכבוד ידי"נ הרב הגאון בקי נפלא עיניו כיונים על אפיקי הש"ס מו"ה אברהם לופטביר. שליט"א: אחדשה"ט הנני לכתוב לו כעת באיזו ענינים שבתשובתו בעזה"י

א) ראיתי לכ"ת שהעיר בהא דקידושין (ה:) כסף באשות מיהא לא אשכחן בעל כרחה יעו"ש והקשה כ"ת דהא מצינו קנין אשות בע"כ ביפת תואר שמקדשה בע"כ דידה עכ"ד. ונראה דהנה רמב"ן ז"ל (ביפה"ת תצא) הביא הספרי על הפסוק ואחר כן תבא אלי' ובעלתה "אין לך בה אלא מצות בעילה' וביאר רמב"ן ז"ל דנתכוון לומר שאין קידושין דכסף ושטר תופסין ביפ"ת עיי"ש אמנם ברמב"ם (פ"ח ממלכים ה"ו) כתב להדי' דנושאה בכתובה וקידושין ובלח"מ שם תמה ע"ז דמשמע דמהני ביפ"ת גם קידושי כסף ושטר שזה נגד הספרי דאין בה אלא מצות בעילה בלבד יעו"ש. ובפשוטו יתכן עפ"י הירושלמי סנהדרין (פ"ב ה"א) רב אמר לא התיר אלא ביאה ראשונה ואני אומר לא ביאה ראשונה ולא שני' הותרה אלא אחר כל המעשים כדכ' ואחר כן תבא אלי' ובעלתה ע"כ ובארו תוס' בקידושין (כ"ב.) ד"ה שלא וכו' דלמ"ד דהותרה ביאה ראשונה מיד במלחמה קודם גירות יש חידוש ביפ"ת בזה שהותר ביאת עכו"ם בביאה ראשונה אבל ביאה שניה אסורה עד שתתגייר. ולאידך מ"ד דגם ביאה ראשונה לא הותרה רק אחר גירות הוי חידושא דיפ"ת בעצם הגירות דבעלמא לא מהני גירות בע"כ ואם נתגייר בע"כ עדיין דינו כעכו"ם וביפ"ת התיר' תורה גירות בע"כ ומ"מ קודם הגירות אסורא יעו"ש והנה התוס' בקידושין (כ"ב) שם הביאו ראי' דביאה ראשונה הותרה מיד מהא דאמר בסנהדרין (כ"א) תמר בת יפת תואר היתה וכו' ואי ס"ד בת נישואין הוה אחתי' מי הוה שרי לי' יעו"ש, ומבואר דהש"ס הוכיח מקרא דבולד יפ"ת ליכא איסורא דאחוותא ומוכח דדינא דיפ"ת כעכו"ם דולדה כמותה כדאי' בקידושין (ס"ח:) והתינח אם נימא דהיתר דיפ"ת קודם גירות שפיר אף דהותר ביאת עכו"ם מ"מ הולד שנולד מביאה ראשונה דקודם גירות כמותה. דהא דולדה כמותה אינו משום איסור הביאה רק בעצם דולד עכו"ם כמותה וזו עכו"ם היא. אבל אם נימא כמ"ד דלא הותר שום ביאה רק אחרי גירות וגזה"כ דביפ"ת גירות בע"כ משוי לה כישראלית א"כ לא משכחת ולד יפ"ת רק הנולד מביאה שאחר גירות ושוב אמאי לא יהי' איסור אחותי דהורתה ולידתה בקדושה ישראלית גמורה היא עי' כתובות (מ"ד.) ובתוס' סנהדרין (ל"ו:) ד"ה חדא ע"ש זה תוכן דברי תוס' אמנם ראיתי להריטב"א ז"ל בקידושין (כ"ב.) שם דכתב ומיהו תמוה לי אליבא דרבי יוחנן וכו' כיון דגיורת הוא אחתי' הוא ואפשר דמשום דהוה בעל כרחה וכו' ועד שתתגייר בלב שלם דין עכו"ם יש לה עכ"ל ונראה שיטתו דאף דסובר ר"י דלא הותרה יפ"ת רק אחרי גירות מ"מ כיון דהגירות הוא בע"כ לא מהני זה רק לגבי דידי' שהוא כופה על הגירות אבל לא לגבי דידה ר"ל דלגבי הישראל פקע איסור ביאת עכו"ם ע"י גירות זה דבע"כ ונחשבת כגיורת שהותר לבא עלי' אבל מ"מ כשדנין במה שנוגע לדינא דידה עדיין כעכו"ם הוא והולד שנולד ממנה דינו כולד עכו"ם דולדה כמותה דינא דידה הוא שהרי היא לא נתגיירה מדעתה אין לה דין גיורת ולית בולדה איסורא דאחוותא

ולפי"ז נראה דזה אם מהני ביפת תואר קידושי כסף ושטר תליא בהא דירושלמי אם ביאה ראשונה