שו"ת זרע אברהם קצב

דגם בכה"ג אין בו מעילה שהרי גוף הקדש הקרבן הי' ע"י אדם ומ"מ כיון דאין מועלין בשלמים רק אחר מעשה הזריקה לא מהני העלאה למערכה להביא לידי מעילה כיון שאינה מעשה הצריכה אדם וכנעשה מאלי' דמי. ואולם לענ"ד לא אדע שום הכרח לזה דפשוט לי' דאימורין שעלו למזבח שלא ע"י אדם ולא הי' כוונת מקדיש שיקדשו ליקרב דג"כ מקדשם המזבח לענין שלא ירדו דמסברא י"ל דכמ"ש תוס' ישנים יומא (כ"ט:) דכלי שרת בשעה שאינו מקדש הוא ככלי חול יעו"ש וה"נ כיון דכל הכלים אינן מקדשין אלא לדעת וכמבואר במנחות (ז'.) אר"י זאת אומרת כלי שרת אין מקדשין אלא לדעת יעו"ש ובמנחות (ע"ח:) שם וכמה דוכתי ונראה דלאו דוקא בכלי שרת דינא הכי רק אפילו במזבח דעדיף מכלי שרת כהא דזבחים (פ"ז.) מ"מ אינו מקדש אלא לדעת וזה מבואר מהירושלמי סוכה (פ"ד) מקיש כלים למזבח מה המזבח אינו מקדש אלא בדעת אף הכלים לא יקדשו אלא בדעת יעו"ש הנה דהא דידעינן דכלי שרת אינם מקדשין אלא מדעת ממזבח הוא דילפינן לה [ובמ"א כ' ליישב הא דזבחים (פ"ז:) דאמר עולת העוף דפסלה בה מחשבה היכי משכחת לה הא קלטה מזבח יעו"ש והא משכחת שאין בדעתו שיקדשו מזבח וכבר העיר בזה התפארת ישראל בפ"ט דזבחים יעו"ש שרצה להוכיח מזה דמזבח מקדש שלא מדעת ולא ראה הירושלמי ואכ"מ] וא"כ מכיון דמזבח אינו מקדש אלא מדעת א"כ אף דנימא דלא בעינן העלאת אדם ועלה מאלי' למזבח ג"כ מהני מ"מ אין המזבח יכול לקדשו אלא א"כ כיון הכהן שיקדש ושוב אין זה נחשב הקדש ממילא כיון דבא ע"י כוונת מקדיש אף שאינו ע"י מעשיו

ועוד נראה ביותר דאף דנימא דדין מזבח דמי לכלי שרת ולמ"ד דאין כלי שרת מקדשין אלא מדעת גם מזבח אינו מקדש אלא מדעת אבל למ"ד כל"ש מקדשין שלא לדעת גם מזבח מקדש שלא מדעת והירושלמי כאידך מ"ד [ועי' תוס' חגיגה (כ"ג:) ד"ה שאם דהביאו דרש אחר על כלי שרת דבעי קידוש מדעת יעו"ש שדנו במחתה אם מקדש שלא מדעת ואכ"מ במה שיש לעי' לפ"ד]. מ"מ נראה למאי דכתב רש"י ז"ל מנחות (ז.) ד"ה ומשני וכו' ואע"ג דכלי שרת מקדשין שלא מדעת ה"מ כי מהדר לי' איהו ממש אדעתא דלא ליקדוש מקדש לי' כלי אבל אם ממילא נפל למנא נעשה כמי שהחזירו קוף ולא מקדש לי' כלי יעו"ש ומבואר דשלא מדעת בלי מעשה אדם לכ"ע אינו מקדש ופלוגתתם רק אם הי' מעשה אדם בלא כוונת קידוש אם מקדש וא"כ שוב אם נימא דמזבח מקדש שלא מדעת היינו היכא שהעלן אדם עכ"פ אבל עלו מאליהן בלי כוונת קידוש נראה ברור דאף אם נימא דמצד חובת הקטרה סגי בלי העלאה אבל לחלות קדושה ודאי אינו מקדש א"כ שוב ממ"נ אין זה הקדש ממילא דהא א' משניהם יש או מעשה העלאה דאדם או כוונת קידוש הכהן וזה הכל נחשב הקדש אדם למעול שהרי זריקה מקדשת באימורים למעול אף שאין כוונת הכהן שיחול עליהם דין מעילה רק משום מעשיו גרידא וכן משום כוונת קידוש בודאי מיחשב הקדש ע"י אדם וא"כ שוב אמאי לא ימעלו בהם ועי' מעילה (י"ג:) המים שבכד לא נהנין ולא מועלין (מים ששואבין לניסוך המים בסוכות] נתנן לצלוחית [שהוא כלי שרת] מועלין בהם יעו"ש. והנה זה מבואר מכמה משניות שם (פ"ב) דמעילה דלענין דין מעילה א"צ נתינה לכלי שרת רק מיד שהקדישן קדושת פה מועלין בהם יעו"ש דף (ט'.) המנחות מועלין בהם משהוקדשו וכו' וכמה דוכתי וצ"ע דמדוע במי החג ליכא מעילה משהוקדשו רק בשעה שנתנן בכלי שרת וזה א"א לומר שלא הוקדשו קדושת פה בתחלה ז"א דא"כ גם הצלוחית כלי שרת לא יקדשם וכמ"ש תוס' מנחות (ע"ט:) ד"ה וליתני דאפילו למ"ד כל"ש מקדשים שלא מדעת אבל חולין לא מקדשי יעו"ש דבעי שיהי' בתחלה קדושת פה קודם חלות קדושת כלי שרת ועי' תו' פסחים (ס"ו.) [ועי' רש"י פסחים (ל"ד:) דהזמנה דמי החג היינו קדושת פה יעו"ש] ונראה דמכיון דמיא דהפקירא נינהו וניסוך המים חובת צבור ואין השואב זוכה בהם לעצמו רק זוכה להקדש א"כ הוי זה כחצר הזוכה להקדש דאף דקידוש אבל אין בו מעילה לרמב"ן וע"כ שפיר הכלי שרת מקדש אח"כ דמ"מ קדוש הי' בתחלה ומ"מ משונה דינו משאר קדושת פה משום דהוי הקדש ממילא וז"ב ואולם יקשה דמאי מהני כלי שרת לזה דאמרי' נתנן לצלוחית מועלין בהם והרי קידוש כלי אינו מעשה הצריכה כהן כמ"ש תו"י יומא (כ"ט:) דקידוש כלי כשר בזר יעו"ש א"כ למ"ד כלי שרת מקדשין שלא מדעת הוי עדיין הקדש ממילא ואמאי מועלין בו וע"כ דכיון דחלות הקדושה בעי מעשה אדם לכ"ע דנפל מאליו לא מהני שפיר נחשב הקדש ע"י אדם למעול וה"נ בהא דהעלאה דחזי' דהעלה זר פסול א"כ בעינן תורת העלאה כשרה ועי' זבחים (ד':) אשם לא נאמר בו הוא אלא אחרי הקטרת אימורים והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר ופירש"י ז"ל וליכא למימר בהקטר אימרין דלשמן מעכב דהוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר יעו"ש ומבואר דאם א"צ המעשה א"א שיפסול בעושה בפסול וה"נ אם לא הי' צריך העלאת כהן באימורים למזבח לא הי' פוסל העלאת זר דלא גרע מהעלה קוף ועי' מנחות (ט'.) גבי בלל זר ובתוס' שם ד"ה ר"י יעו"ש וע"כ דהעלה קוף. לא מהני א"כ שוב חשיב זה כהקדש אדם למעול אף אם נימא דא"צ דעת במזבח וכמו דמהני בכלי שרת מה"ט אף במעשה שאין זר פוסל ודו"ק [ועי' מלחמות פ"ד דר"ה דזורק קדשים לשם חולין כשר דאינו מתעסק כיון דמכוון לזרוק דא"צ כוונת מצוה יעו"ש הנה דמהני זריקה לקדש אף בלי דעת המקדיש ועי' זבחים (ס'.) ודילמא שפיכה מכח אדם בעינן יעו"ש ואכמ"ל בזה]

כו) ולענין הקושיא דמדוע אימורין שהעלה במזבח אין בהם מעילה קודם זריקה והרי המזבח מקדשן לענין שלא ירדו ועי' מעילה (ב'.) דהיכא דאם עלה לא ירד מועלין בו יעו"ש וזה בפסולין כ"ש בכשרים כהני שהעלה קודם זריקה. נראה למ"ש רש"י בזבחים (ק"ט.) ד"ה ת"ל וכו' דמש"ה היכא דאם עלו לא ירדו חשיב ראוי לגבוה משום דכהן נזקק להפך בצנורא או להעלותן מראש המזבח למערכה יעו"ש ומבואר דהיתר הקרבה גרידא לא משוי לי' בשם קרבן הראוי לגבוה אלא היכא דיש גם חייב הקרבה אזי נחשב ראוי לענין שם קרבן ולכן הוצרך רש"י ז"ל לומר דיש חיוב לכהן להפך בצנורא בפסולין ומשום חיוב פנים יש חיוב חוץ אבל משום הכשר פנים לולא החיוב אין עליו תורת קרבן וליכא חיוב חוץ ולכן הוצרך רש"י ז"ל לומר דיש גם חיוב הקטרה לכהן דהיינו חיוב היפוך בצנורא. ומכבר אמרתי ליישב הא דאמר בזבחים (ק"ט.) דעל פסול שאם עלה לא ירד חייב בחוץ ולא על פסול שאם עלה ירד יעו"ש והלא לעולם יש לו הכשר בפנים במזבח הפנימי דאמר זבחים (כ"ז:) דמקדש פסולין אפי' בהני דאם עלו ירדו במזבח החיצון המזבח פנימי עדיף דהוי כלי שרת יעו"ש ויהי' זה מיחשב ראוי לפתח אהל מועד. ולדברי רש"י ז"ל ניחא דהא בשמ"ק בזבחים (כ"ז:) תמה דאיך מזבח פנימי מקדש פסולין הא כתיב לא תעלו עליו קטורת זכה יעו"ש מ"ש בזה. וצ"ל דזה איסור גברא אבל מ"מ נעשה לחמו של מזבח להחשב. הקטרה. וא"כ נראה ודאי דליכא חיוב לכהן בזה להפך בצנורא שהרי כשדנין על הכהן יש עליו איסור דלא תעלו קטורת זרה