שו"ת זרע אברהם קפה

ונראה פשוט דיש הבדל בין נמכר לעכו"ם לנמכר לישראל למאי דמבואר בסוגי' דקידושין (ט"ו:) דדין הגאולה בנמכר לעכו"ם בין של קרובים בין של אחרים הוא בע"כ דאדון יעו"ש וברש"י ד"ה ונגאל. ונראה דאף דודאי דמהני גאולה ג"כ מדעת הרב וכדמוכח מהירושלמי קידושין (פ"א ה"ב) "אם ביקש לגרוע מגרע אפי' בתבואה ואפי' בכלים" יעו"ש דאף מגרעון כסף לא מהני בשוה כסף היינו בע"כ אבל אם גם הרב ביקש כן מהני גם בשוה ועיי"ש במ'. מ"מ נראה דאם הוא מדעת הרב הוא ענין קנין אחר ככל קנינים שקונה העבד עצמו מן האדון בפרעון חוב שעליו אבל אין עליו תורת שחרור כמו שהוא בגרעון כסף שזהו הדין גאולה האמורה בתורה וכבר האריך בס' זו המנ"ח דגרעון כסף אינו נקרא רק בע"כ לא מדעת הרב אף דמהני מתורת קנין יעו"ש שלא הביא הירושלמי

ונראה דזהו ביאור דברי השמ"ק בבכורות (יא.) דכתב דפדיית עבד אינו מצוה ואף דלשון המשנה שם מצות יעוד קודמת למצות פדי' מ"מ אין זה מצוה וכתב הטעם משום דפדי' בע"כ דאדון הוא והרי"ט אלגזי תמה בטעם זה דהא מצינו בכל מ"ע דכופין לקיימה ומ"מ הוי קיום מצוה ע"י כפי' וה"נ מקיים המצוה בפדי' בכפי' יעו"ש אולם למ"ש כוונתו דלא מצינו מצוה ע"י בפי' רק היכא דגם מדעת הוי קיום מצוה שפיר כופין לקיימה אבל בפדי' דהוא גאולה האמורה בתורה שאם הוא מדעת ועושה מעצמו אין זה מקרי פדי' כלל רק הוא הקנאה מהרב להאדון וכל השם מצוה מתחדש ע"י כפי' זה לא מצינו שהעושה מעצמו לא יהי' מצוה וע"י כפי' תעשה מצוה וע"כ אין זה מצוה כלל רק דין בשחרור העבד ואכ"מ

ולפי"ז ניחא שפיר דמהני גאולת אחרים לשעבוד דאף דגם נמכר לעכו"ם ליתא במכירה מ"מ שאני גאולה ממכירה דמכירה הוא ענין הקנאה ממוכר ללוקח וזה ליתא בע"ע שאין ביד המוכר להקנותו אבל גאולה האמורה בתורה דהוא רק בע"כ לא מדעת א"כ אין זה מקנה ללוקח כלל והוא רק סילוק רשות המוכר שפיר אמרי' דהלוקח מאליו זוכה וכ"ז בנמכר לעכו"ם אבל בנמכר לישראל דכתב רמב"ם (פ"ב מעבדים ה"ז) דאין אחרים יכולים ליגאול בע"כ [ועי' כס"מ שם דדן דרק אין חיוב לפדות אך בלח"מ שם השיג דמפורש דלא מהני הפדיון כלל יעו"ש] א"כ אימתי תהי' גאולה אם יהי' מדעת הרב וזה עצמו כהקנאה ובכלל לא ימכרו הוא ולכן ניחא דלא מצינו בנמכר לישראל היתר גאולה דבישראל גאולה ומכירה כחדא וז"פ:

') י) והנה נתיישבתי עוד די"ל דגם לכס"מ דטעם דע"ע ליתא במכירה משום האיסור מ"מ גם נמכר לעכו"ם אין האדון יכול למוכרו די"ל דלכאורה צריך מובן דל"ל לכס"מ טעם דלא ימכרו ממכרת עבד ולא סגי לי' בטעמא דרלב"ג דמכיון דליתא בירושה ליתא במכירה אך י"ל דטעמו עפ"י דברי הש"ס נזיר (ל.) אהא דאמרינן האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אבי' בעי רבא בכור ופשוט מאי הלכתא גמירי לה והלכך לא בעי גלוחי לפום מה דשקל או דילמא ירושה הוא וכי היכי דשקיל פי שנים הכי מגלח יעו"ש ומבואר מזה דבמעות סתומים שהניח האב לקרבנות נזירותו דקי"ל דאם ליכא זק בת דאינה מגלחת מ"מ כשיש בן ירושה הוא ובכור נוטל פי שנים ונראה ללמוד מזה דאף במקום דאין זכות ירושה לשאר היורשים רק לבן לא אמרינן דנסתלק בזה לגמרי דין ירושה והא דהבן יורש אינו מתורת נחלה רק משום דנחשב כאביו דא"כ אמאי הבכור נוטל פי שנים במעות סתומים שאין הבת יורשת הא נפקע מזה דין נחלה וממילא אין חילוק בין בכור לפשוט וכבר רמז המנ"ח להא דנזיר (ל.) לענין פי שנים בע"ע יעו"ש. וע"כ מוכח מזה דכיון דהבן יורש אמרינן להיפוך דעדיין דין ירושה במקומה והא דאין שאר היורשים זוכים בנחלה הוא משום שינוי סדר נחלה דבמקום זה נתחדש סדר אחר בנחלה מבכל מקום אבל בעצם דין ירושה אין שום סילוק בזה וכזה כתב רש"י ז"ל ביבמות (ס"ב.) דעכו"ם שיורש אביו דבר תורה מ"מ אין לו סדר נחלה ובן ובת ובכור ופשוט שוים יעו"ש הנה דעצם דין נחלה וסדר נחלה שני ענינים שונים הם. וע"כ שפיר סברת הש"ס דבכור נוטל פי שנים במעות סתומים דאלו גם לבן לא הי' דין ירושה שפיר הוה אמרי' דנסתלק בכאן עצם דין ירושה אבל מכיון דהבן מגלח רק דאין הבת מגלחת שפיר אמרי' דיש דין נחלה והא דאין הבת מגלחת משום דנשתנה סדר הנחלה בזה. וזה י"ל ס' הכס"מ דאין ראי' מהא דאינו עובד את הבת שאינו בדין ירושה וממילא אין שליט עליו למוכרו דאדרבה מכיון דעובד את הבן אמרי' להיפוך דיש בו בע"ע דין ירושה רק דהוה שינוי בסדר נחלה וז"פ

ולפי"ז כ"ז בנמכר לישראל דעובד את הבן שפיר איצטריך למיעוטי ממכירה משום טעמא דלא ימכרו ממכרת עבד דמהא דאינו בירושה אינו מוכח כנ"ל דאמרי' להיפוך דישנו בדין ירושה מדעובד את הבן. אבל בנמכר לעכו"ם דאמר בקידושין (י"ז:) דאינו עובד לא את הבן ולא את הבת א"כ לגמרי נסתלק מדין נחלה שפיר ידעי' בלאו קרא דלא ימכרו ממכרת עבד שאין האדון שליט למוכרו כיון דליתא בירושה ליתא במכירה וכדברי הרלב"ג וז"פ

ובהכי ניחא הא דקידושין (י"ז:) הנמכר לנכרי אינו עובד לא את הבן ולא את הבת וכו' וחישב עם קוניהו ולא עם יורשי קוניהו יעו"ש וראיתי לראב"ד ז"ל (בפירושו לת"כ בהר) דמפרש ולא עם יורשי קוניהו כגון בן ואח יעו"ש וצ"ע דכיון דנמכר לישראל אינו עובד רק את הבן איך ס"ד דנמכר לעכו"ם יעבוד גם את האח הא נמכר לעכו"ם מנמכר לישראל הוא דילפי' [ועי' רמב"ם (פ"ו מנחלות ה"ט) דכתב דאין לעכו"ם שום יורש מה"ת רק הבן יעו"ש ובההמ"ג ונראה דטעמו דמכיון דאמר בש"ס קידושין (י"ז:) דמדאיצטריך למעוטי בנמכר לעכו"ם דאינו עובד את יורשי קוניהו ילפינן דיש לעכו"ם יורשים א"כ אינו מוכח רק על הבן דהא גם בנמכר לישראל אינו עובד רק את הבן וממילא דלא קאי מיעוטא דלא עם יורשי קוניהו רק על הבן וז"פ] ועי' תוס' ב"מ (ע"א.) ד"ה אינו עובד לא את הבן ולא את הבת דהקשו דהרי גם בנמכר לישראל אינו עובד את הבת ומאי ס"ד בנמכר לנכרי דיעבוד את הבת יעו"ש מ"ש בזה ולראב"ד ז"ל יקשה אולם למ"ש יתכן דהנה לכאורה ס' רלב"ג ז"ל צ"ב דכתב דמדאין ע"ע עובד את היורש מוכח שאין האדון שליט למוכרו ולתתו לאחר ואינו מובן דמה ענין מכירה שהוא מחיים לירושה שאינו מחיים וכבר נסתלקו בעליו. ונראה למאי דכתב הראב"ד ז"ל (בתו"כ בחוקותי פי"ב) אהא דאיתא בת"כ שם ואם גאל יגאול לרבות את האשה ואת היורש וכתב ראב"ד ז"ל וקמ"ל דמעשר ממון הדיוט ומצי לאורותי' לברי' ומצי נמי למיהבה במתנה וכי פרק לי' יורש ומקבל מתנה מעשר דנפשי' פרק ומוסיף חומש. דלרבי מאיר דאמר מעשר ממון גבוה ולא מצי יהיב לי' במתנה לא מצי לאורותי' לברי' יעו"ש ומבואר דבר חדש דמעשר שני שאינו ברשותו של הבעלים למכירה ונתינה אינה בירושה דכללא הוא דליתא במכירה ליתא בירושה וזה כוונת הרלב"ג ז"ל לפי סברתו דהא דאינו עובד את היורש משום דנסתלק מדין ירושה ומדוע באמת ליתא בירושה הרי ע"ע גופו קני כקידושין (ט"ז.) וממונו הוא וא"כ דבזה עצמו גלי קרא דע"ע אין האדון שליט למוכרו וליתא במכירה ומש"ה ליתא בירושה אבל אלו הי' מועיל מכירה והי' נחשב ממונו מדוע