שו"ת זרע אברהם קפד

ונראה ראי' מהא דאמר בירושלמי קידושין (פ"א ה"ב) שמואל בר אבא בעי קומי ר' זעירא בפרשת נחלות את עביד בן בן כבן והכא [לענין יעוד] לית את עביד בן כבן וכו' התיב רבי נחום הרי פרשת נחלות הרי עשיתה אח כבן ושאר כל הקרובים כבן את עושה בן בן כבן וכאן שלא עשיתה אח כבן ושאר כל הקרובים כבן אין את עושה בן בן כבן וכו' ע"כ ותמוה סברת הס"ד דירושלמי שיהי' דומה יעוד לסדר נחלות אטיו לא ידע דביעוד רק לבן זכתה תורה לא לשאר היורשים. ונראה דהכוונה דסובר הירושלמי דאף ביעוד דזכתה תורה לבן היינו משום שיש לו זכות נחלה במקום אחר נגד כל היורשים ואלים כחו מש"ה זוכה לייעד גם אמה העברי' של אביו אף שאין שאר הקרובים זוכין בזה. ולכן פריך דשוב גם בבן הבן דג"כ יש לו זכות זה של ירושה במקום אחר נגד כל היורשין יהי' מייעד את אמה העברי' של אבי אביו דכיון דאמרינן דאף דיעוד הוא מחיים בשעה שליתא עדיין לדין ירושה דמ"מ אלימות הבן הוא משום דין ירושה של אח"כ א"כ גם בן הבן הרי יש לו זכות זה דירושה שוב יהי' לו זכות יעוד ג"כ. וע"ז חידש הירושלמי דאף דבן שאין לו זכות ירושה אין לו אלימות לקום תחת אביו היינו דלבד זה שהוא בן וכרעא דאבוה הוא עי' עירובין (ע':) בעי שיהי' לו גם אלימות זה דירושה בשאר נכסים. אבל מ"מ אלימות דירושה גרידא לא מהני ובעינן שבעצם יהי' בנו דאזי גזה"כ דכאבוה הוא אבל בן הבן אף דלירושה אלים זכות אבל מ"מ בעצמותו אינו בן ואנן בעי' תרתי בן בעצם וגם שיהי' לו זכות ירושה וזהו דאמר הרי פרשת נחלות עשיתה אח כבן היינו דאלו הי' סגי' בזכות הירושה במקום אחר לענין יעוד הרי במקום דליתא לבן שאר היורשים זוכין כבן ושוב יהי' להם זכות יעוד אם ליתא לבן וע"כ דבן בעצם בעינן ולא סגי' בראוי לירושה גרידא וע"כ אין בן הבן כבן ובחי' ביארתי באורך ד' ירושלמי שם

ולפי"ז מבואר דגם יעוד שהוא מחיים אין לבן זכות יעוד רק מי שזוכה גם בירושת שאר הנכסים ומה"ט ס"ד דירושלמי שגם בן הבן יזכה בזה ואף למסקנא ג"כ כן דבעי זכות הירושה אלא דחידש הירושלמי דלא סגי בזכות ירושה גרידא רק בעי גם שיהי' בן בעצם [ועי' מקנה קידושין (י"ז:) שדן לענין עבד עברי שעובד את הבן אם עובד את בן הבן והביא ד' תוס' ב"ב (קט"ו.) ד"ה בן יעו"ש ובודאי סברתו דכיון דגם בן הבן אלים זכותו נגד כל היורשים יש לדין שיהי' זוכה בע"ע כמו הבן צ"ע שלא הביא הירושלמי דאמר לענין דבן הבן אינו כבן כמ"ש דאף דבעי שיהי' ראוי לירושה מ"מ בעינן ג"כ שיהי' בעצם בנו וכרעא דאבוה]

וא"כ מיושב קושית המלבי"ם דבעכו"ם שנתגייר בנו תועיל מכירת אמה לעכו"ם משום דיש צד יעוד לבן ולמ"ש אינו מוכח כלל דבן עכו"ם יהי' לו זכות יעוד דהא מבואר בקידושין (י"ז:) דגר אינו יורש את אביו עכו"ם יעו"ש א"כ הא לא מצינו זכות יעוד רק במי שראוי לירושה וכנ"ל. אבל בן עכו"ם זה שאינו ראוי לירושה מהיכי תיתי לומר שיש לו זכות יעוד וזה פשוט

ח) ובעיקר דברי הרלב"ג שהביא הכס"ם (פ"ב מעבדים) דהוכיח מהא דאין ע"ע עובד את הבת דאין האדון שליט בעבדו למכרו או לתתו במתנה צ"ע טובא שלא הביא דברי רמב"ם המפורשים (פ"ד מעבדים הי"א) וכן עבד עברי לא יוכל למוכרו ולא ליתנו במתנה וביאר הכס"מ בעצמו שם דהוא מטעם שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד עיי"ש שלא הראה מקור לדבריו ז"ל וצ"ע כי מפורש בעירוכין (כ"ח.) יכול יחרים אדם בנו ובתו עבדו ושפחתו העברים ת"ל בהמה מה בהמה שיש לו רשות למוכרה וכו' יעו"ש וכן בת"כ (בהר פ"ד) ע"ש הנה דאין ברשות האדון למכור עבד עברי [ועיין בת"כ (אמור ה"ב) יכול אפילו קנה ע"ע יאכל בתרומה ת"ל כסף יצא עבד עברי שאינו כסף וביאר הר"ש משנ"ץ שאינו כסף. שאינו יכול למוכרו יעו"ש הנה גם מזה מבואר דאין ע"ע נמכר אך בריטב"א יבמות (ע.) כתב הטעם דאין ע"ע אוכל בתרומה משום דאינו קנינו לגמרי לפי שיכול לצאת בגרעון כסף בע"כ של אדון יעו"ש ועי' תוס' יבמות (ע':) ד"ה אלמא יעו"ש ומשמע דכן פירושם בת"כ ואכ"מ]

ונראה לכאורה דנ"מ בין הטעמים אם הא דאינו יכול למכור ע"ע הוא משום שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד כדברי הכס"מ או משום דכיון דאינו יכול להורישו אינו שליט למוכרו כדברי הרלב"ג. נראה דנ"מ בע"ע הנמכר לעכו"ם דאמר בש"ס קידושין (י"ז:) וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו שאינו עובד לא את הבן ולא את הבת יעו"ש א"כ לגמרי נסתלק ממנו דין ירושה וגרע עוד מנמכר לישראל שעובד את הבן עכ"פ שוב לטעם רלב"ג ודאי דאין האדון שליט למוכרו לאחר כיון דאינו ממונו להורישו. אולם לטעם הכס"מ י"ל דהא דלא ימכרו ממכרת עבד לאו שלילה בנמכר הוא ר"ל דנימא דכיון שמכירה לאחר הוא דרך עבדות סילקה תורה זכות עבדות זה מן הע"ע אלא הוא איסור גרידא על המוכר וממילא לא מהני מכירתו משום לתא דאיסורא אבל מי שאינו מוזהר בלאו זה שפיר מכירתו מכירה דמצד קנינו שפיר יש לו זכות מכירה גם בע"ע נראה דעכו"ם דאינו מוזהר בלאו זה דלא ימכרו ממכרת עבד דאיני מדיני ב"נ וא"כ שוב ע"ע הנמכר לעכו"ם י"ל דרשאי האדון למוכרו לאחר

ט) והנה ראיתי למהרי"ט ז"ל בקידושין (י"ח.) ד"ה ע"ע נמי נכפינהו לבני משפחה דהביא בשם ריטב"א ז"ל שהקשה דאיך יפדוהו בני משפחה הא נמכר לישראל הוא ואינו נגאל ע"י קרובים ותירץ דהא דאינו נגאל בקרובים היינו דליכא חיובא לקרובים לפדותו כשנמכר לישראל אבל אם רצו פודין ומש"ה פריך דמשום פגם משפחה ניכפינהו וע"ז כתב מהרי"ט ז"ל להקשות בתירץ הש"ס דלא ניחא להו דלרבי יוסי הגלילי דסבר גאולת אחרים לשעבוד ניכפינהו לקרובים לפדותו לשעבוד ותירץ וז"ל וי"ל דדוקא הלוקח מיד עכו"ם מצי לוקח לשעבוד דמכחו של עכו"ם אתי אבל נמבר לישראל כיון שאין דינו של ישראל למכרו כדכתיב באמה לעם נכרי לא ימשול למכרה ואמרינן במכילתא לא האב ולא האדון וכתיב לא ימכרו ממכרת עבד כיון שאין דינן של קרובים ליגאל מידו אף אם רצה לא מצי לאקנויי להו קנין הגוף שהי' לו בו עכ"ל ומבואר מדברי מהרי"ט ז"ל דהא דמהני גאולה לשעבוד הוא רק אם מהני מכירת האדון אבל בנמכר לישראל שאין לו זכות מכירה גם גאולה לא מהני וזה מוכרח מהש"ס כמבואר בדבריו ז"ל. ולפי"ז קשיא מהא דאמר בקידושין (ט"ו:) ריה"ג אומר באלה לשחרור בשאר כל אדם לשעבוד [אם גאלוהו קרובים לנמכר לעכו"ם יוצא לחירות ואם גאלוהו שאר כל אדם משתעבד להגואלים] ע"ש ועי' בירושלמי קידושין (פ"א ה"ב) ובתו"כ (בה"ב פ"ט) יעו"ש והתינח לפי דברי הכס"מ דבעצם ע"ע בר מכירה הוא רק דאיסורא דלא ימכרו ממכרת עבד מעכב עלי' שפיר י"ל דעכו"ם יכול למכור עבדו העברי ושפיר מהני גאולת אחרים לקנותו לעבד. אבל לפי דברי רלב"ג דמדלא מהני ירושה לא מהני מכירה א"כ נמכר לעכו"ם דמי לנמכר לישראל קשה דאמאי מהני גאולה בנמכר לעכו"ם מאי שנא מנמכר לישראל דכיון דליתא במכירה ואינו ברשות האדון להקנותו לשעבוד דלא מהני גאולה לשעבוד וה"נ לא תועיל גאולת אחרים לשעבוד כיון שאינו ברשות העכו"ם למכרו: