שו"ת זרע אברהם קפג

בשם הרלב"ג דכתב שיתבאר מזה שאין האדון שליט למכור עבדו או לתתו לאחר עכ"ל: ונראה להוכיח מדברים אלו דסובר הרלב"ג דענין זה דעבד עברי עובד את הבן אינו משום ירושה שיורש את נכסי אביו אלא דהוא דין וגזה"כ מפאת מעלת הבן שיקום תחת אביו וכאלו האב בחיים דמי דאם נימא דהא דעובד את הבן הוא משום דין ירושה מנא לי' להוכיח מהא דאין ע"ע עובד את הבת דאין האדון שליט למכור עבדו או לתתו לאחר אדרבה נידוק איפכא מדעובד את הבן ע"כ דממונו הוא להורישו והה"ד למכירה ונתינה וע"כ דסברתו דכיון דבכל ירושות אמרה תורה דשוין כל היורשים לזכות במקום שאין בן ורק בעבד עברי גלי קרא דאינו עובד את הבת ע"כ מוכח מזה דבע"ע ליתא כלל לדין נחלה לפי שאין האדון שליט בעבדו כלל להורישו דאלו הי' מדין נחלה הי' בזה גם סדר נחלה דהיינו שגם שאר יורשין זוכין כשאין בן וע"כ הוכיח מזה דה"ה שאין האדון שליט בעבדו למכרו או לתתו לאחר אבל זה דעובד את הבן אינו כלל מתורת נחלה דע"ע ליתא בירושה כלל רק הוא דין וגזה"כ שיקום הבן תחת אביו בזה ועי' בירושלמי קידושין (פ"א ה"ב) אית תנא תני ע"ע אינו עובד לא את הבן ולא את הבת וז"ב בכוונתו

ולפי"ז קשה דאיך ילפי' בקידושין (י"ז:) דעכו"ם יורש את אביו מדאיצטריך למעוטי שאינו יורש ע"ע של אביו ומאי ראי' הא שאני ע"ע דגם בישראל אין בו דין ירושה כלל ורק בבן רבייה קרא לזכותו בע"ע של אביו א"כ גם בעכו"ם י"ל אף דאינו בתורת ירושה מ"מ ס"ד דיזכה בע"ע של אביו ובפרט לשי' רמב"ם (פ"ו מנחלות ה"ט) דמה"ת ליכא שום יורש בעכו"ם רק בן יעו"ש א"כ כיון דחזינן בנמכר לישראל דאין בע"ע דין ממון להורישו שהרי אינו עובד את הבת א"כ גם זה שעובד את הבן אינו מדין סדר נחלות רק הוא עדיפות בבן מגזה"כ ושוב מנ"ל למילף דין נחלה בעכו"ם מדס"ד שע"ע עובד את הבן הא הס"ד דעובד את הבן בנמכר לעכו"ם הוא דילפי' מנמכר לישראל והרי גם בנמכר לישראל אינו עובד את הבן מתורת נחלה א"כ י"ל דבעלמא שלא בע"ע דאין בעכו"ם דין נחלה כלל. ועי' תוס' עירוכין (י"ד.) ד"ה ובעכו"ם יעו"ש

[ועיין במרדכי הובא ברמ"א (חו"מ רע"ח סעי' ד') הניח להם עבד הבכור נוטל ב' חלקים והפשוט חלק אחד דהיינו שעובדים לבכור שני ימים ולפשוט יום אחד עכ"ל ומבואר דבכור נוטל פי שנים בעבד אמנם אינו מבואר אם גם בעבד עברי כן דנוטל פי שנים או לא וראיתי לכמה אחרונים דכתבו בפשיטות דאין בו דין ירושה ואין הבכור נוטל פי שנים ועי' מנ"ח (מ' מ"ב) דהביא ראי' מהא דב"ב (קכ"ח.) יכיר למא לי' והא אי בעי למיתבי' במתנה יהיב לי' ותמוה דהא נ"מ לעבד עברי שאינו ניתן במתנה ואשמעי' קרא דמ"מ נאמן האב שהוא בכור וע"כ מוכח דאין בכור נוטל פי שנים בע"ע יעו"ש ולע"ד סברא זו מוכחית מדברי רלב"ג שהוכיח מדאינו עובד את הבת דאין האדון שליט למוכרו ולתתו לאחר והיינו דמשום זה נסתלק דין ירושת הבת לפי שאינו של האדון ואמאי דייקינן להיפוך מדעובד את הבן דמוכח דהאדון שליט להורישו דה"ה דיכול למוכרו לאחר וע"כ כנ"ל דגם מה שעובד את הבן אינו מתורת ירושה דבירושה יש סדר נחלות שכל היורשים שוים אבל בזה הוא רק דין וגזה"כ בע"ע שהבן יקום תחת אביו אבל אינו ממונו לירושה ולמכירה ושוב שפיר דאין הבכור נוטל פי שנים דרק בירושה שמסדר נחלות הבכור נוטל פי שנים לא בזה שנסתלק לגמרי דין ירושה אף מזה שעובד את הבן (ובסמוך יבואר עוד בזה)] ולכן נראה בפשוטו מזה דסברת הש"ס דבכל מה דאמרה תורה שהבן קם תחת אביו אף במה דאין בו דין ירושה דמ"מ זה רק בבן כזה שיש לו עכ"פ זכות הירושה בעלמא נגד שאר היורשים וחזינן דזכתה לו תורה לבן אף שאין שאר היורשים זוכין שפיר אלים כח הבן לזכות מעצמו גם במקום שאין זכות לאב להורישו לכל היורשים אבל אין ללמוד מזה לבן שאין לו כלל זכות ירושה במקום אחר שגרע עוד משאר יורשים דנימא שיהי' לו מעלת הבן בנכסי אביו אף שאין שום יורש זוכה בהם דזה אין סברא כלל [ועיין תוס' ב"ב (ק"ט.) ד"ה כיון דהקשו דנהי בעבד עברי אינו עובד את היורש אבל עכ"פ יעבוד את הבת שהרי לענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו ותירצו דלענין נחלה כאחר דמיא שהרי בן קודם לבת וכהא דעירוכין (כ"ה.) גבי שדה אחוזה יעוש"ה ונראה דאין כונתם דזכיית הבן בע"ע מדין נחלה ולגבי נחלה בת כאחר דמיא שז"א דהרי דנין שיעבוד את הבת במקום שאין בן ואזי שפיר גם בת בדין נחלה. וגם הראי' שהביאו מהא דעירוכין (כ"ה.) גבי שדה אחוזה אינו מצד דין נחלה שבשדה אחוזה עדיין האב בחיים ואין בו דין ירושה אלא כוונתם דכיון דהא דאלים כח הבן מהני רק היכא דיש לו זכות נחלה במקום אחר וזוכה הבן נגד כל היורשים א"כ אלים כחו לזכות במקום שאין זכות לשאר היורשים ה"ה דזוכה בדבר כזה שנסתלקו שאר היורשים דתמיד במקום הבן הרי נסתלקו שאר היורשים והוא זוכה בנכסים. ה"ה אף דאמרינן דגם בת אינה יורשת הע"ע מ"מ הבן זוכה בו דהרי במקום הבן גם הבת כאתר ואלים לזכות בנכסים במקום שאין הבת יורשת ה"ה בע"ע דנסתלק זכות הבת מ"מ אלים כח הבן ויש לפרש עוד בד' תוס' ואכ"מ] ולכן שפיר הוכיח הש"ס דאם אין לעכו"ם בעלמא דין ירושה בנכסי אביו לא הי' צריך קרא שאין זוכה בע"ע של אביו דמנמכר לישראל א"א למילף דשאני בן ישראל שעכ"פ יש לו זכות ירושה בנכסי אביו במקום אחר שפיר זוכה בזה אף שלא מדין ירושה אבל מנ"ל בבן עכו"ם שאין לו זכות ירושה בעלמא שיהי' לו מעלת הבן ומסברא נדע דאינו עובד את הבן ול"ל קרא למעוטי וע"כ הוכיח הש"ס דשפיר יש לעכו"ם דין ירושה וס"ד שיהי' דומה לנמכר לישראל דאף דע"ע ליתא בירושה מ"מ בן אלים כחו לזכות ולקום תחת אביו וזה פשוט

ואולם יש לספק אם הא דאמרינן דבן רק שאין לו זכות נחלה במקום אחר אין לו מעלת הבן להני דברים דזכתה לו תורה שיקום תחת אביו הוא רק בדברים הבאין לאחר מיתה כהא דעבד עברי דעובד את הבן לאחר מיתת אביו דבזה שפיר היכא דהוא בן כזה שאין לו דין נחלה אין לו זכות זה להיות אלים כחו מכל היורשים דאף דזכות זה שבע"ע אינו מתורת נחלה וכד' רלב"ג שאינו ממונו של האדון כלל להורישו ואינו שליט עליו למוכרו מ"מ זכות שלאחר מיתת אביו א"א רק למי שהוא יורש האב בכל נכסיו היא זוכה גם בעבדו שלא מתורת ירושה. אבל בדברים הבאין מחיים כגון יעוד הבן דאמה העברי' דאזי אינו זמן הירושה כלל י"ל דא"צ כלל תנאי זה בבן שיהי' לו זכות נחלה בשאר הנכסים דמחיים אינו כלל עדיין בתורת ירושה והוא רק זכות הבן שהוא כאביו שפיר י"ל דבכל גווני כאב הוא. או י"ל דכיון דבהני דגלי קרא דמהני דין בן לא מצינו רק בבן כזה שיורש גם שאר הנכסים לאחר מיתה שוב א"א למילף לבן כזה שאין לו זכות נחלה בשום מקום כיון דמ"מ אינו דומה בזכותו לבן זה שאמרה תורה שקם תחת אביו וזה מסתבר. ועיין תוס' ב"ב (ק"ח:) אהא דאמר הש"ס מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה והקשו תוס' דלא קאמר שכן קם לעבד עברי יעו"ש ולמ"ש יתכן דהש"ס נקוט הני דמחיים שאינם תלוים בזכות הירושה שפיר הוי זה זכות לבן אבל ע"ע דתלוי בזכות ירושה כיון שהוא אחר מיתת האב שוב אינו זכות בפ"ע רק הוא כעין ירושה שדנין עלי' ואינו מוכרח כמובן דבס"ד קאי ודו"ק