שו"ת זרע אברהם קפב

שפחות אבל מ"מ לגוף הקידושין הרי מהני שפיר גם יעוד הבן דהתורה זכתה לו לקדשה בממון שקיבל אביה מאביו ולזה כתב דכיון דיצאה לחירות פקע דין זה לגמרי ולא מצי תו לקדשה דנהי דאין הפקעת השפחות תנאי היעוד ואפשר ליעוד שיחול אף שנשארת בדין שפחות. אבל מ"מ חלות היעוד תלוי בדין שפחות שאם יצאה לחירות דפקע שפחות שוב פקע גם דין קידושין שביעוד וזה פשוט

ו) עוד יתכן בכוונת רמב"ם שהאב מייעד עבור הבן למאי דאמר בבכורות (י"ג.) מצות יעידה קודמת למצות הפדי' יעו"ש וראיתי ברש"י ז"ל בפיה"ת משפטים שכתב וכאן רמז לך הכתוב שמצוה ביעוד יעו"ש ומבואר מזה דיעוד אינו זכות קנין גרידא רק שהוא מצוה ג"כ ואף דודאי דאם אינו מייעד אינו מבטל מצוה וכדמוכח בירושלמי קידושין (פ"א ה"ב) גבי אם אמר ע"מ שלא לייעד וכן מפורש במכילתא (משפטים) שאם רצה לייעד הרי הוא מייעד יעו"ש דמשמע דאי אמר לא בעינא ליתא לעשה מ"מ כשמיעדה יש בזה קיום מצוה [וכ"כ במ"א בד' ראב"ד ז"ל לתו"כ ויקרא דכ' דהא דנשים סומכת רשות דרק לגבי הביטול אינה נחשבת מבטל מ"ע אבל מ"מ לגבי הקיום הוי קיום מצוה אפי' לדחות ל"ת יעו"ש מכמה דוכתי כזה ואכ"מ] אולם נראה דאף דיש בקנין יעוד קיום מצוה מ"מ אין המצוה תנאי הקנין ואינם מעכבים זה את זה וכשייעדה באופן דלא הוי קיום מצוה ג"כ מקודשת דענין המצוה הוא רק דבר. ממילא דכשמיעדה יש קיום מצוה אבל מ"מ שני דברים נפרדים הם ואפשר לקנין לחול בלי קיום מצוה ויש לדמותו להא דכתב הרשב"א ז"ל יבמות (מ"א.) בהא דאמר שם יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה וז"ל ומתוך כך יש לי לומר דלאו למימרא שתהא היבמה זקוקה לו לחלוץ או ליבם אלא מותר בלבד קאמר יעו"ש שהאריך טובא ומבואר מזה דאף דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה נקנית בקנין יבמה דהקנין לא פקע וכמבואר ברשב"א שם מ"מ המצוה נתבטלה ומוכח מזה דהיכא דיש מצוה וקנין אין המצוה תנאי הקנין שהרי לאחר שחזרה להיתירה ליתא למצותה ואיתה לקנינה וזה אפילו במצוה חיובית כיבום כ"ש ביעוד שאינה מצוה חיובית רק רשותית דודאי יש קנין יעוד אף במקום דליכא קיום מצוה וזה ברור

וראה בירושלמי קידושין (פ"א ה"ב) הי' נשוי אחותה ומתה האדון הי' נשוי אחותה של אמה העברי' שלא הי' אפשר לו ליעדה בעת המכירה ומתה] מאן דאמר בסוף ניתן כסף ליעודים צריכה כסף אחר [צריך לתת לה כסף עכשיו ליעוד] יעו"ש בכל הסוגי' ועי' במ"ל פ"ד מעבדים ה"א ובס' מראה הפנים שם דתמהו איך מהני המכירה למי שנשוי אחותה יעו"ש והי' נראה דיתכן לפרש שנשא אחותה אחר שקנה האמה דשפיר בעת המכירה היתה ראוי ליעוד ואח"כ נדחית ממצותה והרי זה דומה לדברי הרשב"א ז"ל ביבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דאף דחזרה לקנינה לא חזרה למצותה ועי' בשו"ת רמ"ע מפאנו ז"ל (סי' ק"ה) שדן בהא דיבמות (ל"ב.) דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דנימא בה יש דיחוי אצל מצות וכון דנראה ונדחה שוב אינו חוזר ונראה יעו"ש מ"ש בזה וכ"כ שזה ס' רשב"א ז"ל דפקע מצותה מצד דיחוי. וה"נ י"ל דיש דיחוי למצות יעוד כיון שנשא אחותה ואשמעי' דמ"מ אם ירצה לקנותה ובכסף אחר לא פקע דין היעוד דאין המצוה תנאי הקנין וצ"ע עוד שם בירושלמי לפ"ד ואכ"מ [ובגוף ד' רמ"ע מפאנו דיש דיחוי למצות יבום וכן מ"ש דיש דיחוי למצות יעוד יש לעיין מהא דאמר בירושלמי כתובות (פ"ג ה"ו) הי' נשוי אחותה המאנס הבתולה דיש עשה דולו תהי' לאשה ובשעה שאנסה הי' נשוי אחותה] כבר נפטר מתה כבר נפטר (אפילו מתה אחותה אח"כ נפטר מהעשה כיון דבעת שאנסה לא היתה ראוי' אליו] והק"ע ופ"מ שם בארו דבשעה שאנס זו הי' נשוי אחותה ומשמע מד' ירושלמי דאם בעת האונס לא הי' נשוי אחותה רק אח"כ נשאה ומתה דשפיר חוזר לחיובו דהא הירושלמי מדייק "כבר נפטר" דמשמע שבתחלתו מעת חלות העשה כבר נפטר. וזה צ"ב לפי הנ"ל דיש דיחוי ליבום וליעוד דנימא דיחוי גם למצות לו תהי' לאשה דאונס ובפשיטו לרשב"א ז"ל דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דנדחית מצותה ה"נ נימא באונס. ונראה לחלק לפי סברת הכס"מ (פ"ז מבכורים ה"ח) גבי שני ישראלים שעשו עיסה לחלק וחלקוה והוסיפו לכשיעור דאמרינן כבר נפטר מן החלה דתמה ראב"ד ז"ל שם דאין דיחוי אצל מצות וכ' הכס"מ דכיון דנפטרה הוי כאלו הורמה ממנו חלתה באותו שעה יעו"ש ומבואר סברתו ז"ל דפטור שנתהוה בדבר יש בו כח הפוטר כמו אלו הי' החיוב ונפטר ע"י עשי' המחויבת כן נפטר ע"י כח ודין הפוטר ובמ"א הבאתי לזה דברי התשב"ץ דכתב דחולה האוכל טבל מיחשב כאלו תרם יעו"ש ובבכורות (מ"ז:) דהפטור מפדיון הוי כאלו נפדה ועי' רש"י שבת (ע"א:) ד"ה קמ"ל דחצי זית הפטור מקרבן דהוה כאלו הביא את הקרבן ואין כאן מקום ולפי זה גם פטור דיחוי הוי פטור כל כך כאלו נעשה הדבר שהי' ראוי לעשות אלו הי' מחויב. וא"כ ניחא דביבום אלו הי' מחויב וייבמה הרי הי' מיפטר ממצותה לעולם כדאמר ביבמות (ח':) כיון שלקחה הרי הוא כאשתו יעו"ש ע"כ גם ע"י הפטור שהיתה אסורה נדחית לעולם כאלו נעשה המצוה אז דנפטרה לעולם אבל באונס דאמר במכות (ט"ז.) כל ימיו בעמוד והחזיר יעו"ש א"כ גם ע"י קיום המצוה אם נתבטלה כל ימיו בעמוד והחזיר קאי שפיר לא עדיף פטור הדיחוי לפטור על להבא מפטור של קיום המצוה וזה ברור]

ולפי"ז נראה דכוונת הרמב"ם בהא דכתב כיצד מצות יעוד וכו' האב הוא שמייעדה עבור בנו היינו לענין קיום מצוה דמצוה דאב הוא או שייעדה עבור עצמו או עבור בנו אבל הבן אינו מצווה במצוות יעוד. אמנם לענין הקנין אשות שע"י היעוד שפיר גם לבן יש זכות זה ואם יקדשה הבן בעצמו אף דלא יהי' קיום מצות יעוד לדידי' מ"מ יקנה האמה לאשה וכנ"ל דאין קיום מצוה עיכוב להקנין ולכן ניחא שפיר הא דכתב רמב"ם טעם להא דאם מת האב שאין בה דין יעוד משום דיצאה לחירות ולא משום דליתי' לאב המייעד ולמ"ש ניחא דאדרבא מכיון דמת ובטלא מצותו א"כ אין נ"מ כלל דלענין קנין הרי גם הבן יכול לקנות בעצמו ולאחר שמת לא איכפת לן זה שחוסר מצוה כיון דליתא לאדון שיקיים מצוה בזה ורק כשאיתי' לאב בחיים שפיר המצוה שהאב ייעד עבור הבן כדי שיהי' קיום מצוה בזה ובאתי רק להעיר וראה במס' עבדים (פ"א) האב לייעד והבן לייעד האב קודם יעו"ש ולמ"ש יש לעיין לפ"ד הש"ס קידושין (כ"ט.) הוא לפדות ובנו לפדות וכו' מצוה דגופי' עדיפא יעו"ש והכא כשהאב מייעד עבור הבן הרי גם זה קיים מצוה דאב ואכ"מ

] ז) והנני שב עוד לקושית המלבי"ם שהביא כ"ת דאם יש לעכו"ם בן שנתגייר אמאי לא תועיל מכירת אמה העברי' לעכו"ם לפי ד' הראשונים ז"ל דהטעם משום דליתא ביעוד והרי ראוי ליעוד הבן. ויתכן דהנה בקידושין (י"ז:) אמר חזקי' עכו"ם יורש אביו דבר תורה שנאמר וחישב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו [מדאיצטרך למעט יורשין מוכח שיש להם דין ירושה רש"י] יעו"ש ויש להקשות למאי דאמר בקידושין (י"ז:) עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את היורש יעו"ש והנה הכסף משנה (בפ"ב מעבדים הי"ב) הביא