שו"ת זרע אברהם קפ

את העכו"ם אינו יורש לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים וברש"י דכיון דגר שנתגייר כקטן שנולד אינו מתיחס אחרי העכו"ם להיות נקרא בנו יעו"ש א"כ מנ"ל כלל בכה"ג דיש לבן זכות יעוד הא אין לו דין בן כלל ורק לבן זכתה תורה לא למי שאינו בן. ואף די"ל סברתו למאי דאמר ביבמות (ס"ב.) הי' לו בנים בגיותו קיים פרי' ורבי' משום דעכו"ם יש לו חייס יעו"ש ובבכורות (מ"ז.) מבואר דאף לאחר שנתגייר דכקטן שנולד דמי מ"מ לא פקע שם בן בעצם שהי' לו בתחלה קודם הגירות וע"כ דרק לדין ממון הוא דפקע ע"י הגירות כגון נחלה וכה"ג עי' תוס' בכורות (מ"ז.) ד"ה דבהיותו אבל לענין קיום מצוה אזלינן בתר העצם ובעצם בנו הוא ועי' ירושלמי יבמות פ"ב (ה"ו) לענין עבד וה"נ סברתו במצוות יעוד דאזלינן בתר העצם שהי' קודם גירות וכמו באב שנתגייר חשיבו בניו כן להיפך בן שנתגייר חשיב בן לייעד אמה העברי' של אביו [ועי' רמב"ם (פט"ו מאשות ה"ו) דמפורש דרק בנתגיירו האב והבנים הוא דקיים פו"ר לא בגירות האב לחודי' יעו"ש ובהרב המגיד שם. מ"מ נראה דאין זה משום דלא חשיבי בניו רק הוא חסרון במצות פו"ר דא"א לקיים פו"ר בבנים עכו"ם וכלשון ה"ה שם מה לנו מזה שיש לו בן עכו"ם] אולם לא מסתבר כלל דודאי אין כל המצות שוים בזה ורק פו"ר הוא דתליא בחייס דהיינו שיהי' לו בן המתייחס אחריו ומש"ה כיון דבהיותו עכו"ם אית לי' חייס והי' נחשב בנו לא פקע זה ע"י הגירות וגם כסברת הש"ס ביבמות (ס"ב.) משום דמעיקרא נמי בני פרי' ורבי' נינהו ועי' פירש"י שם ד"ה בני נח בני פרי' ורבי' נינהו דכתיב ויאמר להם פרו ורבו ועי' תוס' שם ד"ה בני יעו"ש ובתוס' חגיגה (ב:) ד"ה לא ובמ"ל (פ"י ממלכים) מהא דסנהדרין (נ"ח:) ובא"מ סי' ב' יעו"ש והיינו דכיון דכבר חייל קיום מצוה דפו"ר קודם שנתגייר אף דעכשיו כקטן שנולד מ"מ כיון דביחוס תליא והרי הי' לו חייס לענין זה קודם גירות תו לא פקע. אבל לענין יעוד דבהיותו עכו"ם ליתא כלל בתורת יעוד לא לו ולא לבנו ורק אחרי שנתגייר הוא דנתחדש הדין יעוד א"כ ממ"נ בעת שהי' לו חייס לא הי' לו דין בן ליעוד ובעת שנתחדש לו דין יעוד כקטן שנולד דמי ואינו בנו כלל ומהיכן יבא לו זכות יעוד וגם מנ"ל שיעוד בחייס תליא כפו"ר [ועיין כתובות (מ"ד.) לענין מוציא שם רע היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה הרי זו בסקילה ואין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע ובתוס' רי"ד שם אין לה פתח בית אב פירש דהא אין לה אב שאין מיוחסת אחרי אביה כיון שהוא עכו"ם והיא גיורת ולאו משום שאין יחוס לעכו"ם דודאי אית להו יחוס דכתיב מרודך בלאדן בן בלאדן עכ"ל ומבואר דזה בעצמו מחלק החייס לחשבה כאין לה אב מה שהאב עכו"ם והיא גיורת וה"נ יש לדון לענין יעוד בבן שנתגייר והאב עכו"ם ואכמ"ל] וז"פ

ד) עוד י"ל טעם אחר בהא דלא מהני מכירת אמה לעכו"ם אף אם יש לו בן שנתגייר שראוי ליעוד הבן עפ"י דברי רמב"ם (פ"ד מעבדים ה"ז) כיצד מצות יעוד כו' וכיצד מיעדה לבנו וכו' הרי האב אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לבני עכ"ל וראיתי בלח"מ שם שמסתפק בכוונת דברי רמז"ל אם בדקדוק נאמרו דלא מהני יעוד הבן רק אם האב הוא המקדש עבור הבן אבל הבן בעצמו אינו יכול ליעדה וזה סותר שיטת רש"י ז"ל (בפירוש התורה) דכתב דיעוד הבן היינו שהבן עצמו מקדש ולשון רמב"ם משמע שסובר כי האדון הוא המקדש עבור בנו יעו"ש. מ"ש בזה ולא הביא שום ראי' לדבר ופשטות דברי רמב"ם מורים כי האדון הוא המקדש עבור הבן

ולכאורה יש להוכיח מהא דכתב רמב"ם (בפ"ד מעבדים ה"ח) ואם מת האדון אין בנו יכול ליעדה לו שהרי יוצאה לחירות במיתת האדון עכ"ל. ומבואר דרמב"ם ז"ל הוסיף טעם להא דאין הבן מייעד אחר מיתת אביו משום שיצאה האמה לחרות ואם איתא דרק לאב יש זכות זה של יעוד לקדשה עבור בנו אבל אם קדשה הבן לא מהני א"כ כשמת האב תיפוק לי' דאין כאן מי שייעדה שהרי הבן בעצמו אינו בתורת יעוד רק האב מייעד עבורו והרי ליתי' לאב ולמה לי' לרמב"ם הטעם משום דיצאה לחירות ומוכח לכאורה דגם הבן בעצמו הוא בדין יעוד ומש"ה, ס"ד דאף שמת האב יהי' דין יעוד לבן. אמנם י"ל דלק"מ דהא בהא תליא דזה דאמרינן דיעוד הבן נצרך לאמירת האב הוא רק כשאיתי' לאב דעדיין אין הבן יורש כלל אמה זו להיותה נעשית שלו דאין ירושה מחיים מש"ה שפיר כיון דיעוד הבן מתורת יעוד האב לכן בעינן שהאב יקדשה עבורו דלהבן בעצמו ליכא דין יעוד אבל כשמת אם נימא דאמה העברי' אינה יוצאה לחירות ואיתא בירושה (עי' בירושלמי קידושין (פ"א ה"ב) דסובר חד תנא דאמה עובדת את הבת ולא את הבן ע"ש) א"כ שוב אין זה יעוד הבן כלל דהרי יורש כחו של האב וכאב גופי' הוא ואדון עצמו הוא לא בן האדון ושפיר יכול ליעדה בעצמו וא' כלל שהאב יקדשה עבורו ואף דהמעות הראשונים שהם לקידושין כש"ס קידושין (י"ט.) לא נתנם זה הבן רק האב מ"מ כמו אלו הי' מהני מכירת אמה לאחר הוה אמרי' דגם זכות זה מכר לו דמה מכר ראשון לשני כל זכות שיש לו כן בירושה אם הוה אמרינן דיורש כח וזכות האב א"כ ממילא הוא אדון עצמו שוב נחשב זה יעוד האדון לא יעוד הבן ולכן הוסיף רמב"ם דאחר מיתת האם ליכא יעוד משום דיצאה לחירות ואין אמה עובדת הבן וז"פ [ועיין מקנה קידושין (ט"ז.) בתוד"ה מיתה שמוציאה וכו' יעו"ש]

ואמנם מהא דאמר בקידושין (כ.) דאף למ"ד דאין מוכר אמה העברי' לקרובים שאינה ראוי ליעוד ומודי רבנן היכא דאיכא צד יעוד יעו"ש דמבואר דאם ראוי ליעוד הבן אף שאינו ראוי ליעוד האב מהני המכירה יש להביא ראי' דא"צ יעוד האב עבור הבן ואם נימא דזכות הבן ליעוד אינו מתורת יעוד הבן רק הכל מתורת יעוד האב איך יהי' טפל חמור מן העיקר וכיון דהאב גופי' אין לו תורת יעוד איך יש יעוד לבן ומוכח דזכות הבן ליעוד בתורת עצמו הוא ומש"ה שפיר יש יעוד לבן אף במקום שאין זכות יעוד לאב וזה קצת ראי' לד' הלח"מ

ואולם נראה להביא ראי' דדעת הרמב"ם בענין יעוד שהאב הוא המיעד עבור הבן אבל אינו מועיל יעוד הבן בעצמו וכפשטות לשונו ז"ל וזה דהנה בקידושין (ז) אמר רבא הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני וכו' האי נמי אע"ג דלא חסר ממונא קא קני לה להאי איתתא יעו"ש ובפירש"י ז"ל דהנותן הוא שמקדשה עבור אותו פלוני ועי' בירושלמי קידושין (פ"ב ה"א) יעו"ש וראיתי ברמב"ם (פ"ה מאשות הכ"ב) דכתב אמר לה הילך דינר זה במתנה והתקדשי לפלוני וקידשה אותו פלוני ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאה זו הבאה לך בגללי הרי זו מקודשת אעפ"י שלא נתן לה המקדש כלום יעו"ש ועי' רשב"א קידושין (ז.) דתמה טובא בשיטתו דמפרש הא דאמרינן דמקודשת מדין עבד כנעני דלאו שהנותן הוא המקדשה עבור הפלוני רק שאותו פלוני שלא נתן הוא המקדש ופשטות הסוגי' לא משמע כן רק שהנותן הוא המקדש ועי' בההמ"ג (פ"ה מאשות הכ"א) ובריטב"א קידושין (ז.) יעו"ש מ"ש בזה ועי' תוס' קידושין (יט.) ד"ה אומר יעו"ש [ובמ"א כתבתי בהא דדקדק רמב"ם שאמר הנותן הילך דינר זה במתנה דמשמע אף שלא נתן לה לקידושין מהני והבאתי