שו"ת זרע אברהם קעט

יש בה הוי' הא נמי יש בה הוי' ופירש"י שהמקדש אשה בימי מקודשת וצ"ע למה לא פירש דיש בה הוי' שיכול לקדשה אחר שתטהר ומזה משמע דאם בשעת ביאה לא חזיא לי' לא קרינן בי' יש בה הוי' וכמו דאמרינן בירושלמי הי' נשוי את אחותה כבר נפטר מתה כבר נפטר וכמו דאמרינן בעלמא כל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עלי' וכו' ולכן כתב הטעם משום דגם בשעת נדתה מקודשת קרינן בי' יש בה הוי'

ובזה מיושב קו' התוס' ריש יבמות דהקשו דבהיתה נדה נימא כל יבמה שאין אנו קורא בה וכו' ולהנ"ל הא חזינן לר"ע דחייבי לאווין לאו בני חליצה ויבום נינהו משום דס"ל דאין קדושין תופסין בחייבי לאווין. הרי דיבום תליא בהתפסת קדושין. וא"כ בנדה דתפסו בה קדושין שפיר קרינן בה יבמה יבא עליה והוי שפיר בת חליצה ויבום וכמו חייבי לאווין למ"ד קדושין תופסין בח"ל דבת חליצה ויבום היא ודו"ק

ביתר דבריו לא ראיתי לעיין כעת ואיה"ש עוד חזון למועד יתן ה' ונתבשר בשורות טובות משמחות לב ונפש ואומר שלום לידידי יתענג על כל טוב כחפץ ידידו עוז דוש"ת בלב ונפש חפצה אברהם לופטביר: סימן כג ב"ה פה פראגא כבוד ידידי ורב חביבי הרה"ג בקי עצום עיניו כיונים על אפיקי הש"ס וכו' מוהר"ר אברהם לופטביר שיחי': אחדש"ת הנני להשיבו על מכתביו בעזה"י

א) מ"ש כ"ת בדין אמה העברי' אם נמכרת לעכו"ם דתליא בהא דפליגי בש"ס קידושין (יט:) אם מוכרה לקרובים שאינה ראוי' ליעוד יעו"ש וה"נ אינה נמכרת לעכו"ם משום שאינה ראוי ליעוד אבל למ"ד מוכרה לקרובים אף דלאו בר יעוד ה"ה דנמכרת לעכו"ם עכ"ד הנה בגוף הדבר כוון לדברי הרשב"א וריטב"א ז"ל בקידושין (י"ד:) שכתבו כן להדיא דמה"ט אין אמה העברי' נמכרת לעכו"ם משום שאינה ראוי' ליעוד יעו"ש אלא דלא בארו למ"ד דאמה נמכרת לקרובים דלדידי' לא בעינן ראויות ליעוד אם נמכרת לעכו"ם ומצאתי ברמב"ן לקידושין (י"ד:) שכתב וז"ל ואמה העברי' ליתא בעכו"ם דלאו בר יעוד הוא ואפילו למ"ד מוכרה לקרובים התם הוא דאיתניהו בתורת יעוד בעלמא מיהת אבל עכו"ם ליתניהו בתורת יעוד כלל עכ"ל ונראה מבואר מדבריו ז"ל דטעמא דמ"ד זה דסובר דמוכרה לקרובים לאו משום דס"ל דלא בעינן במכירת אמה ראויות ליעוד אלא משום דסובר דגם קרובים חשיבי ראויין ליעוד דאף דאינה ראוי ליעוד בפועל ממש מ"מ סגי במה שיש לו שם ראוי לפי דיני התורה ר"ל ראוי בשם לא ראוי בפועל ולכן כיון דבעלמא חזי לי מוחשב זה ראוי ליעוד דכשדנין לגבי שם ראוי מהני ראויות של מקום אחר לשוי' ראוי וכהא דכריתות (ז:) ודוכתי טובא אבל זה לכ"ע היכא דאין עלי שם ראוי ליעוד דלא מהני המכירה ולכן לכ"ע אין אמה העברי' נמכרת לעכו"ם דזה גרע מקרובים שאין בזה שום תורת ראויות ליעוד וזה סתירה מבוארת לדברי כ"ת

ב) ודע דקשה בדברי רמב"ן ז"ל שהביא טעם דאין אמה העברי' נמכרת לעכו"ם משום שאינה ראוי' ליעוד דמדוע לא הביא מכילתא מפורשת (משפטים פ"ג) בפסוק כי ימכור איש את בתו לאמה וגו' לעם נכרי לא ימשול למכרה וז"ל לעם נכרי הרי זו אזהרה שלא ימכרנה לנכרי ע"כ וביאר רמב"ן ז"ל בפיה"ת שם דהכוונה שהוא אזהרה לאב שלא למכור בתו לשפחות לעכו"ם ואם מכר עובר בלאו יעו"ש ומבואר דיש לאו במכירת אמה לעכו"ם וא"כ הרי כתב רמב"ם (פ"ח ממלכים ה"ו) גבי יפת תואר דכיון דאמרה תורה ומכור לא תמכרנה ממילא אם מכר אין מכירתו מכירה יעו"ש ובכס"מ וכ"כ (בפ"ו מבכורות ה"ח) שהמוכר מעשר בהמה לא עשה כלום לפי שנאמר לא ימכר יעו"ש ומבואר דכיון יש לאו על המכירה ידעי' דאין מכירתו מכירה ועיי' רמב"ן (תצא) שהסכים לדברי רמב"ם א"כ ממילא גם במכירת אמה לעכו"ם כיון דיש לאו לפי דברי המכילתא ממילא אין מכירתו מכירה ולמה לי' לרמב"ן ז"ל טעם אחר. [ועי' רש"י (בפיה"ת) דפירש הא דלעם נכרי דאין הכוונה לעכו"ם רק הוא אזהרה לאדון שלא ימכרנה לישראל אחר או דהוא אזהרה לאב יעו"ש וברמב"ם (פי"א מעבדים הי"א) ועי' חינוך מ' מ"ה ובספר יראים (סי' רפ"ה) יעו"ש אך הקושיא לרמב"ן ז"ל לטעמי' דמפרש דהאזהרה על מכירה לעכו"ם מדוע לא הביא המכילתא שאין מוכרין אמה לעכו"ם]. ואולי למ"ש רמב"ם (פ"א מעבדים ה"ג) גבי מוכר עצמו שאינו רשאי למכור עצמו לעכו"ם ואם עבר ומכר הרי זה מכור שנאמר או לעקר משפחת גר יעו"ש ומבואר דיש לימוד במוכר עצמו לעכו"ם דאף דאינו רשאי למכור דמ"מ אם מכר מהני אכ"מ י"ל דיש סברא דגם באמה כן אף דלא משכחת באמה מוכרת עצמה מ"מ נילוף מהתם דאם עבר ומכר מהני אף דיש לאו במכירה זו לזה הוצרך רמב"ן ז"ל הטעם דאינה ראוי' ליעוד דגם בדיעבד אם עבר ומכר לא מהני ולהיפוך לא סגי בטעם דאינו ראוי ליעוד לחוד ואיצטריך קרא בלעם נכרי לא ימשול למכרה הוא משום דאף דידעי' דלא מהני מכירה אבל לא הוה אמרי' שהמוכר עובר בלאו ואיצטריך קרא לאזהרה כדברי מכילתא. וניחא לפי"ז קו' מנ"ח לרמב"ם (בסה"מ שורש ח') בלאו דלא תצא כצאת העבדים שאין זה לאו כלל רק שלילה דלא מהני יעו"ש א"כ גם בלאו זה דלעם נכרי לא ימשול למכרה הנאמר באותו פרשה נאמר דרק לשלילה נאמר ומנ"ל למכילתא דלאזהרה נאמר ולמ"ש ניחא דממ"נ לפי שי' רמב"ן ז"ל דהלאו הוא על מכירת אמה לעכו"ם הרי לא איצטריך לשלילה דלא מהני מכירה כמ"ש רמב"ן ז"ל הנ"ל דתיפוק לי' שאינו ראוי ליעוד וע"כ לאזהרה נאמר וכ"כ רמב"ן בסה"מ דאם א"צ לישלילה אמרי' דלאזהרה נאמר ולפי שי' רמב"ם דהאזהרה לאדון שלא ימכרנה לאחר בל"ז לק"מ דמפורש בדבריו (פ"ד מעבדים הי"א) דא"צ כלל קרא ללמד דלא מהני מכירה שאין הע"ע נמכר וניתן במתנה וכן אמה העברי' יעו"ש ופשוט [ועי' בלח"מ (פ"ו מבכורות) דתלה הא דמוזהר בלאו אם מהני המכירה בהא דתמורה (ד:) אם כ"מ דארל"ת אי עבד לא מהני יעו"ש ובקצות (סי' רפ"א) ואכ"מ מה שיש לדבר בזה]

ג) ראיתי לכ"ת שהביא בשם המלבים שהעיר דלמאי דאמר בקדושין (כ.) מודי רבנן היכא דאיכא צד יעוד יעו"ש דמבואר דאף למ"ד דאין אמה נמכרת לקרובים משום שאינה ראוי' ליעוד מ"מ אם יש לו בן שראוי ליעוד הבן סגי אף שאינו ראוי ליעוד האב ומהני המכירה והעיר לפי"ז דעכו"ם שיש לו בן שנתגייר דחשיב ראוי ליעוד כיון דראוי ליעוד הבן עכ"ד והנה זה הערה לדברי הראשונים ז"ל דאמה העברי' לא משכחת בעכו"ם משום שאינה ביעוד והרי משכחת בכה"ג שיש לעכו"ם בן שנתגייר דאית לן למימר דמהני המכירה כיון שראוי ליעוד הבן, ואולם בפשוטו לא אדע מנ"ל לדמות בן עכו"ם שנתגייר ליעוד הבן דעלמא הא מבואר בקידושין (י"ז:) גר