שו"ת זרע אברהם קעח

היכי דהוא מוזהר היא נמי מוזהרת והכא דהוא אינו מוזהר דאתי עשה ודחי לל"ת [ובלא"ה הא איירו בקטנה וליכא אזהרה וא"כ גם לקרובים יהי' מוכרה וצ"ל כמ"ש הדו"ח דהא אסור לספות לה בידים ועיין תוס' גיטין (דף מא) דהקשו דליתי עשה וכו' ותי' דהיא לא מפקדת והא עכ"פ יכול לישא חרשת ומזה ראי' דאפילו חרשת ושוטה אסור לספות לה בידים וא"כ י"ל כנ"ל]. וא"כ בדווקא נקט לאווין דכהונה אכמ"ל

ואגב אכתוב מה שיש להעיר במ"ש המקנה שם שתי' לקו' הפני יהושע דרבנן איצטרך להו קרא דאם רעה בעיני אדוני' כגון שנעשית אח"כ בעולה דאין עשה דוחה עשה עיי"ש ויש להעיר א"כ דקרא מיירו בכה"ג א"כ למה לי קרא דיעדה דאין אדם מיעד שתי אמות כאחת כמבואר במכילתא פ' משפטים. והא בלאו הכא אסור דאין כה"ג נושא שתי נשים כאחת כמ"ש הרמב"ם דבשלמא מה דכתיב אם אחרת יקח לו י"ל דקאי על קרא הסמוך לו ואם לבנו יעדנה וע"ז אמר אם אחרת יקח לו היינו בנו דבנו היא כהן הדיוט אבל קרא דאם רעה וגו' הא קאי על האדון כדכתיב בעיני אדוני' אך למ"ש בתורה והמצוה שם דבר פלוגתא דר"א שם הוא ר"ע ור"ע הרי ס"ל דאין קדושין תופסין בחייבי לאווין והא כבר הוכחתי דלמאן דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאווין בע"כ דלית לי' דיני' של הרמב"ם, ומ"מ נ"ל ע"ד דיכול למוכרה לכהן. גדול אף שיש לו אשה דאף שאין יכול ליעדה הא יכול ליעדה לבנו וכמו שמוכרה לאביו מה"ט כמבואר בש"ס (דף כ). ובזה נדחה מ"ש בחדושי מהרד"ים (מצוה רסא) דמה"ט לא הביא הרמב"ם דאין מוכרה לעכו"ם המבואר במכילתא משום דהא לא יכול ליעדה עיי"ש ולמ"ש הא יכול ליעדה לבנו אם יש לו בן שנתגייר ואכמ"ל

והנה בהא דאמרינן בכתובות (דף ל') מה בינייהו [אי הטעם משום שיש בה הוי' או משום ראוי' לקיימה]. יש להעיר לשיטת הרמב"ם דכהן גדול לא ישא ב' נשים דכתיב אשה אחת ולא שתיים. א"כ נ"מ בכה"ג שנשא ב' נשים דיש בה הוי' דאינו שוה בכל כמו בעילה לכה"ג אבל אינה ראוי' לקיימה [ולומר כיון דיכול לגרש את הראשונה א"כ ראוי' זו לקיימה זה דוחק]

אך י"ל דמזה ראי' למ"ש האחרונים דלמ"ד אין קידושין תופסין בחייבי לאווין ע"כ דלית לי' כסברת הרמב"ם הנ"ל מדמוקי קרא דכי תהיינה לאיש שתי נשים וגו' ואחת שנואה היינו לבעילה לכה"ג. ות"ל דשנואה מחמת איסור ב' נשים ועיין דורש לציון דרוש ד'. וא"כ שפיר פריך למ"ד אין קדושין בח"ל מה בינייהו

ועיי' בהראב"ד שהשיג עליו מקרא דוישא לו יהוידע נשים שתים. ותמהו בזה (ועיין בתוס' ישנים יומא (דף י"ג) דביום הכפורים הי' מגרש יהוידע אחת מהם מטעם ב' בתים עיי"ש מבואר דס"ל דהפי' שנשא בעבור עצמו] דהפי' שנשא עבור בנו יואש. ובילדותי אמרתי למה שתמה הנוב"י אה"ע (סי' ס"ד) דכל קדושין הוי תופס לבע"ח וכו' ורק משום מיגו דזכי לנפשי' וכו' וא"כ אי כה"ג אסור בב' נשים א"י לקדש עבור אחר ג"כ ואכמ"ל

והנה יש לחדש דאפילו לשיטת הרמב"ם דכה"ג אינו נושא ב' נשים דמ"מ היא אינה מוזהרת דהא כל אחת מותרת לו אם יגרש את השני' ועיין בדורש לציון דרוש ד' דלא חשיב שנואה מה"ט יעיי"ש

ונראה דה"ה בלאו דלא ירבה לו נשים דהיא אינה מוזהרת כיון דאם יגרש אחת מותרת לו וז"פ

ולפ"ז יש להעיר דאמאי לא אמר בכתובות שם דנ"מ במלך שאנס בתולה דתו לא יכול לישא אותה דיהי' לו יותר מן השיעור. ומ"מ יש בו הוי' דהא הוי אינו שוה בכל וכמו בעילה לכה"ג למ"ד אין קדושין תופסין בחייבי עשה מ"מ בעשה שאינו ש"ב תופסין ה"נ למ"ד אין קדושין תופסין בחייבי לאווין ובזה היינו מרויחים שלא הי' קשה קו' התוס' דהוי לי' זונה וגם בבעילה ליכא קנס

אמנם י"ל כיון דהיא אינה מוזהרת הרי אמרינן עשה דוחה ל"ת כקו' הש"ס בכתובות (דף מ) ול"ש אי אמרה ל"ב דהא הפי' כיון דבדידה ליכא עשה והיא מוזהרת על הלאו כמוהו כפי' התוס' בשם הר"ע שם והכא ל"ש זה. ושאני בעילה לכה"ג דהוי לי' עשה ואין עשה דוחה עשה ופשיט היא

ובזה ניחא נמי מה דמבואר ברמב"ם פ"ה מה' כלי המקדש (הלכה ו') דאם נשא ב' שיגרש ביום הצום ומשמע דקדושין תופסין ואמאי לא נימא אי עבד לא מהני דגם בעשה אמרינן הכי כמבואר בתמורה (דף ה) דפריך מתורם מן הרעה על היפה. ולהנ"ל מיושב דהא היא אינה מוזהרת ונודע דברי הפנים מאירות (סי' ל"ד) דבנשבע שלא למכור ל"ש אי עבד לא מהני דלמה נקנוס ללוקח דלא עביד איסורא עיי"ש וה"נ הא היא לא עבדה איסור כנ"ל

ואגב אכתוב דברמב"ם פ"ג מה' מלכים כתב דאם הוסיף אחת ובעלה לוקה. והכ"מ תמה למה לא לקי על הקדושין ג"כ עיי"ש ויש לומר למ"ש המנחת חינוך דלהכ"מ דהאיסור בקדושין לא תפסו הקדושין מצד דאי עביד לא מהני עיי"ש והנה הקשו לרמב"ם דס"ל דכל חייבי לאווין לא לקי אלא ע"י קדושין א"כ הוי קדושין שאין מסורין לביאה כקו' התוס' בקדושין (דף נ"א) ותרוצם ל"ש דהא לדידי' האיסור ע"י קדושין ותי' דמ"מ הא יש איסור גם מבלעדי הקדושין משום לא תהי' קדישה, עיי"ש ובדורש לציון דרוש י"ג שביאר זה באורך עיי"ש ולפ"ז במלך דחזינן דאיסור קדישה הותר אצלו דהא מותר בפלגש ובפרט לשיטת הראב"ד ז"ל דאפילו יש לו י"ח מותר בפלגש וא"כ שפיר הוי קדושין שאין מסורין לביאה ולדעת הרשב"א היכי דבודאי לא חזי לביאה גם לאביי לא מהני הקדושין וא"כ שפיר לא לקי על הקדושין דהא ל"מ הקדושין ואפילו לרבא בתמורה (דף ד'.) דאף אי אמרינן לא מהני לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא, היינו דווקא היכי דלא מהני משום דעבר אמימרא אבל הכא הא לא מהני משום דהוי קדושין שאין מסורין לביאה ולא לקי אפילו לרבא ודו"ק

ובעיקר דברי הרמב"ם הנ"ל דאין כהן גדול נושא שתי נשים קשה לי עוד מהא דיבמות (דף פ"ה) אלא אמר ר"פ בעולה לכה"ג איכא ביניהו למ"ד דאורייתא ה"נ דאורייתא ומ"ד מפני שהיא מרגילה הא היא מרגלא לי' ולראב"י דאמר יש חלל מחייבי עשה הא לא מרגלא לי' עיי"ש ולדעת הרמב"ם הא איכא נ"מ אם נשא שתי נשים דנראה ודאי דבהא אפי' ראב"י מודה דאין חלל כיון דכל אחת מותרת לו ובידו לגרש איזו שירצה וא"כ למ"ד דאורייתא אית לה כתובה ולמ"ד מפני שהוא מרגילה אין לה דהא היא מרגלא לי' אך למ"ש דלמ"ד אין קדושין תופסין בחייבי לאווין ליתא לדינא של הרמב"ם א"ש דשם לר"ע קיימינן ואכמ"ל יותר

ובהא דאמרינן בכתובות איכא בינייהו בעילה לכהן גדול והקשה רש"י הא ממ"נ אין לה קנס דבעולה היא וכן היא זונה עיי"ש ובתוס' ויש להעיר לשיטת הרמב"ם דאין כהן גדול נושא שתי נשים שנאמר אשה אחת ולא שתיים וא"כ נ"מ באנס בתולה וכבר הי' לו אשה דיש בה הוי' ומ"מ אינה ראוי' לקיימה דאחת ולא שתיים וצ"ע

ועיין שם הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס למ"ד