שו"ת זרע אברהם קעו

דאין חילוק בין ציר שעל גבי ירק דיום הכפורים או משקין. ובאמת הא מבואר ביומא שם דר"ל עצמו אמר שם דר"י היא וא"כ לרבנן אין חילוק וגם לענין ברכה מצטרף ואכמ"ל

ובעבודה זרה (דף י"ט) אם בנה שכרו מותר מ"ט גמר מלאכה אימת הוי קא הוי במכוש אחרון מכוש אחרון לית בי' שוה פרוטה ובתוס' שם הקשו מה בכך דלית בי' שוה פרוטה מ"מ דמי עכו"ם הוא יעיי"ש

ונראה למה דמבואר ברמב"ם פ"ג מה' עכו"ם הלכה ד) דהעושה עכו"ם בין בידו בין שצוה לעשות חייב מלקות. וכבר ביארו האחרונים ז"ל דאין הטעם משום דשליחו של אדם כמותו דהא אין שליח לדבר עבירה ועוד דהרמב"ם אינו מחלק בין עשאה עכו"ם לעשאה ישראל דבעכו"ם ל"ש אין שליח לד"ע כנודע] רק דשאני הכא דגזירת הכתוב היא דאפילו גרמא אסור

ולפ"ז למה דמבואר בסנהדרין (דף נ"ו) דגם עכו"ם העושה עכו"ם ולא פלחה חייב. וידוע דעת רש"י בעירובין (דף ס"ב) דגבי עכו"ם שייך ג"כ קים לי' בדרבה מיני' עיי"ש וא"כ כיון דצוה לעשות עכו"ם א"כ חייב מיתה למה דמבואר במדרש רבה פ' נח דב"נ נהרג אף אם עשה ע"י שליח דלגבי ב"נ לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה וא"כ אינו חייב בתשלומין דקים לי' בדרבה מיני' וא"כ אף אם נתן לו לא הוי אלא מתנה בעלמא וכדפריך בב"ק (דף ע) עיי"ש ולצאת ידי שמים י"ל ג"כ דאינו שייך בעכו"ם. וא"כ פטור מכל וכל כנ"ל

אך י"ל דבאמת דברי רש"י בעירובין תמוהים כיון דהטעם משום קים לי' בדרבה מיני' מה נ"מ בין פרוטה לפחות משוה פרוטה ולמה נקט הש"ס פחות משוה פרוטה אפי' פרוטה נמי. וצ"ל כמ"ש האחרונים דלכאורה ל"ש קים לי' בדרבה מיני' למה דמבואר בסנהדרין (דף ע"א) דב"נ שבירך את השם ואח"כ נתגייר פטור דאישתני דינא אישתני מיתתו. וא"כ הא בידו להתגייר ולא שייך קים לי' בדרבה מיני' וכעין מה דאמרינן במכות (דף י"ג) חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה וכו' עיי"ש ולכך נקט פחות משו"פ דממ"נ אם יתגייר יהי' פטור דבפחות משו"פ לאו ממונא בישראל ואם לא יתגייר יהי' פטור משום קים לי' בד"מ משא"כ בפרוטה חייב דלמא יתגייר עיי"ש [ויש להעיר מדברי הש"ס ב"מ (דף ע"ב) דנכרי שהלוה מישראל ואח"כ נתגייר גובה את הקרן וגובה את הריבית שלא יאמרו מפני מעותיו נתגייר זה וא"כ ה"נ אם יתגייר יהי' חייב שלא יאמרו מפני מעותיו נתגייר]

ולפ"ז מיושב קו' התוס' דלענין פחות משוה פרוטה לא אכפת לן דהא הדין דקים לי' בד"מ ודווקא אם היא יותר מפרוטה דלא שייך קים לי' בדרבה מיני' וצריכין לבא מחמת ישנו לשכירות מתחילה ועד סוף כנ"ל ודו"ק

ומיושב ג"כ דברי הרי"ף שלא הביא דאפילו בעכו"ם עצמה השכר מותר ולהנ"ל י"ל דאנן קיי"ל כאידך תנא דיליף בסנהדרין דעכו"ם אינו חייב על העשי' וא"כ קשה קו' התוס' דדמי עכו"ם קא שקיל ודו"ק

וביומא (דף פ) האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב ו שיעור שמא יבא ב"ד וירבה בשיעורין ופריך אילימא דמחייב קרבן אכזית קטן והא תניא אשר לא תעשינה וכו' השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו. עיי"ש ובקונטרס יום הכפורים תמה דהא עכ"פ אם הי' יודע בשעת אכילה שהב"ד טעו לא הוי אכל ויחיד שעשה בבט בהוראות ב"ד חייב הרי דחשוב שב מידיעתו עיי"ש ובאמת הדבר מבואר בהוריות (דף ב:) קסבר ר"י כיון דאלו הוי מתודע להו והדרו בהו שב מידיעתו קרינן בי'. רק דיש לתמוה בלא"ה מנ"ל להש"ס דלא הוי שב מידיעתו הא אפילו לב"ד דאינו חייב אלא בכזית גדול מ"מ הא ח"ש אסור מה"ת [דר"א בודאי דס"ל כר"י רבו]. וכן מבואר בירושלמי פ"ו דתרומות (הלכה א) פורש מכזית ואינו פורש מחצי זית לא הוי שב מידיעתו. הרי דבאינו פורש מח"ש לא חשיב שב מידיעתו. וה"נ הא עכ"פ הי' שב מידיעתו משום הח"ש ומה פריך ועיין בנוב"י מהדו"ת (סי' ל"ב) מה שביאר דברי רש"י הוריות (דף ח) בזה יעי"ש

ודע דבהא דקיי"ל דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זתים עיין כריתות (דף י"ד) ובתוס' ישנים שם. והמרדכי בפסחים הקשה בהא דפסחים (דף קט"ו) דהלל הי' כורך פסח ומצה ומרור הא אין בית הבליעה מחזיק. יותר מבית זתים ותי' דזה דווקא בשלמים אבל במרוסקים מחזיק יותר והובא במג"א (סי' תע"ה). והקשה במחצית השקל שם דא"כ הדרא קו' הש"ס כריתות שם לדוכתא דליתני כגון שאכל כזית דם ולא שייך תי' הש"ס דבשתי אכילות לא קמיירו דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים הא י"ל דאיירי במרוסקים עיי"ש

ונראה לישב בפשיטות דע"כ איירי בשלמים דאל"כ הא קיי"ל דאסורים מבטלים זה את זה

ובזה יתפרש היטב דברי הירושלמי פ"ג דב"ק (הלכה ב) זימנין דמותבין ומסייעין לר"ל וכבר דחקו בפירושו ולהנ"ל הכוונה לר"ל לשיטתו דס"ל בזבחים (דף ע"ח) דאיסורים מבטלין זה את זה. והובא פלוגתא זו גם בירושלמי פ"א דחלה (הלכה א) בשם ר"י ור"ל ע"כ קאמר דממתניתין זה מוכח כר"ל מדלא מני עוד ה' וכגון שאכל נמי כזית דם. וע"כ משום דבב' אכילות לא קמיירו ומוכח דאסורין מבטלין זה את זה דאל"כ הא משכחת לה במרוסקין כנ"ל

וע"ד הפלפול קצת נראה דלשיטת הירושלמי פ"ח דתרומות (הלכה ב) דלענין יום הכפורים הלעוס כבלוע יעיי"ש א"כ ע"כ מיירי שבלעו דהא מכי לעסו נתחייב משום יום הכפורים דהלעוס כבלוע ולענין שבת אינו חייב עד שנח וכיון דמיירו שבלע שפיר אמרינן דאין בית הבליעה מחזיק וכו' דא"א לבלוע כי אם שלמים ולא מרוסקין. ובשלמים שפיר אינו מחזיק

ויתפרש בזה גם דברי התוס' בפסחים (דף קטו) שהקשו דאמאי בלע מצה ומרור ידי מצה יצא. הא כיון דידי מרור לא יצא, א"כ ליבטל מרור דרשות את המצה עיי"ש. ולכאורה למ"ש התוס' בזבחים (דף עח) דדווקא אם אכל כזית מצומצם אז מבטיל לי' הכזית מרור ונמצא דלא אכל כזית משא"כ באכל יותר מכזית לא אתי כזית מרור ומבטיל לי' עיי"ש וא"כ דלמא מיירו שאכל יותר מכזית מצה. ולהנ"ל אתי שפיר כיון דמיירו בבליעה ובבליעה דאיירו ע"כ בשלמים הא אין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים כנ"ל

ובבא מציעא (דף נג) מי סברת פרוטה ומחצה תפסה שתי פרוטות פרוטה תפסה פרוטה הדר הוי לי' דאורייתא ודרבנן לא מצטרפו עיי"ש ועיין בשיטה מקובצת שתמה כיון דמדאורייתא חד בתרי בטל וכיון דפרוטה אחת נתחלה שוב בטל החצי פרוטה ושוב הוי ג"כ דרבנן עיי"ש

והנה לשיטת המרדכי דהיכי דנולד האיסור בתערובות