שו"ת זרע אברהם קעג

שלו מה את עביד ליה בתורם את שאינו שלו או בתורם את של חבירו. נשמעינה מן הדא הבקיר כריו ומרחו וחזר וזכה בו אין תעבדיניה בתורם את שאינו שלו אין תרומתו תרומה ואין תעבדינה בתורם את של חבירו תרומתו תרומה יעו"ש בסוגי' ומבואר דספק הירושלמי בהא דמיעטה תורה דאינו תורם שאינו שלו אם ענין הפטור מצד התורם שאינו שלו או מצד רשות אחר המערב ופשוט לי' דנ"מ להפקר אם תורם דאינו של אחר ואינו שלו וזה דומה קצת למ"ש בענין לקוח אם הפטור מצד התורם שאינו שלו ע"י לידה ברשותו רק ע"י לקיחה. או הפטור מצד רשות אחר שהי' קודם הלקיחה רק דבזה חלוק מתורם שאינו שלו דשם עדיין הרשות אחר עליו ובלקוח הרשות אחר שבתחלה פוטרו עכשיו משום דבעי' שיהיה ברשות התורם מתוע"ס ואכ"מ בזה] והנה בפשוטו נ"מ בין ב' הטעמים לענין דינא דמכרו וחזר ולקחו דאם נימא כדרך הב' דאין הפטור מצד הלוקח מפני שהוא שלו ע"י לקוחה ולא ע"י לידה ברשותו רק הפטור מצד המוכר היינו ע"י שחסר לו זמן זה שהי' ברשות המוכר ורשות שלפני הלקיחה פוטרו א"כ גם בכה"ג נהי דהי' בזה לידה ברשותו שהרי הי' שלו בתחלה מ"מ הרי מכרו והי' ברשות אחר באמצע לפני הלקיחה שוב אותו רשות אחר פוטרו דהרי אינו ברשות התורם מתחלה ועד סוף. אבל אם נימא כדרך הא' דענין הפטור מצד הלוקח משום דבעי' שתהי' שלו ע"י לידה ברשותו וזה אינו שלו רק ע"י לקיחה שפיר י"ל בכה"ג דהי' לידה ברשותו בתחלה אף שמכרו באמצע ועכשיו שלו ע"י לקיחה מ"מ כיון דיש שניהם שהוא שלו ע"י לקיחה וע"י לידה ברשותו שוב כיון דהלקיחה אינו פטור הגוף רק פטור חסרון כנ"ל שחסר לידה ברשותו והרי בזה אינו חסר זאת שפיר י"ל דמיחייב. ולפי"ז נחזי דבמע"ב דהדין דמכרו וחזר ולקחו פטור א"כ מוכח דענין פטור לקוח מצד המוכר היינו מה שיצא מרשותו דלוקח באיזו זמן לא מפני שהוא שלו רק ע"י לקיחה דהא בזה כבר הי' ברשותו גם ע"י לידה וע"כ דמה שהי' באמצע ברשות אחר פוטרו וכנ"ל אמנם בתרומה דהדין דמכרו וחזר ולקחו חייב מוכח דאין הפטור משום רשות המוכר דהיינו שלא הי' ברשות התורם מתחלה ועד סוף דהא גם בזה הי' רשות אחר באמצע. וע"כ הפטור משום הלוקח שאינו שלו רק ע"י לקיחה וחסר לו זכות לידה ברשותו ושעיר במכרו וחזר ולקחו חייב [וטעם חלוק מע"ב מתרומה תליא בדרשת הכתובים דבתרומה אמרי' (בב"מ פ"ח) תבואת זרעך ולא לוקח ומוכח דבעינן שיהי' שלו ע"י גידול ברשותו אבל אינו מוכח שלא יהי' ברשות אחר ועי' (ירושלמי פאה פ"א ה"ו) עשר תעשר פרט ללוקח יעו"ש דמהפך לשון הגמ' (ב"מ פ"ח.) דבתחלה ממעט מוכר ואח"כ ממעט לוקח והירושלמי ממעט בתחלה לוקח ועי' במעה"ח (ב"מ פ"ח.) ואכ"מ בזה ועי' ספרי ראה]

אמנם במעשר בהמה אמרי' (בבכורות נ"ו) מה בנך אינו בלקוח ובמתנה אף צאנך אינו בלקוח ובמתנה ופריך אי מה בנך אינו בלקוח כלל אף שורך וצאנך אינו בלקוח כלל אלמא אר"א אר"י לקח עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסים לדיר להתעשר אמר רבא אמר קרא תעשה בשעת עשי' מיעט הכתוב יעו"ש ומבואר דטעם הפטור מצד דבעינן דומיא דבנך והנה בנו אינו אליו רק שלא יצא מרשותו בשום זמן והוי הדרש לענין שלא יצא מרשותו ולכן שוב גם במעשר בהמה בעינן רק שלא יצא מרשותו דמפריש. ובמ"א ביארתי ועי' ברי"ט אלגאזי (בבכורות נ"ו.) דדן בהא דאמר (בירושלמי ב"ק צ"ז ה"ו) כמה דאת אמר תמן המקדיש אינו כמוכר ודכוותה הפודה אינו כלוקח יעו"ש ומבואר דאין על הפודה מן ההקדש תורת לקוח ודן הרי"ט ז"ל דמ"מ במעשר בהמה הפודה מיד ההקדש פטור כיון דמ"מ לא הי' ברשותו כל הזמן יעו"ש ומבואר ג"כ כמ"ש דשני עניני לקוח הם

ולפי"ז נראה דזהו החילוק בהא דלקוח מן העכו"ם אינו מיחשב לקוח גבי מע"ב אף דמיחשב לקוח גבי תרומה דהנה סברת רבינו גרשום ז"ל דלוקח מן ל חייב הוא דכמו דאמר (בכורות נ"ו.) שם דלקוח חוסר זמן חייב משום דהי' ברשות אחר בשעה שאינו בגדר חיוב כלל ובכה"ג אין רשות האחר פוטרו כן אין רשות העכו"ם שאינו בר חיוב מהני לפטור ודומה לזה בירושלמי מעשרות (פ"א ה"א) הפקיר קמה וחזר וזכה בה ועבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה [אבל בשבלין אינו תרומה] ואמר הטעם קמה עד שלא הפקירה עבר והפריש ממנה אינה תרומה שבלין עד שלא הפקירה ועבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה יעו"ש ומבואר דאם לולי ההפקר הי' גדר חיוב נתפס בו פטור הפקר אבל בקמה דלא הי' חיוב אינו נתפס הפטור וכ"כ בסמוך בזה אך התינח במע"ב דענין פטור לקוח מפאת הרשות אחר הפוטרו וכנ"ל דבמכרו וחזר ולקח פטור שפיר יש לחלק דרשות של בר חיוב הוא שבכחו לפטור אבל מה שהי' בזמן פטור ברשות אחר לא איכפת לן דעכ"פ בכל זמן החיוב הוא ברשות המפריש אבל בתרומה דענין פטור לקוח הוא משום הלוקח דבעינן שיהי' שלו ע"י לידה וגידול ברשותו לא ע"י לקיחה והפטור אינו מצד רשות האחר שלפני הלקיחה רק מצד זמן ההוה שוב גם לקוח מן העכו"ם חשיב לקוח דנהי דרשות העכו"ם שאינו בר חיוב אינו פטור מ"מ הרי. עכ"פ עכשיו אינו שלו רק ע"י לקיחה וזה פטור הוא לגבי תרומה ודו"ק היטב [ועי' בתוס' (גיטין כ"ג:) ד"ה העכו"ם וכו' דאם מכרה במחובר וגדלה שליש ביד לוקח וחזר ולקחה דאינו חשיב לקוח אף שהי' גידול ביד הלוקח שבאמצע יעו"ש ומבואר דהרשות והגידל באמצע אינם פוטרין ולמ"ש יש לעיין בזה ואכמ"ל] שוב הראני כת"ר כי ח"א העיר קצת כדברי

מ) ואכתוב הערה אחת בהא דתוספתא (ריש פ"י) דחולין הגוזז את המתה פטור מראשית הגז יעו"ש ולא נתבאר הטעם וראיתי בקרית ספר למבי"ט (פ"י מביכורים) דכתב הטעם דמתה לא הוי בכלל צאן ואפשר נמי דמתה לאו דרכה בגיזה אלא בתלישה והכא גז כתיב ואע"ג דתולש צמר רחלים אמרינן דחייב היינו משום דראויה ליגזוז דהוי דרכן אבל הכא לא עכ"ל וזה חידוש. גדול דאף שדרכו בתלישה כיון דכתיב גז בעינן ראוי עכ"פ ליגזוז וכשאינו ראוי לגיזה גם על התלישה פטור והנה בגוף הדבר דכ' הק"ס דלאחר מיתה לאו אורחי' בגיזה רק בתלישה ראיתי לרמב"ן ז"ל (ה' בכורות פ"ג) דהביא דברי הירושלמי (פ"ז דשבת) התולש מן המתה (בשבת) חייב תלישתה זו היא גיזתה והרי"ט אלגזי שם הוכיח מדברי רמב"ן שם דהירושלמי מיירי בעוף דאמר לש"ס (בכורות כ"ה.) דאורחי' מחיים בתלישה וה"ה אחר מיתה אבל התולש מן הבהמה אחר מיתה פטור דלאו אורחי' רק בגיזה יעו"ש באורך. וזה סותר דברי הק"ס דאחר מיתה אורחי' בתלישה. ובאמת דהריט"א שם הביא דברי הט"ז (או"ח של"ז סק"י) דהעתיק הירושלמי התולש מבהמה מתה חייב וכתב עפי"ז דצרך ליזהר במלבוש שנעשה מעור בהמה שלא יתלוש ממנו שער בשבת דהוי חיוב חטאת יעו"ש אולם הרי"ט תמה מאוד דכיון דבבהמה פטור מחיים התולש משום דלאו אורחי' רק בגיזה אמאי יתחייב אחר מיתה בתולש, ומהירושלמי אין ראי'. דמיירי בעוף דגם מחיים תולש אורחי' בבכורות (כ"ה.) יעוש"ה. אמנם מצאתי ב"ה בפירוש רבינו חננאל (שבת ע"ה.) דכתב וז"ל בירושלמי