שו"ת זרע אברהם קעב

אז לאחר שנתלש שהתחיל החיוב דאל"כ לא הי' נפטר ע"י זה שהי' הפקר בשבלין וכמו דאינו נפטר בהפקיר קמה משום דלא התחיל החיוב וע"כ דהתחלת החיוב הוא משעה שנתלש ונגמר חיובו לאחר מירוח [ובמ"א כתבתי בדברי תוס' (ב"ב פ"א.) דתרומה ומעשר שטובלין הוי התחלת חיובו ע"י קרקע מהא (דנדרים נ"ח:) הרי מעשר דאיסורו ע"י קרקע וכו' דיגון הוא דקגרם לי' יעו"ש דמשמע דלמסקנא אין התחלת איסורו ע"י קרקע רק ע"י דיגון אך מ"מ זהו לענין איסורו אבל זיקת התרומה וחיובה שפיר מתחיל מעת הגידול עי' (חולין קל"ה.) גבי תרומה גדל בחיוב חייב גדל בפטור פטור יעו"ש ועי' תוס' (מכות י"ט.) דגדלו בזמן הבית יש חיוב יעו"ש דהגידול מחייב ואכ"מ בכ"ז אבל עכ"פ זה מפורש בירושלמי דהתחלת חיוב הוא משעה שנתלש. ועי' תוס' (ע"ז נ"ו.) ד"ה שמותר דכתבו דדבר תימא הוא להחשיב טבול לתרומה קודם מירוח עי"ז דמהני הפרשה בדיעבד יעו"ש ועי' בתוס' (נדה ו':) שהחליטו כן דחשיב זיקת תרומה קודם מירוח משום דהמפריש בשבלים תרומתו תרומה ועי' תוס' (קידושין ס"ב.) ד"ה אין יעוש"ה וצ"ע שלא הביאו הירושלמי דמעשרות שמוכח כן דחשיב חל החיוב

ולפי"ז י"ל סברת הריב"ם דלוקח קודם מירוח פטור דנהי דמרוח מחיוב אבל מ"מ הרי אין המירוח התחלת החיוב וגמרו דאזי שפיר הי' הדין דמהני מרוח לחוד לחייב אחר הלקיחה שאינו דבר הפוטר לריב"ם אבל לפי הנ"ל דהתחלת החיוב ע"י זה שנתגדל בחיוב ונתלש אצלו וזה עצמו הוא חלק ודין חיוב שהרי מש"ה מהני אז קריאת שם תרומה וכן נתפס בו פטור הפקר משום דהגיע לעונת חיוב שוב הוה זה כשני דברים המתירים היינו הגידול והתלישה בתבואת זרעו וגם המרוח. וא"כ שוב הלוקח שחסר לו התחלת חלות חיובו של התבואה בתו"מ שוב א"א לו להתחייב ע"י מרוח גרידא שהרי לא הי' ברשותו רק בעת הגמר אבל לא בכל ענין המחייב דהיינו הגידול והתלישה וזה פשוט

אמנם לפי זה יש לעורר דהלוקח במחובר דגם התחלת חלות זיקת תרומה היתה ברשותו דלוקח דשפיר יתחייב אם מרחו אח"כ לריב"ם דאין לקוח דבר הפוטר דכיון דכל הטעם שאין בכח המירוח לחודי' לחייבו משום שחסר לו שיהי' כל דין זיקת התרומה ברשותו והרי בזה מעת התחלת חלות עונת החיוב הוא ברשותו שפיר ראוי שיתחייב לכ"ע. וגם אם נימא הסברא דלריב"ם קודם מירוח הוי לקוח דבר הפוטר מ"מ הרי כתבו תוס' (ב"מ פ"ח) דלקוח דומה לפטור הפקר יעו"ש א"כ הא מבואר (בירושלמי פ"א) דמעשרות דהפקר במחובר מתחייב ע"י מרוח שאח"כ ה"ה דלקוח במחובר יתחייב ע"י מרוח כיון שהי' הפטור בעת שהוא מחובר ולא הי' בו עדיין זיקת תרומה אמנם בזה יש לדבר כיון דלא נסתלק הפטור דהרי עדיין לקוח הוא ולא מהני הפקר במחובר רק אם חזר וזכה בו דנסתלק הפטור ואכמ"ל אבל לפי הנ"ל דלריב"ם אין לקוח דבר הפוטר יש לעורר דלוקח במחובר יתחייב ע"י מרוח הלוקח

וראה בירושלמי פאה (פ"א ה"ו) תני לא נחלקו רבי ור"י על הלוקח פירות מחוברים מן העכו"ם שהן חייבים במעשרות ועל הלוקח פירות תלושים מן העכו"ם שהן פטורים יעו"ש בכל הסוגיא ועי' רמב"ם (פ"א מתרומות הי"ב) מכר העכו"ם הפירות לישראל כשהן מחוברין וכו' יעו"ש ובכס"מ שם בשם הר"י קורקוס. והנה לא נזכר בירושלמי חילוק בין קודם מרוח לאחר מרוח רק בין תלוש למחובר ולפמ"ש דלריב"ם הלוקח במחובר יתחייב יש לעורר טובא לפי"ז וקצרתי בכל זה כי באתי רק להעיר מעכ"ת בגוף הדברים

לט) ובעיקר הדבר דהעיר כת"ר מדברי רבנו גרשום ז"ל (בכורות נ"ו:) דכתב דלקוח מן העכו"ם אינו פוטר ממעשר בהמה ואינו דומה לכל לקוח והעיר כת"ר דלפי"ז גם בתרומה כן רק לקוח מן הישראל הוא דפטור אבל לא לקוח העכו"ם עכ"ד וכבר הבאתי בזה דברי התוס' (בכורות י"א:) דגם לקוח מן הנכרי חשיב לקוח לענין תרומה יעי"ש וכמה דוכתי בזה. והנראה למאי דאמר (בבכורות נ"ו.) תני תנא קמי' דרב איזהו אתנן שנכנס לדיר להתעשר כל שנתנו לה וחזר ולקחו הימנה (ואם יש לו עוד תשעה עם האתנן חייב במעשר] ופריך והא איפסל לי' בלקוח [איך מיחייב האתנן במעשר הא הי' שלה ולקחו ממנה והו"ל לקוח דפטור] אישתמיטתי' הא דאר"א אר"י לקח עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסים לדיר להתעשר דלקוח דפוטר במע"ב הוא רק בשעה שראוי לקרבן אבל לקוח מחוסר זמן אינו מיפטר וה"נ כגון שנתנו לה במעי אמו] יעו"ש ומבואר מסוגי' זו דבמעשר בהמה דפטור לקוח לאו דוקא היכא דלא הי' מעולם שלו וברשותו רק אפי' אם אינו לקוח מתחלתו ועד סופו כגון שהי' ברשותו ומכרו וחזר ולקחו ג"כ מיפטר מטעם לקוח דהא אמרינן דאתנן דאם נתן לה בשעה שראוי' לקרבן אף שחזר ולקח דמיפטר משום לקוח והרי מ"מ קודם שנתן לה באתננה שלו היתה וע"כ דגם בכה"ג מיפטר משום לקוח [ועי' ברי"ט אלגזי שם (ובבכורות י"א:)] ומקורן של דברים בתוספתא (דבכורות פ"ז) איזהו לקוח כל שמכרו לו וחזר ולקחו הימנו יעו"ש אולם לענין לקוח דתרומה ראיתי להר"ש בפ"א דפאה דכתב דאם הדר מוכר וקני מלוקח חייב במעשר וכן כתבו תוס' (ב"מ פ"ח.) ד"ה תבואת זרעיך יעוש"ה. ומבואר מזה דכל שאינו לקוח מתחלתו ועד סופו אינו מיפטר מתרומה ומעשר. ונראה להוכיח מזה דאף שבעצם הדין דלקוח שוה מעשר בהמה לתרומה ומעשר מ"מ חלוקים בטעמם ובגדרם. וזה דהנה בהא דלקוח פטור יש לומר בזה שני דרכים הא' י"ל דענין הפטור מצד הלוקח רצוני לומר דכיון דהוא שלו ע"י לקיחה ואין לו בזה זכות לידה ברשותו או גידול ברשותו רק הוא שלו מכח לקיחה גרידא. גזה"כ שזה פוטרו משום דמתנאי החיוב שיהי' שלו ע"י לידת הדבר ברשותו לא ע"י לקיחה. הב' י"ל דסיבת הפטור מפאת המוכר והכוונה דבאמת אין נ"מ באיזו אופן הוא שלו אם ע"י לידה ברשותו או ע"י לקיחה וענין פטור דלקוח הוא משום זמן שלפני לקיחה והיינו דכיון דלפני הלקיחה הי' ברשות המוכר גזה"כ דרשות המוכר פוטרו לזה הלוקח ואף דגם אצל המוכר יכול הי' להתחייב מ"מ מתנאי החיוב שתהי' ברשות הבא לתרום מתחלתו ועד סופו [וכעין לשון הגמ' בתמורה (ג'.) מי בעינן דתיקו מתחלה ועד סוף ברשות מאן דעביד תמורה] וע"כ שפיר אלו הי' המוכר בעצמו התורם שפיר הי' מתחייב דהא ברשותו הוא מתחלה ועד סוף אבל כיון דעכשיו אינו שלו והלוקח הוא התורם מיפטר משום דאינו ברשותו מתחלה ועד סוף דבתחלתו הי' ברשות מוכר ונמצא לפי"ז שאין הפטור מצד עצם הלקיחה דהיינו מפאת דהוא שלו ע"י לקיחה ולא ע"י לידה ברשותו דז"א דאלו הי' במציאות שיהי' שלו רק ע"י לקיחה ולא יהי' ברשות אחר מעולם שפיר הי' מתחייב בכה"ג דהפטור לקוח הוא רק מפאת הזמן שלא לקחו עדיין שהי' עליו רשות אחר אבל לא מצד הזמן שהוא שלו ע"י לקיחה דאין נ"מ באיזו אופן. הוא שלו וזהו רק סימן דכשהוא לקוח הרי הי' מתחלה ברשות אחר וכיון דהי' ע"ז רשות אחר ואינו ברשותו דתורם מתחלה ועד סוף מיפטר [ועיין בירושלמי (תרומות פ"א ה"א) אתם פרט לתורם את שאינו