שו"ת זרע אברהם קסט

עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר אמר רבא אמר קרא תעשה בשעת עשי' מיעט הכתוב יעו"ש ומבואר דהלוקח במחוסר זמן כיון דאינו זמן חיוב עדיין אינו נתפס בו פטור דלקוח לפוטרו עי"ז וה"נ בלקוח מן הנכרי חשיב לוקח לפני זמן חיובו יעוש"ה וא"כ התינח מעשר בהמה דבעת שהי' ברשות הנכרי הי' פטור מצד דינא דגברא שאין העכו"ם מחויב לעשר וגם מצד דינא דבהמה שבהמת העכו"ם אין בה תורת חיוב מעשר כלל. אבל במעשר דגן הלא גם בעת היותו של עכו"ם היתה התבואה בת חיוב מעשר וכמ"ש תוס' ב"מ (פ"ח.) דאזלינן למ"ד אין קנין לעכו"ם להפקיע מיד מעשר ומש"ה שפיר לקוח זה פוטר אך סברת תוס' ב"מ (פ"ח.) דפטרי לקוח מן הנכרי הוא להיפוך דכיון דבעת היותו של עכו"ם לא נפקע תורת מעשר א"כ לא מחשבינן לי' גם אז כלל כאלו הוא ברשות עכו"ם ממילא אין על הלוקח מן העכו"ם תורת לוקח עי' ירושלמי ב"ק פ"ז דאמר המקדיש אינו כמוכר ודכוותה הפודה אינו כלוקח יעו"ש ותבין] ולפי דבריהם שם אם יש קנין הי' נחשב לקוח כיון דהי' רשות מוכר עליו. עכ"פ מבואר דענינים חלוקים הם לקוח דמעשר בהמה מלקוח במעשר דגן

לה) והנה לשון התוספתא הלוקח מבעל הבית חייב ורבי אלעאי פוטר צ"ע דלמאי זה נקיט מבעל הבית ומה דפירש כת"ר לפי שי' רמב"ם (פ"ב) מתרומות דפטור לקוח בתרומה כשגמרן ע"מ לימכור וזה ליתא בבעל הבית שאין דרכו לימכר ואשמעי' רבי אלעאי דגם בכה"ג פטור. זה אין לו מובן דממ"נ אם גזזן המוכר הא גם לת"ק פטור כדאמר חולין (קל"ד.) הלוקח גיזה של חבירו פטור ואם לקח הצאן מה שייך גמרן ע"מ לימכור בראשית הגז דחיובו תלוי בגיזה והך דגמרו ע"מ לימכור הוא תנאי במירוח כמובן [ודוח"ל דאם בעת הגידול הי' בדעת המוכר למוכרן יחשב טפי לקוח מבעל הבית שאין בדעתו למכרן דחשיב גדל בחיוב]

וראיתי בספר חסדי דוד הספרדי (לתוספתא דחולין) דפירש דהכוונה בהא דהלוקח מבעל הבית היינו דבעה"ב אין דרכו למכור גוף הצאן רק הגיזות יעו"ש שהאריך בטעם התוספתא ואין דבריו מובנים כלל אולם לפי דרכו יש לפרש בהוספת דברים. דזה ודאי דלוקח חייב בראשית הגז לכ"ע. וטעם מחלוקת ת"ק ורבי אלעאי הוא ענין אחר למאי דכתב רמב"ם (פ"י מביכורים הי"ד) דשותפין בחמש צאן פטורין מראשית הגז משום דבעינן שיעור חיוב לכל אחד יעו"ש ומבואר דאף דשותפות אינו פוטר בראשית הגז מ"מ בעינן שיהי' לכל שותף לבדו חמש צאן ואין מצטרפין שני שותפים לחיוב אחד. ולכאורה יקשה מהא דכתב רמב"ם (בפ"י מביכורים ה"ט) לקח צאן של עכו"ם לגיזתן חייב אעפ"י שגדלה הגיזה ברשות העכו"ם ואעפ"י שחוזרין הצאן לעכו"ם אחרי גזיזה הואיל והגוזז ישראל והגיזה שלו חייב וכו' עכ"ל ומבואר דאף דגוף הצאן של עכו"ם מ"מ כיון דהגיזה של ישראל חייב ובפשיטו משמע דאף אם ליכא רק חמש צאן ג"כ חייב ויקשה נהי דהגוזז ישראל אבל הרי אין לו שיעור בפ"ע דגיזה בלי צאן לאו כלום הוא ואמאי יתחייב הא לא עדיף שותפות עכו"ם משותפות דפטור בכה"ג. וע"כ פשוט דשותפות בראשית הגז חיוב גמור הוא ועי' חולין (קל"ח.) וע"כ שפיר שותפות שבצאן אינו פוטר והא דבעינן שיעור חיוב לכל אחד שיעור זה הוא רק בגיזה וכלשון רמב"ם שם "שאין החיוב אלא משעת הגיזה" וכל דליכא שותפות בגיזה שפיר חשיב שיש בו שיעור כיון דיש לו לעצמו שיעור גיזת חמש צאן יפשוט. בזה מובן טעם התוספתא דהלוקח מבעל הבית חייב היינו בעה"ב שאין דרכו לימכור רק הגיזה ואזלי לטעמייהו דאיתא שם בתוספתא (פ"י דחולין) בהמת השותפין חייבת בראשית הגז ורבי אלעאי פוטר [ועי' בכס"מ שם מ"ש בשי' רמב"ם ואכ"מ] ולכן לרבנן לטעמייהו דאפי' בשותפות בשניה בצאן ובגיזה מיחייבי רק דבעינן עכ"פ שיעור גיזה כדברי רמב"ם שוב בזה שהבעה"ב שותף רק בצאן חשיב שהגוזז יש לו כל השיעור. אמנם רבי אלעאי לטעמי' דשותפות הוא פוטר בראשית הגז שוב ממילא אף שזה יש לו כל הגיזה מ"מ פטור דעכ"פ מי ששותף בצאן חשיב שותף ורק אם שותפין חייבין אין שותפות בצאן מחסר שם השיעור דהשיעור בגיזה תליא אבל אם שותפות פוטר גם שותפות דצאן פוטר ודו"ק

לו) ובעיקר דעת רבנו תם ז"ל דלוקח קודם מירוח חייב ולוקח אחר מירוח פטור. [והתוס' בב"מ (פ"ח.) הביאו דעת הריב"ם להיפוך דלוקח אחר מירוח חייב ולוקח לפני מרוח פטור] יש להתבונן דהנה בפשטא סברת מחלוקתם הוא עפ"י הירושלמי (פ"א דמעשרות ה"ד) הי' מפקס ראשון ראשון משלך ראשון ראשון לא נטבלו עד שיפקס כל צרכו וישלך כל צרכו [דבעי' שיגמור כל מלאכתו] פיקס ושילך ברשות הקדש ופדיו [מיבעי' לי' אם פטרו הקדש או לא. הואיל ויש לו גמר אחר או דמאחר שהי' יכול להתחייב עי"ז ובשעת חיובו הי' ברשות הקדש נפטר. מהר"א פילדא] יעו"ש ומבואר דמספקא לי' לירושלמי בהא דהקדש פוטר אם הוא בגדר פוטר או שאינו מחייב ונ"מ דהי' ברשות הקדש וגמרו אז ויש לו עוד גמר אחר דאם נימא דההקדש הוא פוטר הרי כבר נפטר אבל אם אינו פוטר רק שאין גמר שברשות הקדש יכול לחייב שוב יתחייב ע"י גמר שלאחר הפדי' וזה מבואר. וזה נראה גם כן סברת ר"ת והריב"ם דלר"ת גם דפטור לקוח סובר דהוי בגדר פוטר ולכן אף שלקח אחרי מירוח דכבר נתחייב מ"מ הלקוח פוטרו. אמנם לריב"ם פטור לקוח הוא כעין ס' הירושלמי בפטור הקדש דאמרי' דגלי קרא שאינו מחייב את הלוקח וזה בלוקח אינו ממורח שצריך לחול עכשיו איסור ביד לוקח. אבל כשנתמרח ביד בעה"ב אינו נפטר שאין הלקיחה צריכה לחייבו עכשיו ולקוח אינו פוטר רק שאינו מחייב וזה פשוט

אולם יש להתבונן לפי סברת ר"ת ז"ל דלקוח הוא ענין פוטר ומפקיע זיקת תרומה מן התבואה' ובפשטא הוי פטור זה ענין הפקעה של חיוב מעצם התבואה שדינה עכשיו כמו תבואת עכו"ם וכה"ג (וכזה ראיתי בתשב"ץ (סי' ל"ח) שכתב דיש חילוק בין טבל הניתר לחולה לנבילה הניתרת לחולה דבטבל כיון דהותר לחולה פקע ממנה זיקת תרומה ונעשה כדגן עכו"ם ובנבילה לא מצינו נבילה שתהי' מותרת כשראוי' לאכילה וחשיב רק דחוי' יעו"ש וסברתו חדשה וצ"ע ואכ"מ] וא"כ אמאי הלוקח קודם מרוח מתחייב והלא כיון דנפקע זיקת תרומה מעצם התבואה מאי מהני מירוח אטיו יתחייב בתבואה פטורה ע"י מירוח

והנראה דהנה ראיתי בשיטה מקובצת לב"מ (פ"ח.) דביאר סברת ר"ת ז"ל וז"ל ותירץ דהכא בשנתמרחו ברשות מוכר "וכיון דמוכר פטור לוקח נמי פטור" יעו"ש ואין הבנה לזה דתלא ללוקח בפטור המוכר והלא אותו פטור בעצמו שיש למוכר ישנו ללוקח ויפטר הלוקח מצד עצמו מפאת שהתבואה שבידו לקוחה הוא

ונראה עומק הכוונה בזה למאי דאמר בנדרים (נ"ח:) והרי מעשר דאיסורו ע"י קרקע ואין בטלה ע"י קרקע וכו' אמרי מעשר דיגון הוא דקגרים לי' יעו"ש ומבואר דבס"ד הי' סבור דחיוב מעשר הוא בעצמותו ע"י שהוא גידולי קרקע ומירוח דמחייב אינן בתורת דין