שו"ת זרע אברהם קסג

לאחר שמשך ידו ואינו עושה תמורה פנ"מ] יעו"ש והנה בזה אין דין שותפות לא מצד הקרבן שאינו מכפר רק על אחד ולא מצד גברי ומ"מ יש בו תורת שותפות ולפ"ד יש לעורר טובא בזה ואכ"מ]

כג) וראיתי ברמב"ם פ"א מתמורה (ה"ו) הקדיש עכו"ם להתכפר ישראל והמיר העכו"ם הרי זה ספק תמורה ע"כ ובקרית ספר שם שתמה בזה דהא מבואר בתמורה (י'.) דמתכפר עושה תמורה ולא המקדיש א"כ איך העכו"ם עושה תמורה הא אינו מתכפר בו והוי רק מקדיש ומקדיש לא עביד תמורה ולא עדיף עכו"ם שהקדיש להתכפר ישראל מישראל שהפריש עבור ישראל. חבירו שאין המקדיש עושה תמורה והאריך בזה טובא יעו"ש בדבריו: ונראה מתוך דברי הקרית ספר דתירוצו בזה. שזה דאמרינן בכל מקום דמקדיש אינו עושה תמורה הטעם משום דיש מתכפר שעושה תמורה ונחשב המתכפר כבעלים אבל בעכו"ם שהפריש להתכפר בו ישראל דאין הישראל והמתכפר עושה תמורה שפיר מספקא לי' על המקדיש שיעשה תמורה וטעם הספק דאפשר משום שהוא עכו"ם אינו עושה תמורה אבל משום מקדיש שפיר קעביד תמורה כיון דאין המתכפר עושה תמורה וטעמא דמילתא דעכו"ם שהפריש להתכפר בו ישראל דאין הישראל עושה תמורה ביאר שם דישראל המפריש עבור חבירו יש בכחו להקנותו קנין אלים שיהי' זה נקרא מתכפר אבל עכו"ם אין בכחו להקנות הכפרה לישראל שיהי' נקרא קרבנו של ישראל המתכפר וע"כ אין הישראל המתכפר עושה תמורה וממילא המקדיש עושה תמורה יעוש"ה ודברים חדשים הם. ולפי דברינו מובן היטב הסברא בזה. וזה דהא יש סילוק דין תמורה מפאת הקרבן שהוא קרבן השותפים. ובזה אפי' אם רק אחד בר תמורה מ"מ ליכא דין תמורה וגם יש דין על הממירין דאחד מימר ואין שנים ממירין ובזה אפי' אם אין הקרבן קרבן השותפים ג"כ אין שנים ממירים. ואמנם במקדיש ומתכפר הרי זה ברור דאין הקרבן מיקרי קרבן השותפין שהרי אינם שותפין בכפרה כלל. וכמ"ש רמב"ם בפ"א מתמורה ה"ד דמיד לאחר שהקדיש זה נעשה אינו שלו יעו"ש. א"כ אין המקדיש שותף כלל ועי' תו' סוטה (כ"ג:) ד"ה כל דשני מקדישים לא חשיבי שותפים היכא דאין שניהם מתכפרים יעו"ש. רק דמ"מ א"א לומר דשניהם ימירו. משום גדר דאחד מימר ואין שנים ממירים אמנם זהו רק בששניהם שוים זכותם להמיר אמרי' דהי מיניהו מפקות ושניהם ראוים להמיר ושוב אין גם אחד מימר דכללא הוא מגזה"כ דאין שנים ממירים אבל בזה אמרי' דכח המתכפר גדול מכח המקדיש ומפקינן את המקדיש וממילא הוי רק אחד המימר ולכן שפיר בהקדיש עכו"ם להתכפר ישראל הרי ממ"נ מצד שהקרבן הוא קרבן שותפות דבשביל זה אין גם אחד מימר הלא מקדיש ומתכפר לא משוי לי קרבן השותפין כנ"ל ומצד זה דאין שנים ממירין שוב הרי בזה דליכא מתכפר שימיר שפיר מהני כשהאחד מימר דרק בכ"מ דעכ"פ החסרון מפאת הקרבן שהוא קרבן השותפין ואינו מימר אפי' אחד אבל בכאן דאינו קרבן השותפין וגם אין המתכפר מימר וליכא שנים הממירין שפיר המקדיש עושה תמורה וזה נכון בביאור דברי הק"ס בשיטת רמב"ם

כד) ודע דבתידוש זה של הק"ס דהא דאין מקדיש מימר משום דיש מתכפר שמימר והיכא דאין המתכפר מימר שפיר המקדיש עושה תמורה יש להעיר מהא דש"ס תמורה (ז':) אין הכהנים ממירין לא בחטאת ולא באשם ולא בבכור יו"ר יוחנן בן נורי מפני מה אין ממירין בבכור וכו' מה חטאת ואשם אין ממירין בו אף בכור אין ממירין בו אריב"נ מה לי אם אינו מימר בחטאת ואשם שאין זכין בהן בחייהן תאמר בבכור שזכין בו בחייו [פלוגתתם אם הכהן מימר בבכור אבל ישראל אם המיר בו נתפס בקדושה רש"י] ובתוס' שם בד"ה שאין זכין בהן בחייהן כתבו וא"ת ואי זכין בהן בחייהן היכא מימר למ"ד בגמרא בתר מתכפר אזלינן וי"ל דר"ל אף בתר מתכפר ולאו לאפוקי בעלים אתא עכ"ל ומבואר מדברי התוס' דלעולם שניהם עושים תמורה המקדיש והמתכפר והא דאמרינן מתכפר עושה תמורה היינו אף מתכפר

ולכאורה תקשי לדבריהם מהא דזבחים (ו'.) דאחד מימר ואין שנים ממירין ואפי' ביורשין דלא קניא להו לכפרה לפי ס"ד דהש"ס שם מ"מ אין בשנים דין תמורה ואיך כתבו תוס' דשנים ממירים בקרבן אחד המקדיש והמתכפר ועי' בהגהות הש"ס ד' ווילנא שתמהו על התוס' מהא דתמורה (י'.) דבעי רמי בר חמא מקדיש עושה תמורה או מתכפר עושה תמורה אמר רבא א"כ מצינו צבור ושותפין עושין תמורה כגון דשוי שליח לאקדושי והוי המקדיש יחיד] יעו"ש ולדברי התוס' הרי אף אם אמרי' דאף בתר מתכפר אזלינן מ"מ לכ"ע צבור ושותפין עושין תמורה בכה"ג דהמקדיש יחיד דהא מקדיש עושה תמורה ותירץ דכיון דמתכפר ג"כ עביד תמורה ממילא הוי קרבן הצבור ואין הקרבן בר תמורה וקושית רבא היא רק דאם מתכפר אינו עושה תמורה הרי אינו חשוב כבעלים כלל וממילא לא מיקרי קרבן השותפים אם המקדיש יחיד יעו"ש וזה אינו ישוב להא דמפורש בגמ' הנ"ל דאף אם אין הקרבן קרבן השותפים כלל מ"מ אין שנים ממירים. וסבור הייתי לתרץ דברי התוס' דכמו דאמרינן בתמורה (דף ב'.) יורש סומך יורש מימר דברי ר"מ ר"י אומר יורש אינו סומך ויורש אינו מימר יעו"ש ומבואר דלר"י אימעוט לגמרי יורש מדין תמורה ואף דלמסקנת הש"ס דזבחים (ו' ) דיורש קניא לי' לכפרה מקופיא כנ"ל א"כ חשיב מתכפר מ"מ יורש אינו מימר דיורש דינא אחרינא אית בי' כן י"ל לר"מ דיורש מימר מ"מ שני יורשין דמעטינהו קרא דואם המר ימיר לרבות היורש דאחד מימר ואין שנים ממירין הוי שני יורשין לר"מ כמו יורש אחד לר"י דאימעוט לגמרי מדין תמורה אף דהוי מתכפר כן לר"מ אף דבעלמא שנים ממירים מ"מ יורש אינו מימר דהרי לולי הריבוי דמרבי קרא דיורש מימר לא הי' כלל בדין תמורה ממילא באותו קרא גופי' אימעוט דשנים היורשין אין בהם דין תמורה לא מצד שנים רק מצד יורשין וכל זה רק ביורשין אבל בעלמא הא דאין שנים ממירים הוא רק משום דהקרבן הוי קרבן השותפים אבל כשאין הקרבן קרבן השותפים כגון מקדיש ומתכפר דלא חשיבי שותפים שפיר שנים ממירים כן יש לומר ולפי"ז נסתרים דברינו בהא דאין המקדיש עושה תמורה משום דיש מתכפר והרי שניהם עושים תמורה וכנ"ל ואף דהק"ס כתב כן בדעת רמב"ם ז"ל מ"מ מנ"ל לחדש מחלוקת בזה והוכחת התוס' מבכור נכונה

ולכן הי' נראה דאין כוונת הק"ס כלל דמש"ה מקדיש ומתכפר אין עושין תמורה משום דאין שנים ממירים. אלא הכוונה עפ"י דברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מתמורה (ה"ד) המתכפר הוא שעושה תמורה ולא המקדיש וכו' אבל לא זה שהקדיש לפי שאינו שלו עכ"ל ודברי רמב"ם ז"ל ברור מללו דאלו הי' נחשב שלו שפיר הי' גם המקדיש מימר רק מכיון דאינו שלו מש"ה אין המקדיש מחשב בעלים כלל והא דמתכפר חשוב בעלים נראה דהוא כסברת הגמ' בחולין (דף מ:) כיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי יעו"ש: