שו"ת זרע אברהם קסא

עולות הן ואין נאכלין וה"ה דמנחתן כליל עכ"ל וצ"ע בזה שכתב רש"י ז"ל דר"ה דסובר שלמי עכו"ם עולה דגם במנחות כן דבשלמא בעולה דקרבן עולה א"צ כהן דוקא וגם עולת ישראל כולו כליל שפיר י"ל דבעכו"ם שלמים דידי' עולות נינהו וכולו כליל. אבל במנחות דמנחת ישראל נאכלת ומנחה שתהא כליל הוא רק בכהן וא"כ מנ"ל לחדא בעכו"ם שתהי' מנחתו כליל הא עכו"ם אינו כהן ולו מצינו קרבן מנחה כליל בישראל ושאני עולה דשם עולה דכליל יש בישראל וצ"ע]

ב) והנה גוף סברת כ"ת הוא קושיא על הא דאמרי' דשותפין לא עבדי תמורה והרי משכחת תמורה בעכו"ם שמביא קרבן בשותפות עם ישראל. דהישראל שפיר מימר בקרבן זה והנראה עפ"י דברי הש"ס בתמורה (ב':) בהא דבעי רמי בר חמא עכו"ם מהו שימור שדאקדושי מקדיש אמורי נמי מימר או דילמא כיון דלא אתי לכלל עונשין כי עביד תמורה לא קדשה אמר רבא פ"ש דתניא קדשי עכו"ם לא נהנין ולא מועלין ואין חייבין עליהן משום פנו"ט אין עושין תמורה וכו' קתני מיהת אין עושין תמורה. ורמי בר חמא בהקדיש עכו"ם להתכפר עכו"ם לא קא מיבעי לי כי קא מיבעי לי בהקדיש עכו"ם להתכפר בו ישראל בתר מקדיש אזלינן או בתר מתכפר אזלינן ופריך תפשוט לי' מדר"א דאר"א אר"י המקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה וכו' א"ל התם הוא דאתי מכח ישראל והו"ל תחלתו וסופו ביד ישראל אבל הכא הא קא מיבעי' לי' מי בעינן מתחלה ועד סוף דתיקו ברשות דמאן דעביד תמורה ופירש"י ז"ל דעל העכו"ם גופי' ליכא ספק כלל שיעשה תמורה דעכו"ם אינו מימר אך הספק על הישראל אם מימר בהקדש עכו"ם להתכפר בו ישראל

ונראה לכאורה דסברת הבעיא הוא בענין זה דקדשי עכו"ם אין עושין תמורה מהו ענינו אם החסרון מצד האדם המימר שעכו"ם אין בכחו להתפיס קדושת תמורה. או דהחסרון מצד קדושת הקרבן שקדושתו גריעה ואינו נתפס בו תמורה דלא אלום קדושתי' להתפיס תמורה וזה סברת הבע"י בהקדיש עכו"ם להתכפר ישראל דאם נימא דהא דקדשי עכו"ם אין עושין תמורה משום חסרון המימר א"כ שוב בזה דישראל המתכפר הוא המימר שפיר יש בו תמורה. אבל אם החסרון מצד גריעות קדושת הקרבן שהקדש עכו"ם לא אלים הוא למיתפס פדיינו גם בהקדיש עכו"ם להתכפר ישראל כיון דתחלתו הקדש עכו"ם אינו עושה תמורה דאין הקרבן בר תמורה. ואולם ברמב"ם (פ"א מתרומה ה"ו) כתב הקדיש עכו"ם בהמה שיתכפר בה ישראל והמיר בה העכו"ם הרי זו ספק תמורה יעו"ש ומבואר לפי שיטתו ז"ל דבעיית הש"ס לא הי' על הקרבן אם עביד תמורה דזה פשיט לי' דכיון דמתכפר בה ישראל עביד תמורה והטעם כהא דחולין (מ':) כיון דקני' לכפרה כדידי' דמי יעוי' בסמוך רק הספק על העכו"ם אם מהני תמורתו בקרבן שהמתכפר הוא ישראל

והנה לפי"ז מתבאר לשיטת רמב"ם דענין זה דקדשי עכו"ם אינן עושין תמורה אינו משום חסרון המימר דאין בכח העכו"ם לעשות תמורה דז"א שהרי על העכו"ם יש ספק אם הוא בר תמורה. וע"כ הא דפשיטא דבקדשי עכו"ם אין עושה תמורה הענין מצד הקרבן דכיון דעכו"ם מתכפר בקרבן זה אין בו קדושה והרצאה שיהי' נתפס בו תמורה. וממוצא דברינו מבואר דלרמב"ם ז"ל ענין קדשי עכו"ם שאין עושין תמורה הוא מצד חסרון קדושתם של הקדשים בעצמם. ולרש"י ז"ל הוי זה בכלל ספק הש"ס אם החסרון מצד קדושת הקרבן או מצד הבעלים הממירין. ואמנם יקשה בשיטת רש"י ז"ל דאם ספק הש"ס הי' על גוף הדין דקדשי עכו"ם אינן עושין תמורה אם החסרון בדינא דגברא שאינו בר תמורה או דהוא דין בקרבן שקרבן כזה אינו בדין תמורה אמאי לא בעי בעכו"ם שהפריש קרבן ונתגייר דאם הא דקדש עכו"ם אינן עושין תמורה מצד שהקדש עכו"ם אינו מועיל לשוי' דין תמורה ה"ה בנתגייר אף דעכשיו ישראל הוא מ"מ קדושת הקרבן מצד הקדשו שבתחלה בהיותו עכו"ם וקדשה זו אין בה דין תמורה אבל אם החסרון אינו בקרבן רק בגברא הרי עכשיו ישראל הוא ובר תמורה הוא. ולשיטת רמב"ם ז"ל ניחא כי הספק על העכו"ם אם בר תמורה בקדשים שמתכפרין בו ישראל אבל בקדשי עכו"ם אין בהקדשו דין תמורה. אבל לפי פירש"י ז"ל יקשה. ולכן נראה דאף לשיטת רש"י ז"ל דעכו"ם אינו בר תמורה מצד דינא דגברא מ"מ גם עצם הקרבן אין בו קדושה להתפיס תמורה וכן מורה לשון רש"י ז"ל בתמורה (ב':) בד"ת לא קא מיבעי לי' דאין "הקדשו" עושה תמורה יעו"ש דקדק. ז"ל החסרון בהקדשו לא דוקא במה שהמימר עכו"ם רק החסרון הוא גם בגוף הקדושה ואמנם סברת איבעיית הגמ' יתכן לפרש דהספק בעיקר קדושת תמורה אם הוא חלק מעצם דין קדושת הקרבן בכלל. שעל, ידי הקדש האדם חלה עליו כל עניני הקדושה וכל הדינים המסתעפים והוי גם דין התמורה ע"י הקדש האדם. או דרק הקדושת הגוף הוא ע"י האדם אבל חלות דיני התורה רחמנא הוא דרמי עלי' בעצמותו. וכזה כתב הר"ן ז"ל בנדרים (דף י"א.) לדון בחזה ושוק שאסור לזרים אם מחמת נדרו הוא שע"י שהקדישו אוסרו או דלאו מחמת נדרו הוא אלא איסורא הוא דרמי רחמנא עלי' ואף לבתר זריקת דמים דפקע לי' נדרא מ"מ אסור יעו"ש וה"נ בתמורה אם נימא שההקדש הוא המשוי לי' לדין תמורה כיון דהקדישו עכו"ם אין בכח הקדש עכו"ם לחדש הקדש כזה שיהי' יכול להתפיס בו דין תמורה ואף שהמתכפר ישראל מ"מ אין בהקדשו דעכו"ם דין תמורה אבל אם הדין תמורה הוא מאליו דבעת שהקדישו רמי רחמנא עלי' דין התמורה. רק דתנאי יש בדבר דכיון דבתמורה אזלינן בתר מתכפר כמבואר בתמורה (דף י'.) מתכפר עושה תמורה יעו"ש בעינן שהמתכפר יהי' ישראל וכשהמתכפר עכו"ם לא רמא רחמנא עלי' דין התמורה ומש"ה בעי בהקדיש עכו"ם להתכפר בו ישראל אם עושה תמורה דנהי דלא אלים הקדש עכו"ם להתפיס תמורה אבל י"ל דתמורה אינו מכח הקדשו רק כל שהמתכפר ישראל רמי רחמנא עלי' דין תמורה והוי התמורה מצד דין התורה לא מצד הקדשו דעכו"ם. אולם כל זה בעכו"ם שהפריש להתכפר בו ישראל דמיד שחלה גוף הקדושה ע"י העכו"ם הי' ראוי לחול דין התורה י"ל דרמי רחמנא עלי' דין תמורה אבל כי הפריש עכו"ם ואח"כ נתגייר דבשעת ההקדש לא הי' ראוי לחול דין התורה של תמורה כי המתכפר הי' עכו"ם לא מהני מה דאח"כ נתגייר לגרום עי"ז חלות דין תמורה כי כבר נדחה דין זה שבא ביחד עם הקדשו. ומצד הקדש העכו"ם בודאי אין בקרבן כזה דין תמורה ודו"ק בזה כי קצרתי בהסברת הדבר ובחידושי כתבתי עוד איזה טעמים נכונים בסברת האיבעי' ואכ"מ להאריך

ולפי"ז נתבאר דלפי שיטת רמב"ם ז"ל הא דאין קדשי עכו"ם עושין תמורה החסרון רק משום חסרון שמצד הקרבן דלא אלים קדושתו דאלו מצד הבעלים יש ספק אם עכו"ם בר תמורה ולפי שיטת רש"י ז"ל החסרון בתרתי משום דין הבעלים דעכו"ם אינו מימר וגם משום חסרון דין קדושת הקרבן שאין בקדשי עכו"ם כח ודין התפסת התמורה וזה פשיט ומעתה נראה ברור דבהמה