שו"ת זרע אברהם טז

בהויתן הן קדושים מי הוה חולין בעזרה או לא א"ל מי קרינן בי' כי ירחק ממך המקום עיי"ש ובפירש"י ז"ל דכיון דא"א לשוחטו בחוץ ליכא איסור דחולין בעזרה בכהאי גוונא. ונראה מסוגי' זו דאף דהולד ניתר בשחיטת אמו לא אמרינן דיחשב גם לגבי הולד מעשה השחיטה בגדר שחיטת קדשים דנימא דכיון דהמתיר הוא השחיטה של אמו מוקדשין אף דהניתר שהוא הולד הוא חולין לא אזלינן בתר הניתר רק בתר המתיר שהוא מעשה השחיטה ואם המתיר הוא שחיטת חולין הוי ע"ז שם שחיטת חולין וכשהמתיר שחיטת קדשים הוי ע"ז שם שחיטת קדשים ונאמר איפוא דא"א לחלק מעשה שחיטה אחת לשתי שמות לומר עלי' תורת שחיטת קדשים ותורת שחיטת חולין וכיון דהמעשה שחיטה שהוא החתיכה דסימנים הוא במוקדשין יחשב הכל על שם שחיטת קדשים דז"א דא"כ מה קא מיבעי לי' דיהי' חיוב משום שוחט חולין בעזרה בהיא שלמים וולדה חולין ואיצטריך למעוטי משום דלא קרינן בי' כי ירחק ממך המקום והלא תיפוק לי' דשחיטה זו אין עלי' שם שחיטת חולין כלל דאף דהניתר באכילה שהוא הולד הוא חולין אבל מעשה השחיטה הרי הוא שחיטת קדשים והתורה הרי לא אסרה היתר חולין בעזרה רק שחיטת חולין בעזרה וזו אינה שחיטת חולין רק שחיטת קדשים וע"כ מוכרח מזה דכיון דחשבינן הולד כנשחט אמרינן דהשחיטה עצמה דהיינו הפעולה (מלבד התכלית שהוא ההיתר) מתחלקת להיות עלי' שני שמות דלגבי האם יש עלי' שם שחיטת קדשים ולגבי הולד יש עלי' שם שחיטת חולין וע"כ ס"ד לאסור משום חב"ע ומרבינן דבחולין כזו שא"א לשוחטו בחוץ ליכא איסור דחב"ע אבל מ"מ לגבי הולד יש על השחיטה תורת שחיטת חולין וז"ב

ולפי"ז קשה דאיך יתכן לומר למ"ד בהויתן הם קדושים דולד שכלו חדשיו והוציאו לאויר העולם חשיב זה הוי' ליקדש ונאכל כאמו החטאת והלא בעת שחיטה עדיין הי' הולד חולין וא"כ נהי דמהני לי' שחיטת אמו לשוי' כנשחט היינו כשחיטת חולין אבל לא שחיטת קדשים וא"כ שוב אח"כ כשיוצא לאויר העולם דמתקדש ואז דינו ככל קדשים דבעי שני מתירין שחיטה וזריקה וזה הולד הרי אין לו רק זריקה לחוד דהא השחיטה הי' כשהוא חולין ולא הי' עליו כלל שם ניתר בתורת קדשים ודומה לזה ברמב"ם (פ"ב מאבות הטומאות) דאין שחיטת טריפה מטהרת מידי נבילה לולד חי לכשימות אחר זמן יעו"ש ועי' כריתות (י"ג.) בטבל ועד שלא נגמר אכ"פ יעו"ש והיינו דאינו מועיל היתר בזמן שלא הי' צריך להתירו וה"נ אינו מועיל היתר השחיטה להתירו בתורת קדשים כיון דלא הוקדש אז וליכא רק זריקה ואין מעלין זה בלא זה

ועיין בזבחים (דף ק"כ.) דבעי אם עולות במת יחיד שהכניסן לפנים קלטן מחיצות כל דבר [עולת במת יחיד אונה טעונה צפון ולא תנופה ולא הגשה ולא ריח ניחוח ואינו נפסל ביוצא ואם הקדיש בהמה להקריבה בבמה בשעת היתר הבמות ואח"כ הכניסה לפנים לעזרה להקריבה במזבח קלטוה מחיצת של עזרה לכל דבר דהוי כאלו הוקדשה מתחלה להקריבה במזבח דטעונה צפון וכל דברים הטוענין בקדשי מזבח רש"י] ועי' רש"י מעילה (דף ג'.) ובתו' שם בד"ה שהכניסה לפנים דלאחר שחיטה מיירי יעו"ש ומבואר לכאורה דאף דהשחיטה היתה בחוץ בתורת קדשי במה מ"מ אח"כ כשהכניסה לפנים ונעשית קדשי מזבח מצרפינן שחיטה דחוץ לזריקה דפנים אף שלגבי קדשי פנים שחיטה דחוץ לא מהני ונמצא דלדין קדשי מזבח הוי כאלו אין כאן עבודת השחיטה דאף דגם בבמה יש הכשר עבודת שחיטה מ"מ לגבי קדשי מזבח חשוב כנשחט בחוץ וכדאמרינן בזבחים (דף קי"ד:) ר"נ בר יצחק אמר פנים דגלגל לגבי שילה כחוץ דמי יעו"ש וא"כ איך מצרפינן שחיטה דחוץ לזריקה דפנים. וע"כ מוכח: מזה דלא בעינן כלל בשחיטה תורת מתיר רק שלא תהי' שחיטה הפסולה לזריקה אבל כל שאינה בפסול לזרוק שפיר מהני הזריקה לחודא להתיר. ומש"ה שפיר כיון דבעת ששחט בבמה היתה שחיטה ראוי' ולא חל עלי' פסול שפיר מהני זריקה לחודא אח"כ להתירה בתורת קדשי מזבח וה"נ בשוחט האם כיון דעל השחיטה ליכא תורת פסול זריקה שהרי הי' ראוי ליזרוק דם האם שפיר סגי להיתר הולד בזריקת קדשים לחודי' כיון דעכ"פ לא היתה שחיטה פסולה אבל לא בעינן כלל תורת הכשר קרבן בשחיטה רק שלא יהי' עלי' פסול זריקת הדם וכל שליכא פסול שפיר הזריקה לחודא מתרת ואולם אינו דומין דשאני התם בעולת במת יחיד שהכניסה לפנים דאף דהשחיטה היתה בחוץ וחוץ הוא מקום הפסול לגבי קדשי פנים דהא כל קדשי פנים נפסלין ביוצא וממילא ודאי דאינו ראוי לקבל תורת קדושת קדשי מזבח בחוץ וכמ"ש רש"י ז"ל פסחים (ס"ג:) בד"ה דכל שהוא במקום פסול יוצא אי אפשר להתקדש שם יעו"ש מ"מ היינו רק בחוץ שלא הכשירתו תורה אבל חוץ דבמה בשעת היתר הבמות שהכשירתו תורה הוי חוץ זה כמו מקום הכשר וכדוגמת סברת הש"ס בזבחים (דף כ:) שאני פרה הואיל וכל מעשי' בחוץ לא פסלה בה יציאה עיי"ש והיינו דלגבי פרה החוץ כפנים שוי' רחמנא וה"נ קדשי במה הרי יש גם על שחיטתו בחוץ תורת עבודת קדשים להתיר הבשר באכילה ועוד דענין עבודת השחיטה של מוקדשין הוא כדאמרי' בזבחים (דף י"ג.) דמש"ה מפלגין בשחיטה דכתיב ואם האכל יאכל בדברים המביאין לידי היתר אכילה הכתוב מדבר יעו"ש והיינו דשחיטת חולין ענינה להתיר איסור אמ"ה ונבילה ושחיטת קדשים יש לה תורת מתיר את איסור המוקדשין והיתר זו מתחיל מעת השחיטה ונגמר עם צירוף הזריקה וע"כ שפיר הרי גם בשחט בבמה התחיל בשחיטה ג"כ תורת מתיר לאיסור מוקדשין דבענין איסור מוקדשין אין חילוק בין קדשי מזבח לקדשי במה. וכן בעולה התחיל ההיתר להיות עליו תורת קרבן גבוה. וע"כ שפיר מצרפינן שחיטה בבמה לזריקה במקדש כיון דענין שחיטת קדשים. הי' גם בתחלה. אבל בשוחט שלמים שולדה חולין ואז לא הי' על השחיטה לולד תורת מתיר דמוקדשין כיון שלא הי' עדיין קדוש ואינו בגדר ניתר כלל. ושוב איך לצרף אח"כ שחיטה דחולין לזריקה דקדשים וז"פ

ואולם יתכן סברת רש"י ז"ל בזה עפ"י מה דכתב רש"י ז"ל בחולין (דף ע"ד:) בד"ה דגמר דמש"ה פסול בן פקועה לפסח משום דהוה יוצא דופן ותמהו תוס' דתיפוק לי' משום דהוה כשחוט וראיתי בס' תורת חיים דכתב דסברת רש"י ז"ל דבפסח גופי' א"צ שחיטה מצד עצמה רק משום דצריך לדם וא"כ בן פקועה נהי דהוה כנשחט מ"מ אפשר להוציא דמו ולזורקו ע"ג מזבח ומש"ה כתב רש"י ז"ל דהפסול משום יוצא דופן יעו"ש ונראה מבואר מזה דשיטת רש"י ז"ל דענין שחיטת קדשים הוא רק מתורת מתיר איסור אמ"ה ונבילה וכעין שכתב הר"י מאורלייניש מובא בתוס' יומא (ל"ב:) דמש"ה שחיטה לאו עבודה לפי שנוהגת גם בחולין יעו"ש ומבואר דענין שחיטה בקדשים הוא ג"כ באופן זה שיהי' ניתר האיסור דאמ"ה ונבילה. ותו לא

ומצאתי בפירוש הר"ש משנץ לתו"כ (פ' אחרי) דכתב דשחיטה חשיבא עבודה תמה [עי' יומא (כד.)] משום שמתרת איסור אמ"ה ונבילה [והא דצריך