שו"ת זרע אברהם קנה

דמדעת יש קנין הגוף שישראל הרי קונה מן העכ"ם שפיר יש חיוב אחריות ע"י קנין גזילה. אבל באיס"ה דבהיתר ליכא כלל קנין הגוף ורק מצד דיש קנין אחריות מדעת ושוב בעכו"ם דליכא קנין שומרים לחיוב אחריות אין הגזלן קונה דהוי איס"ה [ויש לדון בזה]

ה) וראיתי בתשו' שבות יעקב (ח"ג סי' לח) דכתב דהגוזל ע"ז מן העכו"ם לית בי' איסור גזל אף למ"ד גזל עכו"ם אסור יעו"ש וכבר תמהו עליו דכיון דממונו הוא אמאי יהי' מותר לגוזלו. אולם זה תליא בספק האחרונים אם העכו"ם מוזהר על איבוד ע"ז והביאו מדברי רמב"ם פ"ט ממלכים ה"ב ואין מניחין אותו להקים מצבה ולא ליטע אשרה יעו"ש דמשמע שמחויבין לאבד ע"ז של העכו"ם ועי' בא"נ יו"ד קכ"ג ואכ"מ אבל אינו מבואר אם העכו"ם עצמו מוזהר שלא ליהנות. אמנם נראה ראי' מהא דע"ז (ס"ד.) דמי עכו"ם ביד עכו"ם מהו מי תופסת דמי' ביד עכו"ם או לא אמר להו רב נחמן מסתברא דמי עכו"ם ביד עכו"ם מותרין דמדהנה דאתו לקמי' דרבה בר אבוה אמר להו זילי זביני כל מה דאית לכו ותו אתגיירי מ"ט משום דקסבר דמי עכו"ם ביד עכו"ם מותרין [הי' מצוה להם למכור הע"ז שלהם בגיותן דשרי לאיתהנויי] יעו"ש ומבואר להדי' דהעכו"ם מותר ליהנות מע"ז שהרי מותר למכור וליהנות בדמיו (ועי' רש"י חולין (קכח) ד"ה המשתחוה לחצי דלעת אסרה בהנאה משום ע"ז ולר"ש איסורי הנאה אין מטמאין טו"א דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים וכו' יעו"ש

ו) אולם מהא דאמר בירושלמי ע"ז (פ"ה ה"א) אסי אמר דמי יין נסך ביד עכו"ם אסור. דמי ע"ז ביד עכו"ם רבי יונתן אמר מותר יעו"ש ותמוה דיהי' חמור יין נסך מע"ז. והי' נראה דהכוונה דהנה בהא דאמרינן דע"ז תופס את דמיו (עי' ע"ז נד: (וסב.) י"ל ב' גדרים הא' דאינו דמיו כלל כי מאחר שאסור בהנאה אין לו דמים וכמ"ש הר"ן רפ"א דחולין בשם רמב"ן בפי' הירושלמי קידושין "לפי שאינו דמיהן" יעו"ש והא דנאסרו הדמים של ע"ז הוא מגזה"כ דכל שאתה מהוה ממנו כמוה. והב' י"ל דכיון דאמרה תורה דנאסרו הדמים בזה עצמו עשאתן תורה לדמיו של החפץ. וגלי קרא דע"ז יש לו דמים וקצת משמע כן בהא דכתבו תוס' בזבחים (עב:) ד"ה כולן וכו' דבכל האיסורין לא מהני יוליך הנאה לים המלח לפי שאינו דמיהן אבל בע"ז דתופסת דמי' כשמוליך הנאה לים המלח הוי כאלו מוליך האיסור יעו"ש ובר"ן ע"ז (מט:) באורך ומשמע דהגזה"כ הוא שיהי' נעשה דמיו דאם לא הי' דמיו כלל רק גזה"כ ליאסר א"כ דומה לכל איס"ה שאינו דמיהן. אך בר"ן שם דחה סברא זו מה"ט יעו"ש ומוכח דאינו דמיו כלל רק דמ"מ אסור מגזה"כ דכל שאתה מהוה ממנו כמוהו ובמ"א הארכתי. ולפי"ז נראה דהא דדמי ע"ז ביד עכו"ם אם מותרת לישראל תליא אם ע"ז אסורה בהנאה לעכו"ם או לא וזה דהא כתבו תוס' בע"ז (סד.) ד"ה מסתברא דמי עכו"ם ביד עכו"ם מותרין ונראה הטעם כי מה שע"ז תופסת דמי' משום דכ' והיית חרם כמוה כל שאתה מהוה ממנו כמוה ובישראל דוקא נאמר ולא לבני נח עכ"ל. אמנם התינח אם הע"ז אסורה לעכו"ם א"כ באמת אין לה דמים ואינן דמי ע"ז כלל והא דתופס דמיו הוא רק מגזה"כ דכל שאתה מהוה כמוהו וזה רק בישראל לא בב"נ. אבל אם ע"ז מותרת בהנאה לעכו"ם א"כ הדמים בעצם דמי הע"ז ככל חפץ היתר שיש לו דמים ושוב חל עלייהו שם ע"ז לישראל גם בלא גזה"כ דכל שאתה מהוה כמוהו רק מפאת שהוא דמי הע"ז בעצם כיון דמותר בהנאה ויש לו דמים. ואולם קשה מהש"ס דילן בע"ז (סד.) דאמר זילי זביני כל מה דאית לכו ומוכח דע"ז מותרת בהנאה לעכו"ם ואמר דדמי ע"ז ביד עכו"ם מותר ואמאי הרי זה אינו מצד גזה"כ דע"ז תופסת דמים רק משום דהוא דמיו בעצם וכבר דמים הוא וכנ"ל

אמנם נראה בסברת הש"ס כי זה שני ענינים הם תפיסת השם ודמי החפץ רצוני לומר כי סובר הש"ס דאף בדבר המותר לגמרי דבודאי הדמים דמי החפץ מ"מ אינו תופס דמים להיות עליו שם היתר של החפץ והיתרו רק מחמת עצמו שמותר הוא אבל אין נמשך היתר החפץ לדמיו וכן באיסור אינו נתפס שם החפץ על הדמים אף במקום שהוא דמי החפץ וענין זה שבע"ז תופס דמים להיות נקרא שם הע"ז על הדמים היא ג"כ בכלל הגזה"כ דכל שאתה מהוה הרי כמוהו אבל לולי גזה"כ זה ליכא כלל גדר זה דתפיסת שם החפץ לדמיו אף במקום דהוי דמי החפץ ולכן אמר בעכו"ם דאף דע"ז מותרת בהנאה מ"מ כיון דליכא גזה"כ דכל שאתה מהוה כמוה דשוב אינן תופסין הדמים שם ע"ז של החפץ וזה ברור

וא"כ ניחא הירושלמי דהירושלמי לטעמי' בקידושין (פ"ב ) דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת לפי שאינן דמיהן יעו"ש ומבואר דאלו הי' דמיהן אף בשאר איסורים דליכא גזה"כ דכל שאתה מהוה כמוה ג"כ הי' נתפס שם איסור של החפץ על דמיו והחידוש בע"ז הוא דאף שאינו דמיו ג"כ תופס איסורו וא"כ שוב צ"ל דמ"ד זה דמתיר דמי ע"ז ביד עכו"ם היינו דסובר דע"ז אסורה בהנאה לעכו"ם ואינו דמיו כלל ואיסורו מגזה"כ דכל שאתה מהוה כמוה שדין זה רק בישראל וא"כ ניחא דזה רק בדמי ע"ז אבל דמי יי"נ דודאי מותר לעכו"ם בהנאה א"כ הוי דמיו בעצם ונתפס בו שם יין נסך שפיר נאסר לישראל כיון דדמי נסך הן ויש עליהן שם היין נסך דכל שהוא דמי החפץ תופס איסורו אף לולי גזה"כ דכל שאתה מהוה כמוהו ומאן דאוסר שם בירושלמי דמי ע"ז ביד עכו"ם סובר דמותרת לעכו"ם בהניה והוי דמיהן ועי' רמב"ן וישלח ואכמ"ל

ז) ודע דבסוגי' דע"ז (ס"ד.) דאמר מסתברא דמי עכו"ם ביד עכו"ם מדהנהו דאתא לקמי' דרבה ב"א אמר להו זילי זביני כל מה דאית לכו [מע"ז] ותו איתגיירי מ"ט משום דקסבר דמי עכו"ם ביד עכו"ם מותרין יעו"ש וקשה למ"ש תוס' בע"ז (ס"ב:) ד"ה יאות בשם הר"א דאם מכר הישראל ע"ז לעכו"ם בהקפה כיון שמשך העכו"ם וקנאה הדמים מותרים אח"כ יעו"ש וכתבו הפוסקים דמ"מ יש איסור למכור בכה"ג כיון שנהנה מע"ז ע"י המכירה רק דאם עשה כן הדמים מותרים לפי שלא היתה הע"ז ברשות ישראל בעת פריעת המעות יעו"ש וא"כ קשה דמאי הוכיח דדמי ע"ז ביד עכו"ם מותרת הא י"ל דמה דאמר להו זילי זביני היינו בהקפה שאזי הדמים יהי' מותרים וזה רק בגיותן דבגירותן בכה"ג נהי דהדמים מותרין אבל אסור למכור. אבל מנ"ל כי הדמים של ע"ז שלוקח מיד מותרין וזה קושי' נכונה. וסבור הייתי לתרץ דהנה טעם דברי תוס' דמוכר ע"ז בהקפה הדמים מותרים צ"ע כיון דמ"מ מהוה ממנו הוא

וראיתי להרב הגאון המפורסם מקינצק שליט"א בספרו (חק"י יו"ד טז) דכתב הטעם דאם הישראל נותן הע"ז בעת מתן מעות אזי הישראל המחליף ואסור. אבל אם כבר הי' ביד העכו"ם הוה העכו"ם המחליף הע"ז על דמים והוי דמי עכו"ם ביד עכו"ם דמותרים יעו"ש שהאריך וא"כ ניחא דאיך נימא דדמי ע"ז ביד עכו"ם אסור והא דאמר להו זילי זביני מה דאית לכו היינו בהקפה ז"א דאם דמי ע"ז ביד עכו"ם אסור גם