שו"ת זרע אברהם קנג

והנה הצל"ח בפסחים (דף צ"ח) העיר דכל קרבן שאינו דוחה שבת אם עבר שבת נימא דהוי נדחה ועיי"ש שכ' דכיון דאם עבר והקריב כשר לא מקרי דחוי עיי"ש. ובאמת שכ"כ התוס' בחולין (דף מ') דשבת לא מקרי מחוסר זמן דאינו אלא משום דאין עשה דקרבן יחיד דוחה ל"ת דשבת ואם עבר והקריב כשר עיי"ש. וכ"ה בכריתות (דף ז') המפלת בשבת תוכיח וכו' לא אם אמרת בשבת אע"פ שאין ראוי לקרבן יחיד ראוי לקרבן צבור עיי"ש

ובעיקר הקושיא הא כללא כייל לנו התנא דכל דבר שזמנו קביע דוחה את השבת וכל שאין זמנו קביע אינו דוחה את השבת משום דאפשר להקריב למחר, והשתא אם נימא דקרבן יחיד שעבר שבת תדחה א"כ הא אי אפשר להקריב למחר וא"כ גם בשבת ראוי כמו קרבן שזמנו קבוע דדוחה שבת כיון דאי אפשר להקריבו למחר ושוב לא הוי דחוי ושוב יכול להקריבו למחר ושוב אינו דוחה את השבת ואכמ"ל

וראיתי להחות דעת (בסי' קי"א) הביא דברי המל"מ בהא דפסקינן דטבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות דאם נפל אחד מהם לים הגדול הותרו כולן וכ' המל"מ דזה דווקא קודם שנודע הספק אבל לאחר שנודע הספק לא. והקשה עליו החוו"ד מש"ס דזבחים (דף ע"ד) יעיי"ש

ובאמת ברש"י ז"ל יומא (דף ס"ד) מבואר להדיא כהמל"מ עיי"ש שכ' על ר"א דסובר אם קרב הראש של אחד מהם וכ' רש"י קודם שירגישו בדבר ומבואר מזה להדיא כהמל"מ

ולכאורה הי' נראה דכוונת רש"י ז"ל דאם הי' נודע שוב נדחה ושוב אף אם קרב אחד מהם לא מהני ולכן כתב קודם שירגישו בדבר ובכה"ג נראה דלא שייך דחוי כיון דמעולם לא נודע שנתערב כאן הבעל מום

אך לפי זה נסתר קו' הש"ס זבחים (דף ע"ג) דפריך על רבא דאמר השתא דאמר רבנן לא יקריב אם הקריב לא מרצה ופריך והרי שחוטין וכו' ותנן ר"א אומר אם הקריב ומשני הא מני חנן המצרי הוא יעיי"ש והשתא מה פריך דלמא מיירי בלא נודע כנ"ל

והנה עוד יש להעיר מה פריך מר"א הא מבואר ביומא שם דרב יליף דבעלי חיים אינן נדחין מבעל מום עובר אע"ג דהשתא לא חזי כי הדר מחזי שפיר דמו ור"י ס"ל מיעט רחמנא בהם עיי"ש

הרי דבבעל מום גלי קרא דלא אמרינן דחוי וא"כ מה פריך מר"א הא שם גלי קרא דלא אמרינן דחוי

ויש ליישב זה בפשיטות דלדידן דקיי"ל דבעלי חיים אינן נדחין ליכא קרא דבבעל מום לא אמרינן דין דחוי מהא דבבעל מום עובר כי הדר חזי מחזי דשאני התם דהוי בע"ח משא"כ בשחוטין. ובזה יש להצדיק דברי השער המלך שהביא ראי' דזקן אפילו בדיעבד פסול מהא דזבחים (דף נ"ט) דפריך על רב דס"ל בע"ח אינן נדחין מברייתא דכל הזבחים שהי' עד שלא נהרס המזבח פסולין ופריך והא איזקן להו. וכ' השער המלך דמכאן מוכח דזקן אפילו בדיעבד פסול דאל"כ מה פריך הא נ"מ אם עבר והקריב עיי"ש. ודחו דבריו דהא מ"מ כיון דאמר רבנן לא נקריב שוב נדחה אפילו בדיעבד למאן דס"ל בעלי חיים נדחין. משא"כ לדידן י"ל כשר בדיעבד

ולהנ"ל הא ליתא דאם נימא בדיעבד זקן כשר הטעם משום דהוי כמום עובר ובמום עובר הא גלי קרא דלא אמרינן דחוי למאן דס"ל בע"ח נדחין וכנ"ל

וראיתי בשו"ת שמחת יו"ט להגאון אלגאזי הקשה בהא דתנן פ"ד דפיאה המקדיש פירותיו והגיעו לעונות המעשרות ופדאן חייבים דנפשט מכאן דאין דחוי אצל מצות דהא נדחו בשעה שהקדישם עיי"ש

ונראה דהא כ' רש"י בגיטין (דף מז) דתרומות ומעשרות לא הוי מצוה דרמי עלי' אלא אם רוצה לאכול אבל אם רוצה למוכרן פטור עיי"ש א"כ לא חל עליו החיוב עד שעה שפדאן ואז נראה ולא חשוב דחוי כנלע"ד

אלא שראיתי שהקשה עוד מהא דב"מ (דף כז) פרוטה שהוזלה ואח"כ הוקרה דנימא דחוי עיי"ש

ולכן נראה דדחוי לא שייך לענין ממונא דנהי דהמצוה נדחה מ"מ ממונו של זה לא נדחה. ותדע דהא קיי"ל קטן שלא פדאו אביו חייב הוא לפדות עצמו לכשיגדיל ואמאי נימא דנדחה למאן דס"ל יש דחוי בגברא וע"כ דלענין ממון לא שייך דחוי אך הא כבר כתבו התוס' בבכורות (דף מח) דבפדיון הבן כל שעתא ושעתא רכיב עליו חיוב ומ"מ יש ראי' מהא דב"ק (דף קה) אבל גזילה קיימת חיישינן שמא תייקר והשתא מה בכך הא מ"מ נדחה למאן דס"ל יש דחוי אצל מצות ודוחק לומר דר"פ לשיטתו דס"ל אין דחוי אצל מצות וע"כ כנ"ל דלענין ממונה ל"ש דחוי ואכמ"ל: [ע"כ מצאנו בכת"י הרהמ"ח]

ואכתוב הערה אחת קטנה בהא דמצאתי בתוספתא (פ"י דחולין) הלוקח מבעל הבית חייב ור' אלעאי פוטר יעו"ש לענין ראשית הגז והנה ברור דמש"ה פוטר ר"א משום דהוא יליף נתינה נתינה מתרומה ומש"ה ס"ל דראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ וכמבואר בחולין (דף קל"ו) וכיון דיליף מתרומה א"כ ראם דלוקח פטור מתרומה דתבואת זרעך ולא לוקח כך פטור מראשית הגז אולם לפי"ז מוכח דלוקח קודם מירוח פטור דהא בראשית הגז קודם שהתחיל לגזוז הוי כקודם המירוח בתבואה וצ"ע מזה על שיטת ר"ת דלוקח קודם מירוח חייב דאיך יפרש התוספתא אדמאי פוטר ר"א בראשית הגז [ואין להקשות מהא דאמרי' בחולין דמתניתין דקתני הלוקח גז צאנו של עכו"ם פטור מראשית הגז הא צאנו לגזוז חייב דהוא דלא כר"א דהא גדל בפטור ות"ל דהוי לוקח די"ל לשיטת רבינו גרשום דלוקח אצל נכרי אינו פוטר מטעם לקוח גבי מעשר בהמה והא אמר "עשר תעשר בשני מעשרות הכתוב מדבר" וילפינן מעשר דגן ממעשר בהמה דבכה"ג לית בי' משום לקוח] והלשון לוקח "מבעלי בית" אינו מובן ואולי לשיטת הרמב"ם דלוקח אינו אלא בגומר המוכר הפירות ע"מ למכור א"כ רבותא קמ"ל דאף "מבעל הבית" פטור וכ"ש בתגר דדעתו למכור ופשוט אבקש את כת"ר לעיין בדברי כי כתבתי בחפזון רב כי טרידנא טובא כעת ואומר שלום לכת"ר ולתורתו והנני דוש"ת באהבה רבה ומקרב ולב עמוק מחכה למכתבו אברהם לופטביר: סימן כ. ב"ה פה פראגא. שלום וכט"ס אל כבוד ידי"נ הרב הגאון בקי נפלא עיניו כיונים על אפיקי הש"ס איש חמודות