שו"ת זרע אברהם קנ

דינו בתרומה בתבואה. והלא גם גבי איסור חמץ משכחת לה גבי תבואה דאם קדם המירוח חל איסור חמץ עליו ואם קדם החמץ אינו חל איסור טבל עליו. וכמו דנקט גבי עשה כרי לענין עבודה זרה. ולמה לי המציאות הרחוק שעשה ארבעת רבעים וחימצן. אמנם לפי הנ"ל ניחא דבאמת קשה הא לא הי' לו שעת הכושר. ובשלמא גבי עשה כרי יש לומר כיון דסגי לה בביטול מקרי הי' לו שעת הכושר אבל גבי חמץ אם נתחמץ קודם הא לא הי' לו שעת הכושר וגם אין היתר לאסורו כנ"ל. ובעל כרחך צריך לומר כמו שראיתי נדפס בשם חכם אחד שכ' ליישב קו' השאגת ארי' החדשות שהקשה בהא דתנן בפ"ב דחלה (משנה ) מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבים. והקשה כיון דאיירי דנטמא בעודה קמח א"כ לא הי' לה שעת הכושר ובלאו הכי פטורה מן החלה ותי' החכם הנ"ל דכיון דחלה תרומה מקרי די אם הי' לה שעת הכושר לתרומה ואף דלא הי' לו שעת הכושר לחלה עכ"ד ודפח"ח

וניחא ממילא קושי' הנ"ל ותתיישב הדקדוק הנ"ל בחדא מחתא. דה"נ חשיב שעת הכושר כיון דלתרומה הי' לה שעת הכושר. וממילא דשפיר נקט הירושלמי דינו דחמץ לגבי חלה. דמקרי שעת הכושר כיון דלתרומה הי' לה שעת הכושר. ובתבואה גבי תרומה לא משכחת לה זה דאם נתחמץ קודם המירוח הלא לא הי' לה שעת הכושר גם לתרומה. ולכן נקט שפיר דינו גבי חלה דהוי שפיר שירים ניכרים כיון דעכ"פ לתרומה הי' לה שעת הכושר. אמנם לענין עבודה זרה דלא אכפת בי' אם שירים ניכרים כיון דיש היתר לאיסורו ע"י בביטול בע"ז של עכו"ם שפיר נקט דינו אפי' גבי תרומה ואתי שפיר וזה פשוט

וכיון שהוכחתי דהירושלמי ע"כ איירי בעבודה זרה של עכו"ם דסגי לה בביטול. ע"כ הטעם דחמור ע"ז מטבל משום איסור הנאה שבו. ומוכח דאיסור הנאה חמור ממיתה. ומחלפי' שיטת הירושלמי מהכא למס' יומא הנז' כנ"ל

אך נראה לתרץ שיטת הירושלמי. דלעולם י"ל דאיירי בעבודה זרה של ישראל דלא סגי לה בביטול. ומה שהקשתי דלא הוי שירי' ניכרין. דהא גם החולין אסורים משום עבודה זרה. ומה"ט המפריש תרומת חמץ אינה קדושה כדאיתא בפסחים כנ"ל. נראה דשיטת הירושלמי דאם הי' על העיסה שני אסורים איסור טבל עם איסור אחר. אף דגם אחר ההפרשה אסור משום איסור השני מ"מ אם עכ"פ פקע מיני' איסור טבל ומרויח במה דמעיקרא הי' עליו ב' אסורים והשתא רק איסור א' דחשיב בזה שירי' ניכרין. ולכן אף דחל איסור חמץ על הכרי ונשאר השירים באיסור חמץ. מ"מ כיון דמרויח בזה איסור טבל חשיב שירי' ניכרין והאי דמפריש תרומת חמץ בפסחי' הנ"ל היינו דסוגי' אזדא למאן דס"ל אין איסור חל על איסור. ותדע דהא הסוגיא שם כר' יוסי הגלילי דסובר דחמץ בפסח מותר בהנאה כדאי' בפסחים (דף כ"ח) וא"כ איסור חמץ אינו חל על טבל. ורק כי פקע מיני' איסור טבל חל עליו איסור חמץ. וא"כ לא מרויח מידי. ואדרבא מעיקרא קאי עליו במיתה והשתא בכרת. אבל אם נימא דאיסור חל על איסור דחמץ אסור בהנאה חשיב שירי' ניכרין כיון דמרויח איסור טבל. גם יש נ"מ לחולה שמאכילין אותו הקל הקל

ויצא לנו בזה דין חדש במה שדן בשאגת ארי' החדשות בעיסה של חדש דאין מפרישין ממנה תרומה דאין שירי' ניכרין ולהנ"ל כיון דטבל בודאי חל על איסור חדש חשיב שפיר שירי' ניכרין וכאמור

ומיושב נמי לפי"ז מה שעמדתי לעיל אדברי ירושלמי (פ"א) דתרומות (הלכה ) גבי הקדיש טבלו מאן היא התורם לאו הגזבר והרי בעינן שיריים ניכרין [ועיין עוד ירושלמי פ"א דפסחים (הלכה ) חמישית עשאו תרומה אינה תרומה שלא ניתנה תרומה אלא לאכילה בלבד הקדישו הרי זו מוקדש. ולכאורה למה דמשמע לקמן פרק אלו עוברין דהירושלמי פסק כרבי גמליאל דתרומה כל ה' א"כ כיון דעשאו תרומה הרי ניתן לאכילה. וצריך לומר כנ"ל כיון דחולין רק כל ד' א"כ השיריים אסורים באכילה. ונהי דמותרים בהנאה הא גם טבל מותר בהנאה שאינה של כילוי. ולא הועיל כלום בהפרשה. וא"כ היכי גזבר יכול לתרום כנ"ל]. אמנם למ"ש דאם מתקן איסור א' חשיב שיריים ניכרין וא"כ ה"נ עד שלא תרם הא הי' עליו איסור טבל ואיסור הקדש דהקדש חל על טבל דאסור בהנאה ואיסור חמור חל על איסור קל וכמו בעשה כרי והשתחוה לו כנ"ל ועכשיו הוי עליו רק איסור הקדש. וחשיב בזה שיריים ניכרין כיון דפקע מיני' איסור א' עכ"פ כנ"ל

וניחא בזה קו' המקנה דמה הקשה הירושלמי שהביאו התוס' בקדושין (דף ל"ח.) ד"ה דאקרוב וכו' דיבא עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש. וקשה הא בעינן שיהי' בבל תאכל חמץ והכא ליתא בבל תאכל חמץ דאין איסור חמץ חל על איסור חדש וכמו דאינו יוצא במצה של טבל וכמבואר בפסחים (דף ל"ה:) עיי"ש

ולהנ"ל הא שיטת הירושלמי דאיסור חמור [דהיינו הנאה] חל על איסור קל מטעם מוסיף. וממילא דיוצא במצה של חדש דאיסור חמץ יכול לחול על איסור חדש. ומטעם הנ"ל דאיסור חמור חל על איסור קל ודו"ק: [ע"כ מצאנו]: סימן יט. ב"ה יום ב' לסדר כי "ברך אברכך" ווארשא. החיים והשלום לראש ידי"נ הרב הגאון המאור הגדול החריף עדיו לגאון מו"ה מנחם נ"י: אחדשה"ט זה כביר אשר הגיענו דבריו הנחמדים ואם כי קשה עתיקא אמרתי לשים עין עליהם ולהראות אות שדברי כת"ר חביבים עלי אבוא על סדר דבריו

א) הביא כת"ר דברי התוס' תמורה (כ"ו.) "דאף לר"י דאין ממירין שלימין באיברין מ"מ אם אמר בהמה זו של חולין תחת חצי' של זו חיילא" ולפי"ז יש לחדש בהא דקיי"ל דשותפין לא מצי ממירין דזה דוקא אם היו שותפין בשוה כמו בהמה של שני שותפין דזה יש לו חצי' וזה חצי' דאז כל אחד הא מצי מימר על חצי' שלו ובזה אמרי' דלא יחליפנו ולא ימיר בלשון יחיד נאמר דעושה תמורה ולא שותפין וכלשון הש"ס זבחים (ד"ו) "אם המר ימיר לרבות את היורש אחד מימר ואין שנים ממירין" אבל אם אחד יש לו רק חלק בבהמה ברגלה או בידה והוא הא לא מצי מימר דאין ממירין באיברין בזה יכול השני להמיר וכעין זה כתבו התוס' יומא (ד"ו:) דהיכי דליכא אלא יורשין דמתכפרי מקופיא חשיב קרבן שותפין אבל היכי דאיכא כ"ג דמתכפר בי' מקיבעא לא חשיבא כפרת אחוי הכהנים כלום יעו"ש וה"נ דכותי'