שו"ת זרע אברהם קמח

נימא דהקדש הוה כנוטע לסיג מאי מיבעי' לי' וזה צ"ע גם על שו"ת אבני נזר שפלפל בנוטע לצורך קטורת ולא הביא דברי הירושלמי בזה בנוטע לצורך מנורה ויעוין בשו"ת הרי"ם בסוגי' דחדש מה שהאריך בדברי ירושלמי בדין נוטע כרם להקדש ולא רציתי להאריך בזה

ו) עוד ראיתי לכת"ר שיצא לידון בדבר החדש בלחמי תודה שקרא עליהן שם תרומה אם פטורי מן התרומה כמו ביכורים דפטורין מן התרומה והאריך לחלק בין ביכורים ללחמי תודה ובפשוטו הלא תנינן גבי האוכל תרומה בשוגג דמשלם מן החולין מתוקנים ואמאי לא יוכל לשלם מן הטבל כיון דנעשין תרומה ומיד שנעשה תרומה יפקע ממנו חיוב תרומות ומעשרות וע"כ כדברי כת"ר דכיון דכבר נתחייבה בתרומה אין קריאת שם שלה מפקיע מן החיוב תרומה הקודם לה והא דאמר בירושלמי סוף פ"ק דפאה "הפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה" וכמו שהביא כ"ת. הא מבואר שם הטעם "ולמא נקרא שמו ביכורים שהן ביכורים לכל וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו" והיינו דוקא בביכורים דחיוב ביכורים הוא אף במחובר לא כן לחמי תודה כיון דכבר הי' מחויב בתרומות ומעשרות מהיכי תיתי דיפקע ממנו חיוב תרומה ע"י זה שנקרא עלי' שם תרומה הלא גדולה מזו אמרו בירושלמי פ"ק דחלה העושה עיסה מן הטבל חלה חייבת בתרומה תרומה חייבת בחלה מנין שהחלה חייבת בתרומה ר"י בשם ר' שמואל בר אחא בשם רב חלה תרימו תרומה מחלה תרימו תרומה ע"כ הנה דאף חלה דפשיטא דמקרי תרומה מ"מ כיון דכבר נתחייבה בתרומה אין קריאת שם שלה מפקיע מן החיוב תרומה הקודם לה. וה"נ בלחמי תודה אף שפטורין מן החלה מ"מ לא מיפטרי מן התרומה וכדברי כ"ת וברור

ז) עוד ראיתי לכת"ר שהאריך בהא דמביאין ביכורים מכרי ממורח דמביאין ביכורים מן הטבל ובסוף העיר מהא דאמרי' בש"ס דילן דאין מביאין ביכורים מן הטבל והעיר דנחשב ממשקה ישראל כיון דמיד שקרא עליו שם ביכורים נפטר מן התרומה. ימחול נא ידידי כת"ר להודיענו אנא מצא לשון זה אין מביאין ביכורים מן הטבל ובש"ס זבחים (פ"ח.) דאמר אין מביאין מנחות ונסכים ומנחת בהמה וביכורים מן המדומע ופירשו תוס' שם דמדומע היינו מעורב בערלה ובכלאי הכרם ורש"י ז"ל פירש מעורב בתרומה דבעינן מותר לכל ישראל יעו"ש אבל דאין מביאין מן הטבל אינו מבואר שם ובתוספתא מנחות (פ"ח) דאיתא שם הלשון דאין מביאין מן הטבל שם אינו מבואר "ביכורים" רק "מנחות" יעו"ש גם ברמב"ם ז"ל פ"ה מאיסו"מ אינו מבואר רק "מנחות" דאין מביאין אותם מן הטבל והנה גם רש"י ז"ל הקשה שם בזבחים (פ"ח) בהא דאמרינן שם אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל דאיזו קדושת כלי היתה בביכורים יעו"ש ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהא דאמר מנחת בהמה וביכורים. התיבת מנחת "הוא מושך עצמו ואחר עמו" והוי כאלו אמר מנחת בהמה "ומנחת ביכורים" והכוונה דמנחת ביכורים הוא שתי הלחם וכדכתיב בקרא וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ועי' מנחות (מ"ו:) שתי הלחם איקרי מנחה יעו"ש וע"ז שפיר מסיים דאם הביא מקדשין ליפסול דהא תנור מקדש וכן עשרון מקדש עי' מנחות (צ"ה:) ואכ"מ לדבר בזה: יתענג על כל טוב כחפץ לבבו וכחפץ ידידו עוז דוש"ת באהבה רבה ומקרב ולב עמוק: אברהם לופטביר. [בענינים אלו מצאנו בהעתק שבתוך כתבי הרהמ"ח תוספת דברים]

בתוספתא פ"ה דכלאים. כלאי הכרם פטורים משום גזל ופטורין מן המעשרות. כלאי זרעים אסורים משום גזל וחייבין במעשרות יעיי"ש

והנה מזה מוכח להדיא דאיסורי הנאה הוי כהפקר. ומש"ה חלוק כלאי הכרם מכלאי זרעים. דכלאי הכרם דאסורי הנאה נינהו פטורין משום גזל ופטורין ממעשר כמו. הפקר משא"כ כלאי זרעים. והיא כדעת הר"ן נדרים (דף פה) דאיסורי הנאה הוי כהפקר יעיי"ש

ובזה יש להבין דברי הירושלמי פ"ק דנדרים (הלכה ב'.) עציו מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם. נשמעינה מן הדא. אמר לו השאילני קרדומך אמר קונם קרדום יש לי קונם נכסי עלי. ויש לו קרדום נכסיו מותרים בידוע שאין לזה קרדום יעיי"ש. והירושלמי הלזה הוא סתום. ובפרט מה דאמר שם אחר זה שנייא שבו בלשון שהתפיס את הקרדום בו בלשון התפיס את הנכסים קרדום קדשו נכסים. אילו אמר קונם קרדום יש לי וחזר ואמר קונם נכסי עלי ויש לו קרדום נכסיו אסורין יאות. ואין לזה שום ביאור

אמנם לדברי התוספתא הנ"ל יובן היטב דברי חכמים וחדותם. ובהקדם עוד תוספתא דנדרים פ"ד השאילני קרדומך קונם קרדום שאני קנוי נכסי עלי אם יש לי קרדום. בידוע שאין לו קרדום יעיי"ש וגם דברי התוספתא הללו אין להם ביאור

אך לדברי הר"ן הנז' ולפי דברי התוספתא דכלאים הנ"ל. דאיסורי הנאה לא הוי שלו. יובן הכל היטב הדק דכיון שאמר לו קונם קרדום שאני קנוי. א"כ הרי אסרו עליו בהנאה. ושוב אין לו קרדום. דאיסורי הנאה הרי אינו שלו. וא"כ אחר כך שחזר ואמר נכסי עלי אם יש לי קרדום בלשון תנאי כלשון התוספתא דנדרים הנ"ל. נכסיו מותרים דהרי באמת אין לו קרדום לאחר שאסרו עליו בהנאה והרי תלי זה בזה וזה דקאמר בידוע שאין לו קרדום. וע"ז רוצה הירושלמי לומר שנייא הוא שבו בלשון שהתפיס את קרדום התפיס את הנכסים. והיינו כיון שכללם הכל בדיבור אחד מהראוי שיהי' נכסיו אסורים ומשום דאין כוונתו לומר קונם נכסי עלי אם יש לו קרדום השתא לאחר שאסרתי הקרדום עלי רק כוונתו פשוטה קונם קרדום עלי וקונם נכסי עלי אם יש לו קרדום בעצם וכמו אילו אמר רק קונם נכסי עלי אם יש לו קרדום דודאי הי' נכסיו אסורים. כן נמי אם אמר בתחילה קונם קרדום עלי. ומשום דהוי כאלו אמר רק קונם נכסי עלי אם יש לי קרדום. כיון דכללם שניהם בדיבור א' ובלשון א' ע"כ קדש קרדום קדשו נכסים. דממ"נ אם נימא דאין לו קרדום והנכסים מותרים דלא קודש נכסיו הרי גם הקרדום לא קודש ואם לא קודש קרדום שוב הנכסים אסורים. וע"ז אמר אלו אמר קונם קרדום וכו' נכסיו אסורים יאות. אבל כיון דתני נכסיו מותרים. ע"כ דאמרינן כסברא הראשונה. ולבסוף מסיק הדא אמרה דמצי להקדיש נכסיו בלשון קונם. ועיין בהרא"ש נדרים (דף ל"ג) בהא דאמרינן שם תפול הנאה להקדש שפי' דאסר עליו הנאתו ומה שנהנה ממנו הוא הקדש לפיכך לא אמר יוליך הנאה לים המלח יעיי"ש הרי