שו"ת זרע אברהם קמג

לב) ראיתי דהעיר כ"ת בדין מוקצה בשל הקדש בזכרוני שדיברתי מדברי רמב"ם (פ"ב מהלכות יו"ט) דבהמת קדשים שנפל בה מום אסור משום מוקצה וכבר דיבר מגוף החקירה ב"ם בי"צ או"ח מ"ב יעו"ש שהעיר מהך דפסחים (מ"ז:) הביא שה מן האפר יעו"ש דדנין מוקצה בשל הקדש ואין ראי' דאפשר שהקדישו ביו"ט והי' מוקצה ביד ישראל ההדיוט ועי' רש"י שבת (דף קי"ז) בד"ה מי דמי דבשר הפסח הוי מוקצה יעו"ש אמנם ראיתי בתוספת רי"ד לשבת (קי"ז.) דכתב דבפסח בשבת שאין ראוי לאכילה אין בו דין מוקצה שאין מוקצה בקרבנות דאין שבות במקדש רק העור הוי מוקצה והפסח נעשה בסיס להעור יעו"ש וזה חדש שאף במה דליכא דין מוקצה בהקדש כגון בשר פסח מ"מ יש דין בסיס ועי' ביצה (כ"ז.) גבי בכור דהוי מוקצה ובחידושי הארכתי

לג) ראיתי לכת"ר שהעיר לדברי הצל"ח דחלק הבעלים ג"כ אסור לאכול קודם הקטרת אימורים מהא דפריך פסחים (ע"א.) מי איכא מידי דבשר איפסל לי' מחצות ואימורים עד צפרא וכו' והרי פסח לראב"ע וכו' ואיך אכיל פסח עד חצות קודם הקטרה עכ"ד לכאורה הי' נראה למאי דכתבו תוס' יומא (כ"ז.) ד"ה איכא וכו' דסידור מערכה זמנה רק בלילה וכ"כ תו' יומא (ל"ג.) ד"ה אביי מסדר יעו"ש. אך ברמב"ם (פ"ב מתו"מ ה"ב) בבוקר עורכים עצים וכו' יעו"ש מבואר דסידור מערכה ביום. אמנם במ"א כתבתי דעכ"פ בעינן אחר חצות עי' זבחים (פ"ז.) דחצות משוי עיכול וכן ביומא (כ.) יעו"ש ומתחיל אז זמן סידור מערכה חדשה ועי' ברבנו גרשום תמורה (י"ד:) דסידור מערכה של תמיד דשחר אינו פוסלת באברים יעו"ש כי דבריו חדשים]

ולפי"ז יתכן למאי דאמר בגמ' פסחים (נ"ט:) דאין מקטירין אימורי פסח בליל יו"ט משום דהוי עולת חול ולא עולת חול ביו"ט יעו"ש. וא"כ לכאורה מותר לאכול הפסח בלילה אם לא הקטיר האימורים כיון דאסור להקטיר הוי כנטמאו או נאבדו. אך התוס' ביומא (מ"ו.) כתבו דכשמסדר מערכה חדשה סמוך לאור היום מותר להקטיר אימורי חול [וקושית הש"ס בפסחים (נ"ט:) דהוי עולת חול הוא על לישנא דקרא כל הלילה ילין דהא כל הלילה ליכא מערכה חדשה ועי' בחת"ס] ושפיר אסור לאכול קודם הקטרה כיון דחזי להקטרה

אמנם זה אחר חצות אבל עד חצות דליכא סידור מערכה וא"א להקטיר אימורי חול שפיר רשאי לאכול הפסח קודם הקטרה עד חצות וכמ"ש תוס' ביצה (כ:) ד"ה מאי דשוחט נו"נ ביו"ט מותר לאכול הבשר ביום אף שראוי להקטרה בלילה יעו"ש דאזלינן בתר זמן האכילה אם ראוי להקטרה ואף שראוי אח"כ אינו מעכב וה"נ עד חצות דאינו ראוי להקטרה שפיר אמר דמותר באכילה. וי"ל ביותר דאף להחולקין על שי' תוס' ביצה (כ:) וסוברים דכיון דראוי להקטרה אחר כך מעכב מיד שלא יהי' נאכל קודם הקטרה ובמ"א הארכתי מ"מ נראה דזה רק לר"ע דזמנה כל הלילה שפיר י"ל כן דכיון דחזי אח"כ חשיב כאיתניהו לאימורים ומעכבי אבל הש"ס הרי אזיל לראב"ע דפסח אינו נאכל אלא עד חצות א"כ בשעת ראיות הקטרה דהוא סמוך לאור היום הרי אינו ראוי לאכילה ובעת ראויות האכילה עד חצות אינו ראוי להקטרה שפיר אינו מעכב דלגבי, האכילה חשיב כליתניהו שיתירו האכילה ופשוט. ובמ"א כתבתי להעיר בס' תו' ביצה (כ:) דאף דהקטרה מותרת בלילה דחשיב ליתניהו ומותר לאכול ביו"ט קודם הקטרה ואמאי לא נימא דאין מחו"ז לבו ביום כהא דמנחות (ה.) דחשיב ממשקה ישראל מן המותר משום דאין מחו"ז לבו ביום ואף בלילה הוי זמן אחר מ"מ לגבי הקטרה הוא זמן אחד וצ"ל ס' תוס' דכיון דלכל מילי זמן דלילה זמן אחר הוא לא אמרי' מיום ללילה גדר זה דאין מחו"ז לבו ביום כיון שאינו אותו יום ולפי"ז בפסח דבלילה עצמה יהי' ראוי להקטרה שפיר י"ל אין מחו"ז לבו ביום כיון שהוא מסוף הלילה לתחלתה ואכ"מ]: דוש"ת מנחם מפראגא סימן יח. ב"ה פה ווארשא. החיים והשלום וכט"ס לראש ידי"נ חביבי הרב הגאון המאור הגדול מעוז ומגדול החסיד המפורסם מו"ה מנחם זעמבע בפראגא

א) אחדשה"ט הנה נשלח לי קונטרסו הנחמד אשר השיב על מכתבי וראשית דבריו היא בדברי התוספתא "כלאי הכרם מותרין משום גזל" יעו"ש בפ"ד מכלאים וכתב כבוד תורתו לפרש למאי דאמר בירושלמי שבועות (פ"ח.) דגנב וגזלן צריכים קנין ובאיסור הנאה ליכא כלל דין זכי' ויפה העיר אולם מה נעשה בדברי הגמרא ב"ק (דף ע"א) בהא דפריך אהא דתנן גנב שור הנסקל וטבחו משלם ארבעה וחמשה דברי ר"מ וכו' ופריך שור הנסקל איסורי הנאה נינהו לאו דמרי' קא טבח ומשני אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שמסרו לשומר והזיק בבית שומר והועד בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר ור"מ סבר לה כרבי יעקב וס"ל כרבי שמעון. סבר לה כרבי יעקב דאמר אף משנגמר דינו החזירו שומר לבעלים מוחזר וסבר לה כרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי דתנן ר"ש אומר קדשים שחייב באחריותן חייב אלמא דבר הגורם לממון כממון דמי ע"כ ומבואר דהגונב שור הנסקל מבית שומר למ"ד גורם לממון כממון דמי חייב כפל וד' וה' ולדברי כת"ר קשה דהא ליכא בי' קנין כיון דאיסורי הנאה הוא וכן בגונב קדשים שחייב באחריותן דחייב לר"ש הא מ"מ איסורי הנאה הוא ואיך משכחת בהו קנין. [ובקצות הקשה כעין זה דלמא לי' קרא למעוט שטרות דאין גופן ממון תיפוק לי' דלא משכחת קנין בהו דאין נקנין אלא בכתיבה ומסירה יעו"ש]

ב) ובעיקר דברי התוספתא (דפ"ד דכלאים) דכלאי הכרם אין בהם משום גזל הי' נראה לכאורה דקא משמע לן דלא נימא כיון דכלאי הכרם מצותו בשריפה ומצי אמר אנא בעינא למיעבד הא מצוה וכעין דאמרינן בב"ק (דף צ"א:) שורי הרגת נטיעות קצצת אתה אמרת לי להורגו אתה אמרת לי לקוצצו פטור וכו' תתרגם מתניתך בשור העומד להריגה ובאילן העומד לקציצה ופריך א"ה מאי קא טעון לי' דאמר לי' אנא בעינא למיעבד הא מצוה וכו' יעו"ש וקא משמע לן דבכלאי הכרם אינו יכול לטעון כן והטעם דכיון דאסור לקיים כלאי הכרם הוא כמו חמץ דאמר בש"ס ב"ק (דף צ"ח:) כדרבה דאמר רבה גזל חמץ לפני הפסח ובא אחר ושרפו במועד פטור שהכל מצווין עליו לבערו יעו"ש ובמ"א דיברתי ע"ד נוב"י קמא (סימן ט"ו) דמחלק דבקדשים טמאים מצות שריפתו מוטל על כל אדם ולכן שייך אחשבי' משא"כ בחמץ דרק על הבעלים מוטל מצות שריפתו לא שייך אחשבי' יעו"ש דהא בהדיא אמרו הכל