שו"ת זרע אברהם קמא

י"ל בהשלכה דבעי' ראוי להשלכה. ואולם לפי דברי התוס' ביומא (נ"ט:) ד"ה והרי דהקשו דאמאי לא ימעלו במוראה ונוצה והרי עדיין צריך השלכה ותירצו דעבודת הדם מתירתה ועוד תירצו דהשלכה לא בעי בגדי כהונה ומש"ה חשיב נעשה מצותה יעוש"ה וא"כ י"ל דלא בעי' ראוי בתחלתו רק להקטרה שצריכה בגדי כהונה כמפורש בשבועות (י"ז.) וביומא (י"ב.) יעו"ש אבל השלכה שא"צ ב"כ י"ל דאף אם אינו ראוי מתחלתו ג"כ אינו מעכב ועי' ר"ש לת"כ ויקרא ואכ"מ] מה דהבאתי במכתבי קושית ס' חסדי דוד בדברי רמב"ם (פ"ב ממעילה ה"ו) דמוראה ונוצה של חטאת העוף אסורה בהנאה ראיתי כעת בקרית ספר שם דהרגיש בזה דבגמ' איתא עולת העוף וכתב ונראה דה"ה לחטאת העוף יעו"ש ואינו מובן דכיון דהשלכה בעולת העוף נאמרה מנ"ל לידמות ועי' רש"י יומא (כ"א.) דמוראה של עולת העוף נקרב אבל לא דחטאת העוף

כו) ראיתי לכת"ר שהעיר בדברי רש"י ז"ל ב"ק (דף ל"ז.) בד"ה דא"כ דשור של הקדש שנגח של הדיוט אפי' מועד פטור דליכא למימר בי' והועד בבעליו יעו"ש והעיר מהירושלמי פ"א דתרומות ה"א דפליגי אם גזבר כבעלים לענין שהגזבר יכול לתרום יעו"ש עכ"ד בפשיטו לק"מ כי יש חילוק בזה בין קדושת דמים לקדושת הגוף כי קדושת דמים שהוא ענין ממון וכמכרו לגבוה שפיר הוי הגזבר כבעלים אבל קדושת הגוף שהוא רק ענין ראויות להקרבה אין על הגזבר תורת בעלים דלא יהי' כח הגזבר עדיף מכח ההקדש דאינו נחשב כמכירה להקדש בקדשי מזבח יעוי' תו' ב"ק (ע"ט.) כן אין הגזבר נחשב בעלים וכלל זה מבואר בתוס' חולין (קל"ח:) בד"ה יצא זה וכו' דכתבו ומיהו לשון להביאו ליד גזבר אינו מיושב כ"כ דבגזבר לא שייך אלא בקדשי בדק הבית יעו"ש ונראה כוונתם כי אין ענין גזבר בקדשי מזבח [ודוחק לפרש שכוונתם שא"צ להביאו לגזבר רק לכהן שיקריבנו ועי' תוס' חולין (כ"ב:) שבהבאה לכהן נפטר ובמעילה (י"ט.) דמשמעות לשונם לא משמע כן] ולכן הירושלמי בתרומות דמיירי במירוח פירות דאינם רק קדושת דמים שפיר קאמר דהגזבר כבעלים. אבל בב"ק דבשור של הקדש קיימינן דהוי קדוה"ג אין על הגזבר תורת בעלים ולא קרינן בי' והועד בבעליו אולם יקשה בתוספתא ריש פ"ד דב"ק שור שחציו של ישראל וחציו של הקדש שהזיק. של ישראל מועד משלם נ"ש ותם חצי נזק של הקדש בין תם בין מועד פטור והא שיטת רש"י ז"ל בקידושין (ז'.) דהקדיש חצי' הוה רק קדושת דמים ועי' בתוס' שם א"כ יקשה דיהי' מיקרי והועד בבעליו דבק"ד גזבר כבעלים. אך קדשי דמים יש בתרי גוונא קדשי דמים לבדק הבית וקדשי דמים למזבח עי' בכורות (י"ד.) וחציו של ישראל וחציו של הקדש הוי חלק ההקדש קדשי דמים למזבח ויש לדון דגם בזה אין הגזבר כבעלים כיון דלמזבח ועי' רש"י ב"מ (נ"ו.) ד"ה וההקדשות גזבר המוכר הקדש או המוכר עולתו שנפל בה מום ע"ש הנה דמוכר עולתו אינו להגזבר

ואולם מסברא יתכן דקדשי מזבח לאו בחדא מחתא מחתינהו דקדשים שבאין מכח אדם המקדיש דעדיין שם בעליו עליהן וכדברי הגמ' בב"ק (ע"ו.) מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן יעו"ש מש"ה לא נמסר רשות זה לגזבר. אמנם בקדשים שמעצמו הן קדושים כגון בכור וכדומה שפיר אין שם הבעלים ע"ז רק דין התורה דהוא של גבוה וממילא כל שהוא של גבוה שייך להגזבר שהוא בעלים דהקדש. ובזה יתכן לפרש דברי הגמ' בתמורה (דף ח'.) בכורן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן וכו' אי אמרת בשלמא אית לי' לכהן זכי' בגויהו שפיר אלא אי אמרת לית להו ליתי גזבר ולישקלי' יעו"ש וצריך מובן דמאי ענין גזבר לזה. ולפמ"ש הרי שם בבכור שאינו מכח מקדיש רק מאליו של גבוה שפיר אף בקדושת מזבח יש על הגזבר דין בעלים דהקדש ועי' בתמורה (ל"ב.) אמר עולא המתפיס עולה לבדק הבית' אין בה אלא עיכוב גזברין בלבד ופירש"י ז"ל שאינה קריבה עד שיבואו הגזברין לעמוד ע"ג כמו שהבעלים צריכים לעמוד בשעת הקרבה ולפי דברינו יש לפלפל בזה טובא ועי' מעילה (כ'.) באבני בנין המסורות לגזבר עסקינן יעוש"ה

כז) עוד העיר כ"ת מרש"י ז"ל עירוכין (כ"ג:) בד"ה ממשכנין אותן דחייבי עירוכין גזבר נכנס לבתיהן ונוטל בעל כרחן והעיר כ"ת דהא עובר משום לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו וע"כ דאינו בעלים ממש רק שליח בעלמא עכ"ד לא ראה בתוס' יו"ט (פ"א דשקלים מ"ג) וז"ל ואין כאן משום בחוץ תעמוד דהכא מצות גבוה עליו משא"כ פריעת בע"ח אע"ג דנמי מצוה הוא אין למדין ממנה למצות גבוה יעו"ש ומבואר מזה דסברתו דרק לפרוע חוב נאסר לבא אל ביתו אבל לא כפי' למצות גבוה ומש"ה י"ל דאף דהגזבר כבעלים מ"מ מותר שאינו כופהו לפרעון חוב רק למצות גבוה ואולם יש להקשות דלפי המבואר בפ"א דשקלים דממשכנין על השקלים וכתב רמב"ם ז"ל דלוקחין ממנו עבוטו וכסותו יעו"ש ומדסתים משמע דלא בעינן דוקא שיהי' במשכון כשיעור החוב רק אף אם אינו שוה כל המחצית השקל ג"כ ממשכנין ובזה יש להעיר דבכה"ג לא יהי' רשאי לעבוט עבוטו דהא מבואר ברמב"ם פ"א משקלים ה"א דמחצית השקל אינו נותנו בפעמים רבות היום מעט ולמחר מעט אלא נותנו כולו כאחת בפעם אחת יעו"ש ומבואר דמ"ע דמחצית השקל אינו מתקיימת בצירוף רק בעינן נתינה בב"א. וע"כ הא דממשכינן אף אם אין לו כשיעור מחצית השקל אף שלא יהי' בזה קיום מצוה נראה משום דבמחצית השקל שהוא מצות ממון ומלוה הכתובה בתורה הוא דשעבודא דאורייתא יש בזה תורת חוב לבד דין המצוה ומש"ה ממשכנין בשביל החוב שעליו דלענין החוב אין נ"מ אם משלם בב"א או בזה אחר זה. וא"כ שוב בזה דהכפי' לפרעון חוב לא למצות גבוה שהרי אינו יוצא המצוה בנתינה ע"י צירוף בשני פעמים שוב אם הגזבר כבעלים יהי' אסור לבא אל ביתו לעבוט עבוטו ואכ"מ

כח) עוד ראיתי לכ"ת שהעיר מהא מהריטב"א בב"מ (דף נ"ז.) דגזבר כבעלים לענין שיכול לחלל הקדש שוה מנה על שוה פרוטה יעו"ש לא אדע מה ראי' דהא אנן דנין בגזבר אם הוא כבעלים דגבוה או רק בגדר שליח לגבוה ודין זה דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחוללו על שו"פ מחולל דכתבו תוס' בתמורה (כ"ז:) דבעי בעלים הרי מיירי בבעלים שהקדישו ובאין להוציא מרשות הקדש ומה ענין הך בעלים דדנין מי עשה ההקדש להך בעלים דגזבר דדנין אם ההקדש כשלו או שהוא רק שליח להקדש כצ"ל וכוונת ריטב"א ז"ל דכמו בעלים יכולים לחלל שוה מנה על שוה פרוטה משום דהוא עשה ההקדש עי' ט"א מגילה באבני שוהם יעו"ש] כן הגזבר שהוא שליח ההקדש למכור ולחלל ההקדשות מכיון דהוא ברשותו דהקדש יכול לחלל על שו"פ. אבל אין נ"מ אם יש עליו שם בעלים דהקדש או שליח דהקדש ופשוט

ומה שהעיר כ"ת בדברי רש"י ז"ל בב"מ (דף נ"ז:) הכא באבני בנין המסורות לגזבר דהוי ריבית ע"י שליח עכ"ד כונת רש"י רק נגד דין מעילה הוי רק שליח הלוה. אבל לענין הלואה הוה בעלים גמורין ואכ"מ: