שו"ת זרע אברהם קמ

ביארתי ענין זה באורך ומצאתי כעת במקו"ח לכריתות (ו.) דכ"כ דהיכא דמהני פדיון לא פקע קדושת דמים יעו"ש

והנה לפי דברי הגמ' ב"ק (ע"ט.) דגנב והקדיש לבדק הבית חייב ד' וה' דהוי כמכור ובתוס' שם בארו דבקדשי מזבח פטור דאינו כמכור יעו"ש. ומבואר דליכא דין קדושת דמים כלל בקדשי מזבח דאל"כ הי' זה נחשב כמכירה וכמו כל קדשי דמים וע"כ דכיון דאינו עומד לפדיון רק להקרבה הוה קדושתו רק קידוש ליקרב לא קידוש דמים וליכא בהו לגבוה דין דמים

ולפי"ז יש לעורר דלכאורה סברת רמב"ם ז"ל דמש"ה קדשי מזבח מחשבי לדבר שאין דרכו לפגום דזכות שווי ממון שייך רק אם עומד לממון שיהי' להקדש ממנו ממון אבל קדוה"ג שאין עומד לממון והקדשו קדוה"ג ליקרב לא הוי עכשיו בר פגימה כלל כיון דאינו נפסל מהקרבה בזה וזה דקדוק לשונו ז"ל "שאין הגיזה פוסלתו מליקרב' והיינו דכיון דקדושתו רק קדושת הקרבה אינו נחשב פגימה רק מה שפוגם להקרבה דאין המכוון פגימה פגימת וחסרון ממון רק פגימת מה שהוא עומד אליו אבל זה שאינו עומד לדמים והפגימה אינו בענין הקרבה רק בענין הדמים זה אינו נחשב בר פגימה ואמנם ראב"ד ז"ל סובר דבקדוה"ג יש שני עניני קדושה קדושת דמים שע"י הקדשו נעשה ממון גבוה וגם קדוה"ג ליקרב וכך הוא סדר קדושתו דבזמן ראותו להקרבה יקרב ובזמן ראותו לדמים יפדה ולכך הוקדש מתחלה ועי' מעילה (ט'.) דבכל המנחות כן בתחלה קדושת פה ואח"כ קדוה"ג יעוש"ה וע"כ שפיר מכיון דהוי בר פגימה לקדושת דמים שבו חשיב דבר שדרכו לפגום וזה מבואר

ולפי"ז יש לעורר דהא רמב"ם ז"ל בפ"ב מגניבה (ה"ו) פסק דגנב ואח"כ הקדיש פטור דהקדש אינו כמכירה יעו"ש וראב"ד ז"ל בהשגות שם כתב דהקדש בדק הבית הוי כמכירה דמה לי משעבדי לשמים מה לי משעבדי להדיוט יעו"ש ובכס"מ דרמב"ם ז"ל חולק ע"ז וגם בקדשי בד"ה לא הוי כמכירה. ולפי"ז נהפוך דבידו למישאל דלראב"ד ז"ל להיפוך הרי מפורש דקדוה"ג אין בו דין ק"ד כלל דאל"כ הי' נחשב כמכירה ולרמב"ם שניהם שוים קדוה"ג וק"ד והא דאינו מכור ביאר רמב"ן במלחמות פ' הגוזל בתרא דאינו מכרו כולו כיון דיש לזה שעבוד יעו"ש]

והנה לקושיא השני' דהעור יש בו מעילה והוא דבר שדרכו ליפגם ונימא דאין מועלין רק בפוגם ונהנה והנה זה דכתב ראב"ד ז"ל דמועלין בעור דקדשי קדשים לפני זריקה ברור דמקורו מהא דמעילה (ט'.) נזרק דמה כו' ואין מועלין בעורות ומבואר דקודם שנזרק מועלין בעורה [וצ"ע על הרמב"ם ז"ל (פ"ב ממעילה) שלא הזכיר משנה שלימה דמשנזרק הדם אין מועלין בעור יעו"ש] ועי' תוס' בכורות (כ"ו.) בד"ה התולש צמר מעולה תמימה אך ראה בתוס' יומא (נ"ט:) ובחולין (קי"ז.) בד"ה הוא לפני כפרה שכתבו דליכא מעילה דאוריתא בעור אלא בבשר יעו"ש ועי' זבחים (ק"ג.) עולת איש פרט לעולת הקדש כו' אבל עור תפיס יעו"ש ומבואר לכאורה ג"כ דעור העולה אינו בר מעילה מדתפיס קדושת בד"ה ואי דמיירי דשייר העור הא מפורש בחולין (קל"ה.) דבק"מ לא מהני שיור לגיזה ואמרי' פשטא קדושה בכולה כ"ש בהעור יעוי' עירובין (כ"ז.) וכבר הארכתי במ"א אהא דזבחים (ל"ה.) דהשוחט את הזבח לאכול כזית מן העור כשר יעו"ש וע"כ דהעור הוי הקדש דאל"כ מאי שייך פיגול וכבר הערו בזה אך זה ל"ק דראב"ד ז"ל דעתו בפירושו לת"כ דפיגול בעובר תולין ג"כ נעשה פיגול כיון דמחובר לבהמת מוקדשין וה"נ י"ל דס"ד דחייל פיגול על העור אף שאינו קדוש כהבשר ואכמ"ל

ואולם יתכן סברת הרמב"ם ז"ל דענין זה דאמרי' במעילה (י"ט) דדבר שדרכו ליפגום אין מועלין בו רק כשנהנה ופוגם דהיינו רק שהפגימה צריך להיות במה שהאיסור בשבילו כמו בהקדש דאיסור מעילה הוא משום שלוקח דבר של הקדש לעצמו ועי' תו' כתובות (ל':) וע"כ בזה שפוגם הרי הוא מפסיד להקדיש וזהו סיבת האיסור אבל בעור אף דמועלין בו אין מעילתו משום שהוא לכהנים דאדרבא בשעה שהוא לכהנים הרי אין בו מעילה וכדתנן במעילה (ט'.) נזרק דמה אין מועלין. בעורות ולהיפוך דכ"ז שאינו לכהנים נחשב ג"כ בכלל חלק גבוה לימעול בו וא"כ ענין המעילה אינו כלל בשביל הפסד הכהנים רק משום שנהנה מן ההקדש ולהקדש אינו בר פגימה כלל והפגימה הוא רק במה שאין בו המעילה ואין זו פגימה המחייבת וזה פשוט

ודברי ראב"ד ז"ל יתכן לפרש עפ"י דברי תוס' במעילה (ג':) ובד"ה אלמא בשם רב האי גאון ז"ל דבארבעה לחמי תודה הניתנין לכהן מועלין בהם ובשמ"ק שם דטעמא דשלמים אין מועלין בהם הואיל ובעלים אכלי להו והני ארבעה לחמי תודה הואיל וכהנים אכלי להו. אית בהו מעילה יעו"ש ומבואר דאף דבכל מקום זריקה מוציאה מידי מעילה היינו דאחר הזריקה הכהנים כבעלים אבל מ"מ מה שהוא לכהנים בגדר כהנים ראוי לימעול בו ע"י ראויות זה לכהנים ושפיר קודם זריקה הוי בר מעילה מצד ראויות לכהנים והוי זה בר פגימה אולם כבר תמהו תוס' על שיטת ר"ה גאון ז"ל ובחידושי הארכתי ליישב דבריו והארכתי מהא דת"כ (פ' אמור) אר"י שמעתי באוכל קדשי קדשים לאחר זריקה דמשלם קרן לכהנים והכהנים לוקחים בהם שלמים ועי' בפי' הר"ש משנץ ז"ל שם דהביא תוספתא דמשלם קו"ח לכהנים יעו"ש ומבואר דאף לאחר זריקה שהותר לכהנים מ"מ לזר יש חיוב קרן וחומש משום הפסד הכהנים ואכמ"ל

ולשון הרמב"ם ז"ל שאין תלישת הצמר פוסלת אותו מליקרב כתבתי במ"א דכוונתו להא דירושלמי פסחים (פ"ט ה"ה) תני בן בג בג אומר שה תמים אין גיזה תמימה אפי' לקח הגיזה מן השה מיקרי תמים וכשר] יעו"ש

כה) ודע דבירושלמי מגילה (פ"א הי"א) איתא מירטום עוף שניטלו הנוצות פשט ר"א כל צפור כל כנף פרט למירטום יעו"ש ומבואר בזה דבקרבנות בני נח פסול עוף שנתלשו הנוצות ובודאי מכש"כ דבקרבנות ישראל דפוסל מירטום דהרבה חומרות בקרבנות ישראל מקרבנות ב"נ כדאי' בסוף זבחים ובירושלמי מגילה שם וצ"ע שלא ראיתי לרמב"ם ז"ל שיבוא דין זה דעוף המירטום פסול. ולכאורה לפי דברי ראב"ד ז"ל בתו"כ שהבאתי במכתבי דנוצות הי' קרבין וכת"ר תמה מהא דתמורה (ל"ד.) דאין מועלין במוראה ונוצה ויתכן לפרש דשיטת ראב"ד ז"ל דיש הבדל בין נוצה שעל המוראה לשאר הנוצות דרק נוצה שעל המוראה הוא בהשלכה אבל שאר הנוצות הי' קרבין וכדכתב שם דמדכתיב בכנפיו דהכנפים הגדולים היו קרבים כ"ש הנוצות אבל לא הנוצה שעל המוראה ועל נוצה זו קאמר הש"ס דאין מועלין וא"כ שפיר בקרבנות ב"נ דהכל קרב שפיר פוסל מירטום אבל מה שאינו י"ל דאינו מעכב [וכ"כ במ"א לדון אם אינו ראוי להשלכה בתחלתו אם מעכב לפי דברי תוס' יומא (כ"ט.) דאף דהקטרה אינה מעכבת מ"מ בעי' ראוי להקטרה וה"נ