שו"ת זרע אברהם קלז

לוקה משום תועבה יעו"ש וכבר תמה המ"ל (בפ"ד מבכורות ה"א) דאמאי אמרי' בברור דקנסא קניס במטיל מום והרי לרמב"ם הוי איסור תורה ואם הרב רוצה לחלק בין קדשים לבכור לא ידענו מהיכן למד זה עכ"ל ובריט"א בכורות (פ"ה מ"ג) יעו"ש אולם ראה בלשון רמב"ם ז"ל שם שדקדק וכן קדשים שהיטל בהם מום הרי הם בכלל תועבה עד שיפול בו מום אחר ויאכל במומו יעו"ש ונראה מדבריו ז"ל דהטלת מום דאוסר אינו סיבה האוסרת לעולם כל זמן מציאותו של המום. רק הוא אוסר כ"ז שנמשך היתר מחמתו אבל אם נולד בו מום אחר מאליו דעכשיו א"צ להיתרו דראשון שוב נפסק האיסור מצד תועבה שבו דאין בכחו ליאסר רק עד זמן שלולי האיסור הי' ניתר על ידו שפיר יש בזה גדר תועבה. משא"כ בזה שנתחדש מום מאליו פקע איסור הראשון וזה מבואר בדבריו ז"ל דכשיפול בו מום אחר יסתלק איסור דלא תאכל כל תועבה. ולפי"ז ניחא דהספרי דאוסר ר"א מה"ת היינו בלא נולד מום אחר דאזי יש איסור דלא תאכל כל תועבה. אבל במתני' דסברי חכמים דאם נולד מום אחר מותר שישחטו ור"א אוסר דבזה הרי פקע איסור תורה דהא עכשיו יש בו מום שנפל מאליו וע"ז אמר דעכ"פ קנס דרבנן הוא שיהי' אסור וז"ב

ואמנם דהי' נראה לחדש דזה דכתב רמב"ם דאם נאסר עי' הטלת מום דחוזר להיתרו ע"י מום שנפל מאליו דזהו רק לרמב"ם לטעמי' דמטיל מום בבע"מ אינו אסור מה"ת [עי' לשון רמב"ם (בפ"א מאיסו"מ ה"ח) הטיל מום בקדשים ובא אחר והטיל בה מום אחר אינו לוקה ומבואר דאם מום הראשון הי' מאליו והטיל מום אחר קודם שנפדה לכ"ע ליכא איסורא ובמ"א כ' בלשון "ובא אחר" ואכ"מ ועי' רש"י בכורות (לג:) ד"ה בבע"מ כגון האי בכור שאחזו דם יעו"ש דמום הראשון לא הי' במעשה ואכ"מ] ולכן שפיר הסברא דכיון דאלו הי' עושה מום הראשון עכשיו לאחר שיש בו מום השני שנפל מאליו הרי לא הי' אוסר בהטלתו דמטיל מום בבע"מ הרי אינו אסור וע"כ אמרינן דממ"נ מה שמום אוסר בעשיתו פקע עכשיו שיש היתר ע"י המום שנפל מאליו. ואי דעכ"פ נחשב עדיין שמעשיו של מום הראשון קיימין ויחשב עכ"פ כאלו עושה בידים מום הראשון עכשיו לאחר שישנו לשני והד' עתיקים בהא דמצרפינן מעשה שבתחלתו לזמן שאח"כ עי' תו' יבמות (צ.) ונזיר (יז:) ואכ"מ] ז"א דלרמב"ם מטיל מום בבע"מ אינו אוסר. אמנם למ"ד מטיל מום בבע"מ אסור נראה ברור דגם מום השני יש בו כח ליאסר מצד תועבה כיון דמעשה אסור הוא ואם הראשון הי' במעשה כבר נאסר ועומד אבל אם הי' מאליו שפיר נאסר אח"כ כיון דעשי' זו תועבה הוא וזה ברור. וא"כ שוב נהי דעכשיו אין המום הראשון רוצה להתיר מ"מ לא גרע מאלו הי' עושה עכשיו המום הראשון בידים כמה שעשאו בתחלה דג"כ הי' אוסר שוב לא גרע במה שעשאו בעת שלא הי' בו שום מום דנהי דנסתלק איסור מצד הטלת מום עכ"פ נחשבהו כמטיל מום בבע"מ כיון דהמום הראשון נמשך וז"ב בסברא

ולפי"ז ניחא דנקט הדין דהצורם אוזן בבכור ולא בשאר הקדשים וזה דהא בעי להשמיענו דר"א קנסא קניס אף היכא דמדינא מותר וזה הוא באם נפל בו אחר מאליו דפקע איסור הראשון וכדברי רמב"ם. והתינח בבכור לפי דברי היראים דלכ"ע מטיל מום בבע"מ מותר א"כ שפיר נפקע איסור התועבה של מום הראשון ואינו אסור אלא מקנסא. אמנם בקדשים דסובר ר"א דמטיל מום בבע"מ אסור ועי' רע"ב פ"ה דבכורות שם יעו"ש א"כ שוב לאו מקנסא רק מדינא אסור לר"א לטעמי' דיש במטיל מום לאו דתועבה ואי דאח"כ כשנפל בו מום פקע המום ז"א דזה רק בבכור ולא במוקדשין דמטיל מום בבע"מ אסור ומום הראשון לא גרע ממטיל מום בבע"מ כיון דנמשך עשיתו שבתחלה ומום בו ודו"ק

כ) ובעיקר החקירה למ"ד מטיל מום בבע"מ אסור אם נאסר ע"י הטלת מום השני משום לא תאכל כל תועבה יש להתבונן למה דראיתי בס' גור ארי' למהר"ל ז"ל (בפ' ראה) וזה לשונו. דפסולי המוקדשין לא נקרא מעשה תועבה אפילו עשאו למום דלא עשה מעשה בבכור רק שחסרו דלא נקרא מעשה תועבה רק כשעשה מעשה לפנינו כמו בשול בב"ח. אבל חסרון הבכור אין זה מעשה תועבה לפנינו דלא הוי רק חסרון הבכור שאינו לפנינו אלא א"כ היתה כוונתו להתיר את הבכור זה נקרא מעשה תועבה שהתורה אסרה להתיר את הבכור ע"י מום והוא התיר את הבכור הזה ע"י מום והרי הבכור שהתיר הוא מעשה תועבה עכ"ל. ומבואר כוונתו כהא דתמורה (יז.) מה בהמה טמאה פסול הגוף אף כל פסול הגוף לאפוקי בע"מ דפסול חסרון נינהו יעו"ש והיינו דמום הוא חסרון במה שחסר שאינו לפנינו. ובכה"ג א"א ליאסר מה שלפנינו ע"י מעשה מום וחסרון כיון שאינו לפנינו. אין זה תועבה האוסרת כי התועבה לא נעשתה בעצם הדבר שאנו רוצים לאסרו רק במה שחוצה לו. אבל זה שמתיר הוא מעשה במה שלפנינו. [וזה ודאי דגם למהר"ל ז"ל אין ענין האיסור דהטלת מום מצד שמתיר איסור מוקדשין דז"א דא"כ מ"ט דר"מ בבכורות (לג:) דאוסר להטיל מום בבע"מ והרי אינו מתיר שהרי ניתר ע"י הראשון אם נפל מאליו אך כוונת מהר"ל לענין איסור לא תאכל כל תועבה דאינו נאסר מצד תועבה רק באופן שמתיר שזה מעשה במה שלפנינו אבל עצם איסור הטלת מום אינו דוקא באופן שמתיר] וראיתי לידיד נפשי הרב הגאון המפורסם מדוואהרט שיחי' בספרו שהביא ראי' לסברת מהר"ל ז"ל מדברי רמב"ם דאם נפל בו מום מאליו מתיר איסור תועבה של הטלת מום הראשון בידים ואם נימא דעצם המום הוא התועבה אמאי יהי' מותר הרי עדיין מום הראשון קיים והתועבה קיימת. וע"כ מוכח כסברת מהר"ל ז"ל דהתועבה הוא מה שניתר ע"י המום ושוב עכשיו שיש היתר מצד מום השני נסתלקה תועבה דמום הראשון כיון שאינו המתיר עכשיו ודבריו נחמדים. ולפי"ז אזדא לחקירתנו דממ"נ באופן דמום הראשון הי' באיסור א"כ אין נ"מ לדין אם נאסור גם מטעם מטיל מום כיון דאסור ועומד הוא. ואם מום הראשון הי' מאליו שוב הרי אינו ניתר ע"י מום השני נהי דיש איסור בהטלת מום בבע"מ אבל הרי אינו תועבה כיון דהתועבה הרי הוא ההיתר לא פעולת המום וזה אינו ניתר על ידו וכדברי מהר"ל ז"ל ובמ"א כתבתי לדון לפ"ד מהר"ל דמטיל מום עובר לשי' הרא"ש פ"ה דבכורות דהוי מה"ת אם נאסור משום תועבה כיון שאינו ניתר ואכ"מ]

כא) ובהיותי בענין זה אכתוב מה דקשה לי במה דראיתי בתוספת רבנו אלחנן לע"ז (יג:) בהא דפריך הש"ס אהא דתניא המקדיש בזמן הזה תעקר ואיזהו עיקר נועל דלת בפני' והא תנן איזהו עיקר מנשר פרסותי' מן הארכובה ולמטה וכ' בתו' ר"א וא"ת מאי קשיא לי' לתלמודא שהי' לנו כאן לעשות עיקר דנושר מן הארכובה ולמטה והלא אז הי' בע"מ ועדיין צריך לפדותם ומה יעשו מן המעות יעו"ש וצ"ע דהא אמר בתמורה (יז.) המקדיש טריפה ונפל בה מום דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים יעו"ש ושוב בזה שעיקרו ע"י נושר מן הארכובה ולמטה דנעשה טריפה הרי אינו בר