שו"ת זרע אברהם קלד

דלר"ש לטעמי' דמקדיש תמורה למעשר בתמורה (יג.) וחולין (סט.) לא מהני תמורה לחצאין וכדברי כ"ת ודו"ק. ובמ"א הבאתי ראיות דגם היכא דהשותפות משום הקדושה ואם תחול מה שרוצה להקדיש לא יהי' בזה שותפות מ"מ לא אמרינן בזה באין כאחת לסלק דין שותפות ועי' תוס' שבועות ט"ו. ואכ"מ]

יד) ודע דלפי דברי רבנו חננאל בב"ק (יג.) דגם אם קדשים קלים ממון בעלים הוי גדר שותפות בשר דבעלים ואימורים דגבוה יש לעיין בהא דבכורות (נ"ג:) בהא דאמר דמעשר בהמה אינה נוהגת במוקדשין דפריך פשיטא הא לאו דידי' ומשני בקדשים קלים ואליבא דריה"ג דאמר קק"ל ממון בעלים יעו"ש ואכתי קשה הא שותפות פטור ממע"ב ולפמ"ש דגם שותפות גבוה חשיב שותפות (ובהמה שחצי' קדש וחצי' חול תפטר ממע"ב) א"כ שוב אף בקק"ל ידעינן דפטורה ממע"ב מצד שותפות, ואולי י"ל דמחיים כיון דלבעלים כפרה לשמו בגופו של קרבן שזה כל ענין הקרבן דלכפר הוא בא. שפיר נחשב הבעלים כאלו הוא לבדו בעלים ואין בזה גדר שותפות דגבוה ודומה לזה בתו' זבחים (ו.) ד"ה מקופיא דכששניהם שוים בכפרת קופיא הוי שניהם בעלים אבל כשהכ"ג יש לו כפרה קבועה ואחיו הכהנים כפרת קופיא לא חשיב שותפות דידהו לסלק דין בעלים ממנו מלעשות תמורה יעו"ש וכ"כ ביומא (נ:) יעו"ש וה"נ כיון דכל הכפרה לבעלים לא נסתלק ממנו שם בעלים להחשב שותפות ע"י שותפות גבוה כיון דאינו שותפות בכפרה ולענין תמורה אינו כדין שותפות (וכ"כ במ"א בהא דכ' תוס' פסחים (מו:) ד"ה דמשום הואיל אי בעי מיתשל חשיב כדידי' יעו"ש דנראה הוי כשותפות עכ"פ שהרי כעת עדיין אינו שלו וזכות זה דהואיל לא עדיף משותפות וניחא לפי"ז הא דבכורות (נ"ג:) דפריך מוקדשין פשיטא ולא אמר משום הואיל ס"ד דיחשב כדידי' למעשר בהמה וראיתי בשי למורא שהעיר בתרתי ומה דמתרצי דאם ישאל יפטר מצד לקוח יעו"ש ז"א דשאלה עיקר למפרע ואינו כלל לקוח ועי' ר"ן נדרים (פה) אם השאלה עוקרת דין קנין ממון יעו"ש וברשב"א. ולמ"ש ניחא דע"י הואיל אף דכדידי' אבל לא עדיף משותפות ובמעשר בהמה גם שותפות פטור ואכ"מ]

טו) ובעיקר הטעם דהתוספתא תמורה (פ"א) בהמה שחצי' קדש וחצי' חול אינה עושה תמורה דקשה לתוס' תמורה (כו.) דבחצי מהני תמורה ראיתי לכ"ת דכתב למאי דאמר חולין (סט:) דר"ש מקיש תמורה למעשר ומש"ה אין עובר עושה תמורה ולפי"ז י"ל דאתי כר"ש ומבואר בעירובין (נ.) דאין מעשר לחצאין ושוב ילפי' תמורה ממעשר דאין תמורה לחצאין עכ"ד לפענ"ד י"ל דגם לר"ש מהני תמורה בחצי בהמה. דהנה בהא דעירובין (נ) דאין מעשר לחצאין יש להתבונן יעו"ש. באיזו אופן מיירי בזה אם הי' לאחר שותפות בטלה זה שלא הי' יכול לעשר כולו ואמר חציו מעשר ואשמעי' דאין מעשר לחצאין ז"א דהא מבואר בבכורות (נו) דכתיב יהיו לך ודרשינן ולא של שותפות יעו"ש דשותפין פטורין ממעשר בהמה [ועי' רש"י שם דאף בנולד בשותפות ג"כ פטורין ממעשר בהמה. ודעת רמב"ם בפ"ו מבכורות דאם נולדו בשותפות חייבין במע"ב ולא פטירי רק בנשתתפו אחר הלידה ויש בזה אריכות דברים ואכ"מ] וא"כ בכה"ג כל הטלה פטור דהוי שותפות ולרש"י ז"ל בכל ענין פטור. ואם נוקמה שהי' חצי הטלה קדש ואמר על חצי החולין שיהי' מעשר ז"א דחצי קדש הרי א"א להיות דהא אמרינן פשטה קדושה בכולה כחולין (קלה) וע"כ בשהי' דעת אחרת מעכבת דאמר בקידושין (ז.) גבי בהמה של שני זד שותפין דהקדיש חציה לא אמרי' פשטה יעו"ש ואח"כ חזר ולקח חציה השני' ואמר הרי זו מעשר ז"א דכיון דחצי זו לקוח הוי פטור ממע"ב דאמר בכורות (נו) הלוקח או שניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה ואפי' נתנו וחזר ולקחו אמר שם דהוי [לקוח ופטור ממע"ב יעו"ש ולר"ש אמר שם דלקוח במחוסר זמן ג"כ מיפטר דכיון דסובר מחו"ז נכנס לדיר להתעשר הוי זה פטור אז אם הי' לקוח יעו"ש בסוגי' [ועי' רמב"ם בפ"ו מבכורות דחזר ולקחה הוי לקוח וצ"ב דלא הזכיר דמשכחת חיוב בלקוח בעודו מחו"ז דלדידן דאין מחו"ז נכנס לדיר להתעשר אין זה בכלל לקוח ועי' בכורות (יא.) וברי"ט שם ואכ"מ] וע"כ הא דאמרי' דמעשר בהמה ליתא לחצאין היינו שהי' שלו לגמרי ולא הקדיש רק חציו וכלשון רש"י ז"ל בעירובין (נ.) ד"ה והרי דאי אמר חציו טלה זה חולין וחצי מעשר לא אמר כלום ליקדש לחצאין דכל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהי' קדש אמר רחמנא יהי' כולו קודש לענין מעשר יעו"ש והנה לא נתבאר בזה אם הדין בכה"ג דכולו מעשר דדומה לכל קדושות דאמרינן פשטה קדושה בכולה והא דאמר דמעשר ליתא לחצאין היינו שהכל קדוש. או דכיון דמעשר אינו קדושת האדם רק קדושת התורה דעשירי מאליו קדוש כמבואר בבכורות (ס.) אף דמהני דיבורו לעכב שיהי' חציו חול אבל זה שהוא קדש אינו ע"י דיבורו דהא מאליו קדוש ועי' נדרים (יח:) ובר"ן ותו"י שם ד"ה ואם יעו"ש

ומעתה נראה דממה נפשך אין ראי' ממעשר דתמורה לא תיהני בחציה. וזה דהא מבואר בקדושין (ז.) דהמקדש חצי אשה אינה מקודשת אשה אמר רחמנא ולא חצי אשה יעו"ש ומ"מ אמר בגיטין (מג.) דרש רבה בר רב הונא כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אין קידושיה קידושין א"ל ר"ח מי דמי התם שייר בקנינו הכא לא שייר בקנינו יעו"ש ומבואר דבמאי דאסרה רחמנא דחצי לא מהני היינו רק אם אפשר לו לקדש כולה אבל היכא דאין באפשריות יותר הוה זה ככולה ועי' תוס' גיטין (מג:) שם ד"ה גמרי לענין הקדש כן יעו"ש ובר"ן נדרים (פג.) וכ"כ במ"א מדוכתי טובא כזה. וא"כ ממ"נ אם נימא דבמעשר דליתא לחצאין היינו שאינו קדיש כלל ולא אמרינן פשטה בזה א"כ שוב לפי הנ"ל דבמעשר בע"כ מיירי שהטלה כולו שלו ויכול להקדיש כולו דאם הוא שותפות הרי פטור מצד שותפות ואם הוא קדש א"א שיהי' חציו חול אם לא ע"י שהי' של חבירו והוי לקוח וכנ"ל וע"כ שכולו שלו ומקדיש חציו וילפי' מקרא דיהי' קדש כולו. א"כ הלא אינו מוכח מזה רק באופן דהוי שיור בקדושה שהי' אפשר להקדיש כולו אבל אינו מוכח היכא דלא שייר בקדושה דנימא ג"כ דלא מהני כיון דהוא חצי דז"א דהא בכה"ג דלא שייר מיחשב כמקדיש כולה ולא כמקדיש רק חציו וא"כ במעשר בהמה גופה דגלי קרא דלא מהני חציו היינו רק בששייר וא"כ איך נילוף מזה דתמורה בחציה קדש וחציה חול דלא מהני כיון דבמעשר גלי קרא רק דשייר בקדושה אבל בתמורה הרי חצי הקדש אין בידו להמיר וחצי החול הרי מימר כולו ולא הוי זה כמיחר חציו רק כמימר כולו. ואלו הי' כתיב בתמורה גופא דליתא לחצאין הוה אמרי' ג"כ דרק היכא דשייר בקדושה לא מהני וכמו דאמרי' גבי מקדש חצי אשה וכנ"ל א"כ שוב עכשיו דילפינן ממעשר דבע"כ לא משכחת רק בששייר א"כ א"א ללמוד תמורה באופן דמימר כל מה שיש להמיר דז"א דבכה"ג הרי מחשב כולו. כיון דלא שייר

והנה זה לפי הצד דמעשר דליתא לחצאין הכוונה שאינו קדוש כלל. ואם נימא להיפוך דקדוש כולו מצד