שו"ת זרע אברהם קלב

במזבח עי' פסחים (כ"ו.) וברש"י שם ד"ה ועי' כריתות (ו.) דמשתעלה תמרתו מיחשב נעשה מצותו אף שלא נשרפו הקטורת יעו"ש וא"כ י"ל דזה דאמר אכילת מזבח שמה אכילה דהוא רק במה דנעשה לחמו של מזבח שמצותו שישרף במזבח אבל בקטורת דאינו לחמו של מזבח י"ל דאינו בכלל אכילת מזבח. ואמנם ראיתי בראב"ד לתו"כ (פ' ויקרא פד) דכתב וזה הפרש יש בין שפיכת שירים והקטרת אימורין ואע"ג דתרויהו לא מעכבי כפרה (ומדוע המחשב ע"מ להקטיר למחר מפגל וע"מ לשפוך שירים אינו מפגל וטעמא דמילתא משום דכתיב ואם האכל יאכל ואכילת האש קרוי' אכילה דכ' תאכלהו אש לא נופח ושפיכת שירים נהי דדמיא לאכילת מזבח אבל אכילה לא נקראת בהדיא עכ"ל ומבואר דיש גם על דם תורת אכילת מזבח רק שלא נקראת בהדיא ועי' רש"י זבחים (י:) ד"ה אין "וזריקה אכילת מזבח היא" יעו"ש ובד' ראב"ד ז"ל יל"ע טובא ואכ"מ] וסברת תוס' דבדם אינו מפקיע פסולו משום דאמר בזבחים (מג:) דבעי שימשול האור יעו"ש ובדם דליתא למשילת האור אינו נפקע פסולו [ועי' תוס' זבחים (פ"ז.) ד"ה לשלחן דלחה"פ נעשה לחמו של שלחן יעו"ש ובירושלמי שקלים פ"ו הנה דיש דין לחמו בלי משילת האור היכא דאין מצותו במשילת האור ובמ"א הארכתי] ולפי"ז בקטורת ודאי דמהני משילת האור להפקיע פסולו וי"ל דגם קטורת הוי אכילת מזבח ואכ"מ בזה]

יא) ודע דראיתי בקרית ספר בפ"י ממע"ש דכתב הקדישו ואח"כ נטע פטור וכו' נראה דהקדיש הקרקע ולהכי כל גידוליו הקדש ולא חייל איסור ערלה על ההקדש יעו"ש נראה דכוון להא דאמרי' בתרומות (פ"ט) גידולי הקדש ומעשר שני חולין וכ"כ רמב"ם (פ"ה ממעילה הי"א) הזורע פירות הקדש כו' הרי הגידולין חולין ולכן אם לא הקדיש הקרקע דהי' הגידולין חולין הי' מחויב בערלה ולזה פירש דהקדיש הקרקע ושפיר הפירות הקדש ופטורין מערלה ופשוט

יב) ובהיותי בזה אמרתי להעירו בהא דאמר בירושלמי (סופ"א דפאה) הפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה יעו"ש ומבואר מזה דאף דבכורים הי' טעונין תנופה כדאמר מכות (יט.) ותנופה הוי כעין עבודה וכמ"ש תוס' מנחות (פ':) ד"ה וכי יעו"ש ובכמה דוכתי ובעבודה הרי בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואמרי' בפסחים (מח.) אין מביאין נסכים מן הטבל יעו"ש משום דאינו מן המותר לישראל מ"מ מפרישין ביכורים מכרי ממורח אף שהוא טבל (דדוחק לומר דמיירי שלא ראה פני הבית) ומוכח מזה דכיון דאין בזה הקרבה למזבח רק תנופה לא פסול אם אינו ממשקה ישראל. ועי' תוס' מנחות (ה:) ד"ה שכן דכתבו לתמוה לפירש"י דעומר הקרב בשביעית יש בשירים איסור שביעית וזה תימא אם לא יתיר איסור שביעית אקרי כאן ממשקה ישראל ע"כ ואמאי לא הקשו דגם אם יתיר הרי מ"מ העבודות עד הקטרה שאינם מתירים איך כשרין וע"כ דרק בהקטרה במזבח בעי' ממשקה ישראל יעו"ש. וקשה מהא דתוספתא מנחות (פח) מכאן אמרו אין מביאין מנחות ונסכים ומנחת בהמה "ולחמה של תודה" מן הטבל יעו"ש וזה חדש שאף לחמי תודה שאין בם הקרבה למזבח בעי ממשקה ישראל וע"כ מוכח דמה דבעי בהקטרה אינו משום שהוא עבודה במזבח רק משום דהוא עבודה המתרת וה"ה בלחמי תודה דהתנופה מתרת בעי ממשקה ישראל וא"כ קשה דמדוע בבכורים א"צ ממשקה ישראל בתנופה המתרת, ועל הלחם שאינו מרים יקשה באמת דמדוע אינו מביא מן הטבל עי' רמב"ם פ"י ממעה"ק דהלחם שמרים הוא שמניפין יעו"ש]

ונראה בזה דהנה בזבחים (פח.) אמר לא שנו אלא ליקרב אבל ליפסל מקדשין גם בטבל יעו"ש ומבואר דממשקה ישראל הוי פסול לדון הקרבה אבל אינו פסול לחלות דיני קדושה וע"כ שפיר חלה קדוה"ג גם בטבל. והנה בהא דירושלמי הנ"ל הפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מתרומה נראה ברור שאין הטעם שקריאת שם ביכורים דהוי תרומה כמעילה (טו:) מיחשב כהפרשה רק הוא ענין סילוק חיובא דטבל בזה שנקראו ביכורים וכדאמר בירושלמי שם ולמה נקראו שמם ביכורים שהן ביכורים לכל דכיון דביכורים קדמי אמרי' דחלק הבכורים אינו מחויב כלל בהפרשת תרומה דכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו והוא אינו מתחייב בחבירו יעו"ש בירושלמי וכ"כ במ"א לברר זאת. ואולם ברור דתרומת לחמי תודה דאמר במנחות (עז:) דחשיבא תרומה ובעי רבא אם חייבין עלי' מיתה וחומש ואם מדמעת יעו"ש מ"מ ברור דאינו נפטר מתרומה ע"י קריאת שם לחמי תודה שהרי אין זה דין הפוטר מתרומה מפאת שנקרא עליו שם תרומה רק משום דביכורים קדמי וזה מפני שהוא סדר התבואה בכל מקום אמרי' דחלב זה לא נתחייב אבל לחמי תודה אינו חיוב התבואה רק מקרה ע"י האדם ודאי דאינו מסלק חיוב הטבל וגם חלה חייבת בתרומה אף דיש עלי' שם תרומה וז"ב. [ועי' מנ"ח שדן דיש טבל קודם הרמת לחמי תודה כיון דנקראו תרומה וזה אינו ראי' שהרי ביכורים איקרי תרומה כמעילה (טו:) ואינם טובלין כדתנן בפ"ב דבכורים יעו"ש ואולי כיון דמדמי לה במנחות (עז:) לתרומת מעשר י"ל דבעי שיריה ניכרים כתרו"מ ואינו דומה לבכורים דאדם עושה כל שדהו בכורים וממילא יש טבל אולם לא מצאתי בשום מקום שיהי' צריך שירי' ניכרים בתרומת לחמי תודה ועי' ירושלמי יומא (פ"ב ה"א) גבי. תרומת הדשן "אין והרים אלא ששייר" יעו"ש דבעינן שירי' ניכרים ואכ"מ בזה]

ולפי"ז ניחא החילוק בין ביכורים דבאין מן הטבל ללחמי תודה אף דבשניהם יש תנופה וזה למ"ש רשב"א ז"ל במנחות (ה:) דכל חדש קרב ממנו עומר וחשוב מן המותר משום דעומר מתיר ובאין כאחת הקרבה וההיתר יעו"ש ומבואר דלא בעי' שיהי' קדם ההיתר להקרבה רק בב"א ג"כ כשר. וא"כ ניחא דבבכורים כיון דעצם הקידוש חל אף שאינו ממשקה ישראל וכנ"ל דמקדש ליפסל וגם הרי כשר בזר ואף קידוש כלי כשר בזר כתו' יומא (כט':) יעו"ש א"כ שוב בעת התנופה אמרי' דבאין כאחת דמיד שמניף הרי נפקע איסורא דבכורים ונותרין לכהן כרמב"ם פ"ג מבכורים ועי' רמב"ם שם ה"א יעו"ש ושוב מיד שחל עליהן דין ביכורים לחיוב מיתה לזר הרי זה מפקיע שם טבל דבכורין פטורין מתרומה ומסלק איסורא דטבל ובבאין כאחת ליכא פסול דממשקה ישראל, אבל בלחמי תודה דגם אחר התנופה שיגמר קדושתן לא יסתלק טיבלא א"כ אף דקריאת שם יחול בעת לישה כנדרים (יב:) ופטורין מן החלה מפני שנקראין קודש כלשון רמב"ם פ"ד מבכורים יעו"ש ועי' פסחים (יג:) מ"מ בעת התנופה דהוי מתיר בעי ממשקה ישראל וכיון דנשאר הטבל הרי אינו ממשקה ישראל וז"פ

ואולם ראה בזבחים (פ"ח.) שם אין מביאין מנחות ונסכים ומנחת בהמה "וביכורים" וכו' מן המדומע יעו"ש ופשטות הלשון משמע דאין מביאין ביכורים מן הטבל וזה נגד הירושלמי ועי' מנחות (ה:) דבכורים בעי ממשקה ישראל יעו"ש ובמנחות (סח:) יעו"ש ואכ"מ בזה

יג) וראיתי לכ"ת דמבאר טעם התוספתא פ"א דתמורה בהמה שחצי' קודש וחצי חול אינה נעשית