שו"ת זרע אברהם קכו

והא דתנן במעילה (דף יט:) תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש ובא חבירו ותלש כולן מעלו יעו"ש אין הכוונה דתלש מצמרו רק שתלש מבשר החטאת וכן ראיתי בשיטה מקובצת שם אות ג' דכתב דהכא מיירי בתולש מבשר חטאת ע"כ יעו"ש. ומה שהביא כבוד תורתו בשם הראב"ד בפי' לתו"כ פ' ויקרא דהנוצה קרבה למזבח ולכן מועלין בה הנה בש"ס תמורה (דף ל"ד.) אהא דתנן כל הנקברין לא ישרפו מ"ט משום דנקברין אפרן אסור ונשרפין אפרן מותר וכו' מתיב רב פנחס עולת העוף שנתמצה דמה מוראתה ונוצה שלה יצאו מידי מעילה מאי לאו יצאו מידי מעילה ומותרין. לא יצאו מידי מעילה ואסורין יעו"ש ומבואר דלאחר שנתמצה דמה אין מועלין במוראה ונוצה אמנם מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה ממעילה הרי מבואר דהי' גורס חטאת העוף אבל בעולת העוף בודאי יש מעילה עד שיעשה מצותן אלא שכת"ר כתב דכבר האריך בזה בטח כיוון לזה והראב"ד לתו"כ אין אתי

ה) מה שהביא כבוד תורתו בשם הראב"ד ז"ל דתולש אבר מעובר שלא כלו חדשיו יש איסור אבר מן החי כבר הראתי שבתוספתא שבת (פרק טז) בן שמונה הרי הוא כאבן פירש ממנו אבר הרי הוא כאבר מן החי בשר הרי הוא כבשר מן החי (ואינו מובן הא בשר מן החי אינו מטמא ולמאי נ"מ באדם דהוא כבשר מן החי ואולי דנפקא מינה לגבי ב"נ דמוזהר על בשר מן החי בשר אדם אף דהוא באיסור עשה לשיטת הרמב"ם ז"ל בפ' ממאכלות אסורות יעו"ש מ"מ לב"נ פשיטא דליכא איסור] ויעוין בש"ס חולין (דף ע"ד:) איבעיא להו מהו למנות בו ראשון ושני [איבעי' להו נטמאה בהמה שחוטה מהו למנותה ראשון ובן ט' חי שבמעי' שני רש"י] ר' יוחנן אמר מונין בו ראשון ושני מונין דתרי גופי נינהו] ר"ל אמר אין מונין בו ראשון ושני [אין מונין אלא איהו נמי הוה ראשון דנעשה כאגוז המתקשקש בקליפתו שהבהמה שומר שלו רש"י] ע"כ ובמהרש"א שם כתב דבבן חי הוה הבעיא לכ"ע אם מונין בו ראשון ושני דשני גופין נינהו יעוש"ה [ומה שכתב כ"ת דלפי דברי הראב"ד אין איסור טריפות במעי אמו לכאורה צ"ע מהא דחולין (דף ע"ד.) דנמצא דהיתה לה שעת הכושר אף שנוצרה טריפה מן הבטן שוב ראיתי שגם כבוד תורתו עמד בזה]

ו) ואכתוב הערה אחת קטנה. בהא דאמרינן בב"מ (דף נז:) אהא דתני ריבית ואונאה להדיוט ואין ריבית ואונאה להקדש ופריך ריבית דהקדש היכי דמי אילימא דאוזפי' גזבר מאה במאה ועשרים והלא מעל הגזבר וכיון שמעל יצאו מעותיו לחולין והוה להו דהדיוט וכו' רב פפא אמר הכא באבני בנין המסורות לגזבר עסקינן כדשמואל דאמר שמואל בונין בחול ואח"כ מקדישין ופירש"י ז"ל לעולם בהלואה דאוזיף מאה במאה ועשרים ודקשיא לך הלא מעל באבני בנין עסקינן שהלוה הגזבר מהן להדיוט דאין בהן מעילה ואין על הגזבר לשלם אלא שליח בעלמא הוא עכ"ל וצ"ע הא שיטת רש"י ז"ל דריבית ע"י שליח מותר הובא ביו"ד סי' ק"ס וא"כ אם הגזבר שליח בעלמא הלא הא גם בהדיוט מותר

ובאמת דיש בזה פלוגתא בירושלמי פ"א דתרומות הלכה דתנינן תמן גנב תרומת הקדש ואכלה כו' מנו תורם לא גזבר הרי הוא תורם את שאינו שלו ומשני בר לוי שהקדיש תרומה [אבל לעולם הקדיש טבל אין הגזבר תורם דאינו שלו] ופריך והתני רבי הושעיא אחד המקדיש טבלו ואחד המקדיש תרומתו א"ר אידי גיזבר כמאן דאינון בעלים ודלא כרבי יוסי דרבי יוסי אמר הוא הגזבר הוא אחר ע"כ ומבואר דיש פלוגתא בזה אם על הגזבר תורת בעלים

ויש להעיר מהא דכתב רש"י ז"ל בב"ק (דף ל"ז:) בד"ה דא"כ דהקדש בהדיוט פטור דהקדש אפילו בכלל מועד לא הוה דליכא למימר והועד בבעליו יעו"ש הנה דאין הגזבר כבעלים. ועיין בעירוכין (דף כ"ג:) אהא דתנן במתני' אעפ"י שאמרו חייבי עירוכין ממשכנין אותן פירש"י ז"ל ממשכנין אותו גזבר נכנס לבתיהן ונוטל בעל כרחן ע"כ ואם הגזבר כבעלים הרי כתיב לא תביא אל ביתו לעבוט עבוטו וע"כ דגזבר שליח בעלמא הוא ומהאי טעמא נראה דלאו דלא תלין פעולת שכר ליתא בהקדש דהרי זה כאומר לחבירו צא ושכור לי פועלין דשניהן אין עוברין בבל תלין וכמבואר בב"מ (דף קי"א) אולם אם נימא דגזבר כבעלים י"ל דעובר ופשוט]

אמנם ראיתי בריטב"א לב"מ (דף נ"ח:) בד"ה הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל דכתב בשם הרב אלפסי דרך הבעלים יכולין לפדותן בפחות משויו ואין אחר יכול לפדותן אלא בשויו כתב ריטב"א ז"ל וכי תימא ניקום גיזבר ונפרקי' אפילו בפחות משויהן דהא גזבר כבעלים דמי איכא למימר דגזבר בשביל הקדש בזה"ז לא מוקמינן הלכך ההקדשות (בזה"ז) כי ליתניהו למרייהו צריכין שומא לפדותן בשוין וכי איתניהו למרייהו הכא מצי לאפרקונהו אפילו על שוה פרוטה עכ"ל ומבואר מזה דרק בזה"ז דליכא גזבר להקדש לא מוקמינן גזבר שיהי' כבעלים אבל בזמן המקדש שפיר הגזבר כבעלים וכשם שבעלים מחללין שוב מנה על שוה פרוטה כן הגזבר מחלל יש הנה דתפס בפשיטות דגזבר כבעלים

וכן משמע בבכורות (דף כ"ה.) דפריך אהא דתני' שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר דגוזז במספרים ראשן המשחיר ואינו חושש ופריך וליחלה וליפקה לחולין וליגזזה והדר ליקדשה ומשני דמיהן יקרים ופריך וליעבד לה כדשמואל דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל יעו"ש והרי בפרה אדומה הגזבר הוא הפודה ומשמע דהגזבר כבעלים

גם מהא דכתב רש"י ז"ל בשבועות (דף י:) אהא דתנן מותר הקטורת מה היו עושין בה מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותה לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה ופירש רש"י ז"ל בד"ה ומחללין אותה על שכר מעות האומנין מזכין המעות לאומנין ע"י אחד מן הגזברים והרי הן חולין ואח"כ יחללו הקטורת עליהן וכו' יעו"ש ואם נימא דהגזברין כבעלים הא לא מועיל זכי' ע"י עצמו לאחר וע"כ דגזבר כאחר דמי. ונ"מ טובא וכמו שחקרתי במ"א לענין תחומין דקי"ל דהבהמה והכלים כרגלי הבעלים אם חפצי הקדש מותר לטלטל חוץ לתחום וכמו כן לענין מוקצה בהקדש ואכ"מ: הנני דורש שלום תורתו באהבה מברכו בכו"ח טובה ידידו עוז: אברהם לופטביר. סימן יז. ב"ה פה פרגא. כבוד ידידי ורב חביבי הרה"ג בקי נפלא עיניו כיונים על אפיקי הש"ס וכו' כמר אברהם לופטביר