שו"ת זרע אברהם קכה

עדיף מאיש. והנה לפמ"ש האחרונים דגבי בן נח תלוי אם הוא בר דעת אז הוי גדול דלא ניתנו שיעורין לב"נ משא"כ בישראל לא תלוי בדעת ובעי דוקא בן י"ג שנים דהוי בכלל שיעורין שנאמרו למשה מסיני וכמ"ש בתשובת הרא"ש כלל ט"ז יעו"ש. ולפי"ז הא אמרינן בסנהדרין (דף נח) עבד מותר באמו וכו' יצא מכלל ב"נ ולכלל ישראל לא בא יעו"ש א"כ נראה דלענין עבד בעינן שיהי' פקח ובר דעת ובן י"ג שנים כחומרת שניהם ועדיין צ"ע: סימן טז. שנית להרה"ג הנ"ל: ב"ה יום ב' ער"ח אלול ווארשא. החיים והשלום וכט"ס לכבוד ידיד נפשי הרה"ג המאור הגדול חריף נפלא ועמקן מצוין ובקי בחד"ת עדיו לגאון הרב מו"ה מנחם נ"י בפראגא: אחדשה"ט קונטריסו היקר אלי הגיעני זה כביר והנני להשיבו על קצת דבריו ולא באתי אלא בשביל דבר שנתחדש

א) הביא כבוד תורתו התוספתא דתמורה שהביאה הרמב"ם ז"ל וז"ל בהמה שחצי' קדש וחצי' חול לא עושה תמורה ולא נעשית תמורה ובקרית ספר כתב הטעם משום דאין ממירין אברים בשלימים ואמנם יקשה על שיטת התוס' בתמורה (דף כ"ו.) דיש לחלק בין חציו לאבר דבחציו שפיר ממירין א"כ אמאי אינה נעשית תמורה והאריך כבוד תורתו בזה בדברים נכונים. אמנם י"ל פשוט עפ"י דברי הש"ס בעירובין (דף נ.) גופא אמר רבה כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו איתיבי' אביי לרבה המרבה במעשרותיו פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים אמאי לימא כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו ומשני שאני מעשר דאיתי' לחצאין דאי אמר תיקדוש פלגא פלגא דחיטתא קדשה ופריך והרי מעשר בהמה דליתי' לחצאין ואמר רבה יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה ומשני שאני מעשר בהמה דאיתי' בזאח"ז בטעות ופירש"י ז"ל בד"ה והרי מעשר בהמה דליתיה לחצאין דאי אמר חצי טלה זה חולין והחצי מעשר לא אמר כלום ליקדש לחצאין דכל אשר יעבור תחת השבט יהי' קדש אמר רחמנא יהי' כולו וכו' עיי"ש ומבואר דבמעשר גזה"כ דאינו חל על חצי בהמה משום דיהי' קדש כולו אמר רחמנא

ולפי"ז למאי דאמרי' בתמורה (דף י"ג.) במתני' אמר ר"ש. והלא מעשר בכלל הי' ולמא יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד יצאו קרבנות צבור ומה מעשר קדשי מזבח יצאו קרבנות בדק הבית ופירש"י ז"ל דר"ש יליף דתמורה אינה בקרבנות צבור ובדק הבית ממעשר דמה מעשר קרבן יחיד וליתי' בשותפות היא דעושה תמורה אף כל קרבן יחיד הוא דעושה תמורה יעו"ש ומבואר דלר"ש יליף תמורה ממעשר וכן מבואר ברמב"ם ז"ל פרק א' מתמורה (הלכה י"ב) וצ"ע לשון רש"י ז"ל בהוריות (דף ו'.) אהא דאמר ר"ש חמש חטאות מיתות ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעלי' וחטאת שנתכפרו בעלי' וחטאת שעברה שנתה ואי אתה יכול לומר ולד חטאת בצבור שאין צבור מפרישין נקיבה ואי אתה יכול לומר תמורת חטאת בצבור שאין תמורה בצבור וכו' וכתב רש"י ז"ל בר"ה שאין תמורה בצבור דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר דלשון יחיד הוא ולא צבור ושותפין יעו"ש והרי דרש זה הוא לרבנן אבל ר"ש גופי' הרי יליף זה ממעשר] ולכן י"ל דילפינן נמי ממעשר לענין תמורה דלא חל תמורה על חצי בהמה כמו דאינו חל מעשר בהמה על חצי'. וכן מבואר בחולין (דף ס"ט.) אהא דתני במתני' חותך מעובר שבמעי' מותר באכילה ופריך מנלן דכתיב וכל בהמה מפרסת פרסה וגו' בהמה בבהמה לרבות את הולד אלא מעתה (דשליל קרוי בהמה] ימירו בו אלמא תנן אין ממירין לא אברין בעוברין ולא עוברין באברים ולא אברים ועוברין בשלימים ולא שלימים בהם (דהא גבי תמורה בהמה כתיב ואם המר בהמה בבהמה אלא אמר קרא וכו' רב שימי בר אשי אמר לעולם כדאמרת מעיקרא (דעובר איקרי בהמה) ודקא קשיא לך אין ממירין הא מני ר"ש הוא דמקיש תמורה למעשר מה מעשר אינו נוהג באברין אף תמורה אינה נוהגת באברים ועוברים וכו' ע"כ ומבואר דהא דאינו חל תמורה על אברים לר"ש משום דילפינן ממעשר וא"כ מינה דאינו חל גם על חצי' שהרי מעשר ליתי' לחצאין והתוס' ז"ל לא כתבו לחלק בין חציו לאבר אלא לדידן דהטעם דאין ממירין אברים בשלמים משום דלא איקרי בהמה ולכן כתבו דבחצי' שאני ופשוט

ב) ומלבד זה אם נימא כשיטת רש"י ז"ל במכות (דף כ"ב.) דחולין וקדשים הוי כלאים א"כ בהמה שחצי' קדש וחצי' חול הוי כלאים והרי המימר בכלאים אין הקדושה חלה עליהן ולא קדושין ולא מקדישין ואדרבה בזה יתיישב לן לשון הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהלכות תמורה (הלכה י"ז) "המימר בכלאים או בטריפה או ביוצא דופן או בטומטום ואנדרוגינוס אין הקדושה חלה עליהן" ותמה הלחם משנה דהא בגמ' תמורה (דף י"ז.) פריך וכי מאחר שאינן קדושים איך מקדישין ומשני בולדי קדשים ואליבא דרבי יהודה דאמר הולד עושה תמורה והרי רמב"ם ז"ל פסק דולד אינו עושה תמורה ויעו"ש שכתב דרבנו תפס לשון המשנה והדוחק מבואר

אולם לפי הנ"ל יש ליישב דנחזי דבטריפה ויוצא דופן הא משכחת במקדיש בהמה ואח"כ נטרפה ובמקדיש ולד ויצא דרך דופן וכ"כ הלח"מ ז"ל וטמטום ואנדרוגינוס משכחת לה במעשר בהמה דנכנס לדיר להתעשר וכדאמרי' בבכורות (דף נ"ז.) לאתויי הא דת"ר הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר וטומטום ואנדרוגינוס כולן נכנסים לדיר להתעשר יעו"ש וברמב"ם ז"ל פ"ו מבכורות הלכה י"ד פסק כן דקדשי קדושת הגוף ואיצטריך לאשמעינן דאינן עושין תמורה ורק דיקשה מכלאים דאמרי' בבכורות שם דאינו נכנס לדיר להתעשר ע"ז י"ל דמשכחת בבהמה שחצי' חול וחצי' קודש דהוי כלאים וכנ"ל ולכן הביא הרמב"ם ז"ל התוספתא סמוך לדין המימר בכלאים ופשוט

ג) מה שכתב כבוד תורתו לדון במקדיש אבר אחד אם נפדה בלא מום כבר הארתי בשיטה מקובצת לתמורה (דף י"א:) בהשמטות (אות כ"א) דכתב דאף לרבי יהודה דמחייב בשותפות עכו"ם בבכורה ובגיזה ועבודה מותר כדאמרינן אבל אתה גוזז בשלך ובשל אחרים מ"מ מום בעי ובלא מום אינו ניתר יעו"ש. וה"ה במקדיש אבר אחד דבעי מום

ד) מה שכתב כבוד תורתו דהא דאמרינן בפסחים (ל"ג.) דמועלין בגיזי עולה דהיינו בצמר שבראשי כבשים דהדין דמחוברין יעלו ע"כ הוי ראוי למזבח והאריך בזה יפה כתב ומדוקדק בזה הא דנקט בגיזי "עולה" דרק בעולה כן אבל בחטאת באמת לא מעל: